שו"ת תעלומות לב חלק ג סב

האחד שהרי פסק מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' רי"ח הנודר או נשבע רואין דברים שבגללן נשבע או נדר והולכין אחר הענין ולא אחר משמעות הדיבור וכו' וא"כ בנ"ד שמה שהחמירו עליו יותר משאר השוחטים שהם בודקים הסכין לבדן ולזה החמירו יותר משום דאין בו יראה ובעל כרחם נתנו לו הסמכה ובאותה שעה בחרו הרע במיעוטו ונתקבצו הב"ד ושני רבותיו והחמירו עליו שלא לבדוק הסכין יחידי והוא קבל כל זה בשבועה וכתב עד שירשוני מורי פשיטא דלפי שענין הוא עד שיסכימו הכל וכיון דהלשון מסופק נמי אי קאי על אחד לבד או על כולם היה לן למיזל לחומרא בשבועה וכ"ש למה שכתב מור"ם ז"ל שם וז"ל וכל זה דוקא בנודר בינו לבין עצמו אבל בנודר לחבירו כל שלשון הנדר כולל הולכין אחריו אם לא באומדנא דמוכח ע"כ והם דברי הריב"ש ז"ל כמ"ש הט"ז סק"ב וא"כ הכא דנדר לב"ד ולרבותיו לתקנת הצבור שלא להכשילם בטריפות ממיעוט יראתו אין לך אומדנא כזו דעל כולם קאי תיבת מורי וכל שחסר אחד מהם ועודו חי אין בהרשאת האחד כלום ואי לא מסתפינא אמינא דהאשם נמי מוטל על רבו האחד שהרשהו דגם הוא גורם בהעברת שבועה זו וכמ"ש הרב הגדול מהרשד"ם ז"ל והובאו דבריו בשו"ג ז"ל משם הכנה"ג ז"ל סי"ח מחודש ט' איש שראה חבירו שוחט בסכין פגום והניח לאכול הבשר מעבירין אותו וכ"ש אם הוא שלוחו ואין לך פושע גדול מזה שידע בעודו אסור בכבלי העיגון דשבועה והניחו לשחוט יחידי פשיטא דבר הגערה הוא המורם מזה דמה שפיטרו מהר"ן השד"ר הנ"ל מטענה זו שרבו האחד הרשהו גם בזה כבודו במקומו מונח. והשתא נבא לברר הטענה האחרת שטען הפו' מהר"א עלוש נר"ו לפסול השוחט ההוא ממה שנעלם ממנו סירכא אחת והוא טען דהיתה דבוק' לדופן צר ומהר"א הנ"ל צדקו בעיניו דברי השוחט האחר שהוכיח שהיתה דבוקה לשומן הלב וראיה שעוד חתיכה משומן הלב דבוקה בסירכה ומזה נמי גזר עליו דין שוחט שיצאת טריפה מתחת ידו כמו שהובא בהעתק הנ"ל אמנם אנכי הדל לבבי לא כן ידמה לפסול השוחט מכח אומדנא כזו דכיון שהשוחט האחר לא ראה כן שהיתא דבוקה בשומן הלב אלא דשפטו כן מדעתו שכן נראה אין לפוסלו מזה וכמו שכתב מהרשד"ם ז"ל בחיו"ד סנ"א והביא דבריו הכנה"ג ז"ל בחיו"ד ס"א בהגב"י אות צ״ה וז"ל אם לא ראו שהית' שם סירכה אלא ששפטו כן לפי דעתם לפי שראו שם סירכא תלינן לומר דילמא לא היתה סירכה המטרפת והסכים לזה הכנה"ג ז"ל יע"ש וא"כ גם בנ"ד כיון שלא ראה שמעון הבודק האחר שהיתה הסירכה דבוקה אלא דשפט כן לפי דעתו מנלן לפוסלו ואף שיש לומר דשאני הך דמהרשד"ם ז"ל דאין כאן הוכחה שהית' טרפה לא כן הכא שהיה דבוק בה קצת משומן הלב