שו"ת תעלומות לב חלק ג סו

ועיין להגאון שארינו ז"ל בס' חיים ביו"ד סי' ה' ולהרב פני יצחק נר"ו בחיו"ד סי' א' ובספר בן הרמה הל' שחיטה בדקליו ואילך האריך הרחיב כמדתו ואין הפנאי מסכים לעמוד על דבריו הארוכים ומכופלים. כי בנ"ד היא משנה שאינה צריכה דכיון דהזיד ושחט אחר שהתרו בו הרי איתרע חזקתיה והוי כמקל ופושע שאין ראוי להחזירו כמ"ש הרשב"א באלפי"ו סי' תקצ"ד והוכפלה בסי' תרי"ט וראיתי מה שהשיב משה ספר"א רבה נר"ו בענין הסירכות ועיין בזה להגאון מז"ה בחק"ל יו"ד ח"א סי' קנ"ב ולהרמ"ז בנדי״ל ח"א סי' פ"ו ופ"ז ובכגון נ"ד שהעד העיד הרב המורה לצדקה נר"ו שהשוחט הזה מעיקרו הוו סנו שומעניה ואין יראת אלהים לנגד עיניו וגם עתה איתרע חזקתיה במעשיו הרעים שהזיד ושחט לבדו הו"ל אומדנא דמוכח שהוא מקל ופושע שגם הגאון מז"ה בחק"ל סי' קס"ז העלה לפוסלו ועיין למז"ה בנדי"ל ח"א סי' פ"א שהאריך ואכמ"ל: ובר מן דין רואה אני מכתו אנושא בענין הגנבה של הבשר שכתב הרב המורה נר"ו דאומדנא דמוכח דגנוב הוא אתו ואייתי בידיה מ"ש הרב קול אליהו ח"א סי' ד' וכבר האריך בזה הרמ"ז ז"ל בנדי"ל סו פ"א דבגנב אפי' דברים אחרים הוא נפסל כמ"ש העה"ש ביו"ד סי' ב' סק"ט ועי"ש שהאריך אבל רואה אנכי שאין הדבר ברור שגנב אלא משום אומדנא דמוכח אתי עלה והן אמת שמז"ה הגדול בחק"ל יו"ד ח"א סי' קס"ז הביא מתשו' הריב"ש ז"ל (מאריה דאתרייהו) בסי' קי"ג שפסל את השוחט בחשד ע"י אומדנא ומהרשד"ם בחיו"ד סי' מ"א נסתייע ממנו והאריך מז"ה שם ועכ"פ אסו"ד זו הלכה העלה דבאומדנא דמוכח הוא נפסל בודאי כיעו"ש ובנ"ד לפי דברי הרב מר דיינא נר"ו הוא אומדנא דמוכח: ובדברים האלו הכל תלוי לפי ראות עיני הדיין אם רואה בדבר לחוש לו הוא חושש ופוסלו כמ"ש מז"ה ז"ל שם מ"מ אני חוכך בזה יען לא ביאר הרב המורה מה השיב לזה השוחט וכן נמי בשאר טענותיו לפוסלו לא הביא תשובת השוחט דלאו בשופטני עסקינן שהוא מודה בכל זה ובכל זאת יעיז פניו לשחוט לרבים. ובפרט בעיר הגדולה לאלהים קצומטינא יע"א אשר ראיתי בה בני עלייה יראים ושלימים ובתוכה חכמים מחוכמים ואנשי מדות טובות ואיך יניחו לעשות כדבר הרע הזה בתוך קהל עדתם ומה שהביאני עוד לבית הספק הוא מה שהתיר בפשיטות הרב השד"ר נר"ו אחרי היותו שם במקום המעשה ונדרש לל"ו שאלו לחווה דעתו וע"כ דן אנכי שמשמעות דורשין איכא בינייהו כאשר מראש בסתר דברתי. עכ"פ כפי סגנון השאלה הבאה אלינו חתומה ניתנה מהרב המורה נראה דלכ"ע הוא נפסל לשחוט לרבים אם לא בחשוב דפז"ב לפי ראות עיני העדה ראשיהם ושופטיהם הע"י ואחרי שיעמוד לפני שוחטים בקיאים ויתלמד היטב זהו הנלע"ד וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר: