שו"ת תעלומות לב חלק ג סה

שמצאנו ביצאת טרפה מתח"י אפילו בודק לאחרים שאין לו בה הנאת ממון הוא נפסל לעדות כדקי"ל בסי' ל"ד ויש לתת טעם לזה דהיינו דכיון שיצאת טרפה מתח"י ואמר על טרפה כשרה א"כ הרי העיד שקר: ולכן נפסל לכל עדות ועיין מ"ש מב"י בסס"י ל"ד משם התוס' ועיין בחק"ל יו"ד ח"א סי' קמ"ט וק"ן וקכ"ו ובח"מ ח"א סי' ד' וכ"א ואכמ"ל וא"כ כפי״ז בכל עברה שהוא נפסל לעדות היה ראוי לפוסלו לשו"ב כדי להשוות המדות והרי במומר לעברה ידועה ומפורסמת אפי' לא התרו בו הוא נפסל לעדות כמ"ש הרמב"ם בפי"ב מהלכות עדות והטוש"ע בסי' ל"ד ואלו לגבי שחיטה קי"ל דמומר לד"א אינו פסול לשחיט' כמתבאר ביו"ד סי' קי"ד ויותר מבואר בתשו' הרשב"א ח"א סי' תשפ"ב ואפי' משומד אוכל נבלות בודק סכין ונותן לו כדאיתא בריש חולין משום דקי"ל משומד לד"א אינו משומד לכל התורה ואלו לענין עדות אפי' עבר באחת משאר העברות הוא נפסל וכמו שביאר הרשב"א באלפי"ו סי' שט"ו ואולי י"ל דכיון דהלכתא פסיקתא היא דהחשוד לד"א אינו חשוד לד"א תו לא מחמירינן בשו"ב אלא בהעיד שקר דחשיב אותו דבר ממש ותו דבשו"ב לאו עדות שקר לחודיה איתיה דהא עובר אלפ"ע ומאכיל איסור לאחרים וע"כ כל שלא נחשד להעיד שקר אף אי נחשד באיסור אחר לא חשדרנן ליה שיעיד שקר לומר על טמא טהור ולהאכיל דבר איסור לרבים ועיין בתשו' הרשב"א סי' ת"ל ואכמ"ל גם כי ספרי דבי רב אינם אתי: ברם בנ"ד שהשבועה היתה שלא ישחוט יחידי וגם כי בהיותו לבדו באחד מהכפרים שצריך לבא בזמן שקצבו לו לבא אל רבותיו ולהראות סכינו ועבר ולא בא וגם בעיר שיש בה שוחטים עבר ושחט לבדו גם אחר ההתראה שהתרו בו א"כ הו"ל מומר לאותו דבר עצמו כמו שהעלה בטו"ט ודעת מורי הגאון מז"ה בנדיב לב שם והביא דבריו הרב משה שעיר נר"ו ואפריון נמטייה ועוד האריך הרב הפוסק נר"ו דבכגו"ד ל"ב התראה ולא מצי למימר שוגג הייתי ושכחתי כמ"ש הרשב"א הו"ד בב"י סי' ל"ד ודבריו נאמנו מאד ואפי' אי נחלקו בטבח שיצאת טרפה מתח"י אי נאמן לומר שוגג הייתי כמ"ש הגאון מז"ה יו"ד ח"א סי' קנ"ב והכל לפי הענין ולפי ראות עיני הדיינים מ"מ לגבי שבועה ודאי דאינו נאמן כיון דהוא איסור שבדה מלבו הו"ל למידק וכ"ש שהוא עצמו לא טען שוגג הייתי ושתיקתו כהודאה דמזיד הוא ובפרט שעבר גם אחר ההתראה ושחט בפומבי דנפסל לכ"ע: אלא דמאי דנקיט כת"ר תשו' הרשב"א הלזו המובאה ביתה יוסף בסי' ל"ד כפשטה. יש לי לדון בה שהב"י לא הביא סיום תשו' הרשב"א היא מוצאת בח"א סי' תר"ע שסיים וז"ל אבל אם יש לפוטרו ולהוציאו מדין חשוד אינו אלא ממה שאמרנו ע"כ והיינו שביאר בתחי"ד דע"ע ס' גדולי המורים הסוברים דבשבועה דלהבא שבשעה שנשבע לא יצאת מפיו שבועת שקר וטוען שכחתי דל"מ חשוד הרי דהרב ז"ל פטרו בכעין זה ולא שוייה חשוד אך קשה מתשו' אחרת להרשב"א הביאה הב"י ביו"ד סי' רל"ו שכתב בתו"ד בנשבע שלא יאכל ושכח ואכל דחייב משום שבועת ביטוי עי"ש וא"כ הוו תרתי דסתרן ומב"י ז"ל לא נרגש מזה וכבר ראיתי למז"ה הגאון