שו"ת תעלומות לב חלק ג סד

ויבא להעיד ולומר על טמא טהור ועל כשרה טרפה את"ד ועם שהדברים מוסברים ונכונים מ"מ לא באו מפורשים ומבוארים בספרי הפוס' ז"ל ובפרט במה שחידש דבממונה לצבור בכל מיני חשד הוא נפסל לא שערוהו ראשונים כמלאכים ולא הו"ל לשתוק מינה. ואף אם לכתחלה אין ראוי לצבור למנות שוחט לרבים אם נחשד בשום מיני חשד דבודאי דבעינן שיהיה מוחזק בכשרות מ"מ בשכבר הוא מנוי קשה הדבר לקפח פרנסתו אי מדינא שרי ועיקר סמיכתו מתשו' הרמב"ם מקום יש בראש לדחותה וכמ"ש הרב ידיו של משה ז"ל בד"ה והגם שהשיב ע"ד הגאון ז"ל בחק"ל ח"מ ח"א סי' קנ"ב מ"מ לא יכחיש שלא נמצא מפורש חידוש זה ברבני הפוס' ז"ל וכמ"ש מני"ר ביו"ד ח"א סי' קנ"ו בדרל"ד ע"ב דאין רמז לזה בשום ספר: והאף אמנם סברה ישרה ואמתית היא ואף אם לא אמרוה הרמב"ם והרא"ש הדעת נוטה כן כמ"ש הוא ז"ל כאן בסס"י קכ"ו וגם בחח"מ סס"י קנ"ב סיים וז"ל ועד פה נראה לי עיקר מתשובות הרא"ש והרמב"ם שדייקו לכתוב דאסור לשחוט לרבים וגם ממ"ש הרמב"ם וטוש"ע סי' ס"ה ורמ"א בסי' קי"ט דאין לוקחין בשר מכל שוחט לעצמו ומוכר לאחרים אלא א"כ יהיה מוחזק לרבים בכשרות ואם הוא מומר לעבירה רשע מקרי והרי אינו מוחזק בכשרות וכו' עי"ש וראיתו זאת האחרונה היא אמתני ותקיפא וכן ראיתי למרן ז"ל בס' אבק"ר סס"י ר"ז שסיים וז"ל ומיהו הכל לפי מה שהוא אדם דבלא"ה בעינן מוחזק בכשרות כמ"ש הרמב"ם ספי"א מהל' מ"א ע"כ מ"מ יד הדוחה נטויה דאין מדברי הרמב"ם והטוש"ע שם כ"כ ראיה דאימור דכ"ז הוא בתחלת מינוי השו"ב או אזהרה לאדם הבא ליקח בשר מהשוחט לעצמו ומוכר לאחרים שיזהר לקחת מאיש המוחזק בכשרות אבל היכא שכבר הוא שו"ב והיה מוחזק בכשרות ושוב נחשד בדבר אחר דמדינא אינו חשוד לשו"ב מנ"ל דיש יכולת בידינו להחמיר ולקפח פרנסתו בודאי דזו צריכה רבה: וכן ראיתי להגאון מז"ה ח"ד בדר"א ז"ל בס' נדיב לב ח"א סי' ע"ו שהביא דברי יוסף הגאון ר' אבהו זלה"ה ופקפק ע"ז מתשו' הרשב"א ז"ל באלפי"ו סי' תשפ"ב הו"ד בב"י סי' קי"ט בקצב שעבר על שבועתו דלא נפסל בהכי אפי' הוא מוכר בשר לרבים כיעו"ש ומכח זה העלה דגם מרן החק"ל לא סמך אלא על הצד הב' וכמ"ש בסי' קצ"ד שצד זה נראה לו יותר עיקר והסכים אדוני זק"ן מר בריה שאין לסמוך על ח"י זה דממונה לרבים כיון שנראה ברור דהרשב"א לא ס"ל לחלק בהכי ובדעת הרמב"ם והרא"ש אינו מוכרח כיעו"ש ועוד לו בסי' פ"א שהביא מה שפקפק בזה גם הרב ידיו של משה ז"ל והגם שהשיב ע"ד מרנא החק"ל בח"מ ח"א סי' קנ"ב מ"מ סיים וז"ל דודאי לא איפרק מחולשא הבא לעשות מעשה ולהחמיר ע"כ וראיתי להרב המשיב מהר"מ נר"ו שרצה לישב תשוב' הרשב"א דסי' תשפ"ב ולחלק יצא משוחט לקצב כיעו"ש בדב"ק ועם כי אמר דברי חכמה מ"מ לענין דינא אין חילוקו יפה כיון דכל עיקר טעם הוא שלא להכניס רבים בספק איסור מו"ל שוחט כ"י מוכר בשר ואם איתא להאי חילוקא הו"ל נענוע להקצב ההוא מלמכור בשר לרבים כדי שלא להכניסם בספק איסור ועיין בהשו' מרן