הלא כה דברי הצעיר אליהו חזן ס"ט סימן יב יום ה' אייר ש' שמן ששו"ן לפ"ק לעיה"ק חברון תובב"א בענין עשור נכסי אם מתה האלמנה קודם שנשבעה אחר שנשאת הכת אם לוקחת עשור ממה שהיה משועבד להאלמנה ישאו הרים ש' לראש גבר עמיתי בתו' רב משר' שיא הרב המופלא כמוהר"ר הא"ח נפשי יע"ו ר"מ בעי"ת נא אמון יע"א ער שמש ינון שמו: רב יקר! למן היום אשר כתבתי לכת"ר שי' בחזרתו לחטו"ל לביתו צופה הייתי לקבל עוז מכתבו ועד היום הזה נסתם ממני כל חזון ובכ"ז איידי דחביבותי' גבן באתי אל האר"ש לדרוש בשו"ט ולהתעלס באהבים במ' הבא לידי שבוע זאת בעזבון אחד מיחידי עירנו המנוח חר"ן לאהבה אשר נלב"ע וחל"ש מזה ימים והניח אחריו אלמנתו וב' בנים וג' בנות שתיהם נשואות והג' בתולה מאשתו הראשונה ועם כי הניח אחריו ב' חצירות השוים יותר מאלף לירה. מ"מ יען הניח אחריו איזה חובות קטנות ואלמנותו מעותדת לתבוע כתובתה נתנו עיניהם הבנים בניו למכור אחד מהחצרות הנז' לסלק חובות אביהם וליחד מהן חלק הבת היינו העישור נכסי המגיע לה והגם כי לפי שימת הקרקעות לא יגיע להיתומה כי אם בערך שמונים לירה אחרי גבוי החובות ושיעור המגיע לפרעון כתובתה כידוע בכל זאת הכרחתי לאחיה להוסיף עוד עשרים לירה על העישור הנז' לפי מאי דקי"ל כדעת הר"מ ומרן ז"ל דאמדינן דעת האב בין להוסיף בין לגרוע והגם כי עי"ן אינן נוטלות הבנות כי אם עד שעת נישואין כמ"ש הרמב"ן והרשב"א ופסקו מור"ם ז"ל בשמם ואף אם הבנים מפסידים הנכסים הדין נותן בהניחם ביד הבנים עד שעת הנשואין כמ"ש הרב הכנה"ג סי' קי"ב בשם הרדב"ז שקרוב לזה כתב מוהרימ"ט ח"א סי' ס"ט ודלא כמ"ש הבאה"ט ס"ק ט"ו דצ"ע דין זה וציין לעיין סי' קי"ב סי"א בהגהה דלע"ד אינו ענין לזה דהתם איירי במזונות הבנות הבאות מכח תנאי כתובה אבל בפרנסתם דאינן אלא בע"ח דאחי אפ' דאין בידינו להכריחם להפריש חלקן מעתה אף אם מפסידים הנכסים ומ"ש בפת"ש משם ס' ישועות יעקב שלדעתו הדין בזה כמו בבע"ח קודם זמנו אם מתמוטט או מבזבז נכסיו שנתבאר בח"מ סי' ע"ג ס"י סהדי במרומים שטרם ראותי דבריו אלו נרגשתי מדין זה דלוה ועלה בדעתי לדחות דשאני לוה דאיכא דעת אחרת הוא המלוה שלא הלוה לו אלא אדעתא לגבות הימנו בזמנו ולכן כשרואה שהוא מבזבז נכסיו יכול הוא להכריחו לפרוע תו"ז משא"כ גבי ע"ן דאינו אלא תק"ח שחייבום להאחים לתת לאחיותיהם העישור מנכסי אביהם לזמן הנשואין י"ל דכך היתה תקנתם דמהנכסים אשר ימצא להם בעת הנשואין יפרעו חובם א"נ י"ל דלא אמרו כן אלא גבי לוה דאיכא משום נעילת דלת שלא יהיה כל אחד לוה מחבירו ויבזבז נכסיו והמלוה יהיה שורו טבוח לפניו עד שיבא זמנו ולא ימצא מקום לגבות משא"כ הכא