ז"ל בחק"ל יו"ד ח"ג סי' פ"ג דע"ז סע"ד שחמה כן. ובא אל הישוב דס"ל להרשב"א דאה"ן דחייב קרבן אך אינו נפסל בשוגג שגם בח"י שבת אינו נפסל בשוגג כמ"ש הרמב"ם ז"ל את"ד ולפי"ז תורה יוצאה דבטוען שוגג הייתי ושכחתי בשבועה דלהבא אינו נפסל בכך אמנם נראה שלא כתב כן מז"ה ז"ל אלא לדעת הרשב"א לישב דבריו דלא לסתרו אהדדי אבל הראשוני' ז"ל ומהר"מ ב"ב בתשו' הרשב"א סי' תתס"ד ותתס"ו מכללם דמחייבי גם בלהבא בשכחתי אה"ן דנפסל ג"כ: ובהורמנותיה דהגאון מז"ה אמינא דגם הרשב"א דעתו כן דל"מ למימר שוגג הייתי ומה שסיים בסי' תר"ע שיש לפוטרו ולהוציאו מדין חשוד. הא ל"ק דהתם לא כתב כן אלא לדעת הסוברים כן שהביאם בתחי"ד שיש מגדולי המורים דסברי הכי ותדע שכן הוא שעב"י ז"ל השמיט תחי' וסוף הדברים שבאותה תשובה ואייתי לן מר מה שמובן מתוך תשובתו דהכי ס"ל להרשב"א דלא מהימן גם יש להרגיש על הגאון מז"ה שם שכתב וז"ל וסבור הייתי דתשו' זאת דסי' תתס"ה לאו דהרשב"א היא וכו' עי"ש והוא מבואר נגלה דתשובת דס"י התס"ה היא מהשואלים ובסי' תתס"ו חזר להשיב עליה מהר"מ בב' וחתם עליה ועתה נד"מ שערי רחמים ושם ראיתי להרב המחבר נר"ו בחאה"ע סי' א' שתמה על הרב מ"מ בחאה"ע סי' ב' (ואינו מצוי אצלי) שחשב שתשו' אלו הם מהרשב"א ז"ל ויפה תמה בזה. אך הוסיף לתמוה מפי השמועה משם הרב מ"ח נר"ו וז"ל גם הרה"ג אור היר"ח ז"ל בח"ג מיו"ד נלכד בשגיאה זו ביתר שאת שכתב בההיא דהרשב"א סי' תר"ע דפטר בשבועה דלהבא ולפי האמת ליתא כן בדברי הרשב"א ע"כ ולא ידעתי מה עשה לו הרב מ"ח נר"ו שתלה בו טעות כזה וישלך אמת ארצה. כי דברי הרמ"ז ז"ל נכונים מאד לפי מה שסיים הרשב"א ז"ל ואי קשיא הא קשיא מ"ש בעניותין דגם הרשב"א לא אמרה אלא לדעת הסוברי' כן אבל ברור הוא דאין זה מוכרח בדבריו והנרא' שהוא נר"ו ראה מ"ש בשמו מב"י בסי' ל"ד ולא דקדק שמז"ה לא הביא מ"ש הב"י בשמו אלא ציין תשובת הרשב"א במקומה וכאמור: והנה בנ"ד מלבד שהוא לא טען שוגג הייתי עוד זאת שמבואר בדברי הרב הפוסק הא' נר"ו שאחר שהתרו בו ראש הקהל ודעמיה שלא ישחוט הזיד ושחט בפומבי וגם אחר שסגרו לו הדלת בעניו היה עומד בשוק ושוחט לכל עובר כדי להמרות עיני כבודם בכגו"ד ודאי דנפסל לכ"ע וכמ"ש הרב פנים מאירות ח"ג סי' ז"ך ה"ד הגאון מז"ה בסי' פ"ב והאריך שם וכפי"ז לא היה צריך הרב המשיב מהר"מ נר"ו להאריך אם היה די בהרשאת רבו אחד עם היות דבריו בזה צדקו יחדיו אבל מאחר דכל המעשה הזה של התראת ראש העיר תדונו לשחוט נגד התראתו היה אחר זה הרי נפסל מצד זה לכ"ע ועיין להרב בני יעקב בתשו' סי' ו' ולהרו"ז בס"ה נדיב לב בסי' ע"ז באורך וברוחב ולא הניח לנו מקום להתגדר בו והאריכות בזה אך למותר גם מבואר בדברי הרב הפוסק ה"א נר"ו שהתראה זאת היתה לפי שבדק כמה סכינים ונתנם בחזקת בדוק ויפה ונמצא פגום כמה פעמים ובירר לו אנשים שיבדקו סכינו ומצאוהו פגום נכנס ופגום יוצא והאריך הרב המורה לפוסלו גם מצד זה ובא לציון להרב קול אליהו בח"ב סי' א'