אבק"ר סי' ר"ז והרי מז"ה הגדול בחק"ל ח"מ ח"א סס"י קנ"ב נרגש מתשו' מרן באבק"ר סי' קצ"א שכתב להתיר בקצבים המוכרים בשר אעפ"י שחשודים על הגזלה ונדחק בישוב תשו' זאת כי היכי דלא לסתור לחילוקו הנז' כיעו"ש הרי מבואר דלא ניח"ל לחלק בין שוחט לקצב והכי הוא ודאי דכי הדדי נינהו לענין זה וכ"כ הרב מופה"ד שארינו ז"ל בס' חיים ביד סי' ג': והנה במה שתי' מרן החק"ל שם ליישב תשובת מרן אבק"ר סי' קצ"א שלא התירו שם אלא משום דתנאי היה הדבר שלא ישחטו מבהמה שלהם וכו' כיעו"ש אנכי הרואה דמרן ז"ל לא אתי עלה מטעם זה ולא העלהו על דל שפתיו ובפשיטות כתב שאם יתברר שנחשדו להאכיל טרפות אפי' בלאו הסכמה ראוי להעבירם מאומנותם ע"כ משמע דאלו לענין הגזלה שנתברר בשאלה הוא ז"ל לא הזכירו כלל נראה דס"ל דאינם נפסלים בכך ולא ביאר דטעמו הוא משום התנאי הנז' וגם סיים שאם אין קצבים אלו חשודים להאכיל נבלות או טרפות שיכולים להתיר ההסכמה כיעו"ש מבואר נגלה שיכולים לחזור לאומנותם כמאז ומקדם בלא שום תנאי דאם איתא לא הו"ל לשתוק מינה כמובן ומאחר שהרב ידיו של משה ז"ל ומז"ה ח"ד בדרא ז"ל לא ס"ל לחלק בהכי אין בנו כח לקמח פרנסת השוחט מטעם זה לבד. ועיין בס' בן הרמה הנד"מ בהל' שחיטה דקי"ב ע"א דמסתמיך ואזיל בחי' זה שחידש הגאון מז"ה בחק"ל לפסול בממונה לרבים ועם שהשיבו כהלכה מרנא הרמ"ז בס' נדיב לב ח"ב בחיו"ד סי"א חזר להשיב בספרו הנז' בדקכ"ט ע"א לקיים סברתו ברוב דברים ואין כל חדש זולת מה שהכחיש את המוחש וכתב וז"ל הרי דהכריע כן מרן מלכא החק"ל וכו' ולא כמ"ש הוא נר"ו דמ"מ עצמו כתב דלא נמצא כן בשום ספר עכ"ד נר"ו ולא ידענא מאי אידון ביה מאחר שבפירו' כתב מז"ה הגדול שם בסי' קנ"ו דאין רמז לזה בשום ספר כמבואר שם בדרל"ד וכונתו פשוטה לכל מבין כי הגם שהכריח כן ברוחב דעתו מ"מ אין הדבר מבורר בשום ספר והוא פשוט ועיין לרב כהוראי הרב כמהר"מ ברקי נר"ו בתשו' הבאה בספה"ק תעלו' לב חיו"ד סי' א' בד"ה ע"ד ואילך שהשיבו לפי דרכו ולא לנו לאבד הזמן בזה ועיין להרב ישמח לב נר"ו בחיו"ד ס"ך שגם הוא נר"ו הכריח כן שלא כתב הגאון מז"ה בחק"ל ח"י זה אלא ליישב תשו' הרא"ש ז"ל וכאשר מצא ח"י אחר יפה הימנו לא נשאר הכרח להחילוק הא' ודבריו נאמנו מאד אלא שלא זכר שר למורי הגאון ח"ד בדרא ז"ל בנדיב לב שכתב ככל החזיון הזה וכמדובר: אתאן לנ"ד עם היות דעתי נוטה שאין לפוסלו מטעם זה לחוד אבל י"ל דגם מדינא פסול כיון דק"ל בטוש"ע ח"מ סי' ל"ד דהחשוד על השבוע' פסול לעדות וכיון דכל עיקר סמיכתנו על השו"ב הוא מטעם דע"א נאמן באיסורין כמש"ל. א"כ הא איתרע ליה חזקתיה ונפסל לעדות וזהו הטעם הג' שכתב מז"ה הגאון ז"ל בסי' קנ"ו שאם העיד שקר הוא נפסל לשחיטה כיון שהוא פסול לעדות. ומר בריה הרמ"ז בנדי"ל סי' ע"ו כתב שזהו הטעם היותר נכון ושעליו סמך הגאון אבינו הזק"ן ז"ל אלא דאם כנים אנחנו בזה ל"ד בעבר על השבועה הוא דנפסל אלא בכל עברה שהוא נפסל לעדות הוא נפסל לשחיטה כמו