וא"כ היתה דבוקה שם שהרי סירכה תלויה אין דרכה להעלות שומן וכמו שזה מוכח נמי מתשובת הרשב"ש ז"ל סי' תק"א וזה תורף דבריו למה שצריך לנו וכפי טענה זו בנך ראוי להגערה דאילו אמר בנך סירכה זו תלויה היתה וראיתיה היה נאמן דעד אחד נאמן באיסורין והמכחישו לומר דבוקה עד אחד בהכחשה לאו כלום הוא וכו' ועוד דלפי דבריהם היה שם הוכחה שראו שהסירכה עבה בראשה כמו אותה הדבוקה בריאה והסירכה תלויה ראשה דקיק שכך הוא טבע כל סירכה תלויה ולכך בנך ראוי להגערה עכ"ל הראת לדעת כיון שיש הוכחה דסירכה זו אינה תלויה ממה שהיה ראשה עב גזר על השוחט הגערה וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דנמצא חתיכה משומן הלב דבוק בראש הסירכה א"כ אין זה תלויה אמנם עכ"ז אמינא דבנ"ד אין לו דין העברה מחמת זה דהא יש לומר דהיתה דבוקה לדופן צר כמ"ש הבודק הראשון שהכשיר והשומן הזה אינו משומן הלב אלא משומן החזה שהיה דבוק בצלעות של דופן צר והיתה הסירכ' סרוכה שם וזו הלכה ברורה דאם משומן החזה פרוש על הצלעות אף דקי"ל דסירכת הריאה שם טריפה מ"מ אם עלה על מקום צר שבדופן ונסרכה הריאה שם כשרה דלאו שמא גרים אלא המקום גורם והרי הוא מונח בדופן צר וסברא זאת פוק חזי מי המולידה הרב העיטור ורי"ו שהביא הב"י ז"ל סט"ל והסכים עלה הרשב"ץ ז"ל ואף דהרב נדיב לב תחלה ערער ע"ז מ"מ כתב דלענין הלכה יש לדון כדעת הנהו רבוואתא ז"ל וכמו שהביא כל זה בספרו הקצר תורת הזבח ז״ל אות הס' סי' ף' ס"ק י"ב יע"ש וכיון שכן דיש לתלות במיעוטה דהשומן זה היה משומן החזה הפרוש על הצלעות ולא משומן הלב דחתיכה כזאת מועט מן המעט הדבוקה בראש הסירכה מי יוכל להבחין אם היא משומן הלב או משומן החזה הפרוש על הצלעות ולא כתב הרשב"ש ז"ל לפסול השוחט מאומדנא ההיא אלא מאחר שכן טבע כל סירכות התלויות שיהיה ראשם דק ואין כאן אפילו מיעוטא דמיעוטא שיהיה ראשה ע"ב וכמ"ש בהדיא שכן טבע כל סירכה תלויה אמנם כעין נ"ד דאיכא מיעוטא דבא משומן החזה לא ניזיל בתר אומדנא לפסול השוחט ויש לנו אב זקן בחכמה ובמנין לסמוך עליו על זה הלא הוא הגאון חק"ל ז"ל בח"א מיו"ד סקס"ז שעלה ונסתפק אם נפסל השוחט על ידי אומדנא והביא סברת כמה פוסקים דס"ל דנפסל עפ"י אומדנא ותמה עליהם ממה דקי"ל כרבנן דלא אזלינן בתר אומדנא בשור שהיה רועה ובגוול האוחר בין הגמלים ונמצא הרוג בצדו דלא אמרינן דזה הרגו ובא אל הישוב דכיון דיש לתלות במיעוטא אין למיזל בתר אומדנא יע"ש באורך וברוחב וא"כ בנ"ד דאיכא מיעוטא דסירכה הריאה לשומן החזה הפרוש על הצלעות אין לנו לילך אחר האומדנא להוציא השוחט מחזקתו וכל דלא ראה בעין שהיתה דבוקה אזלינן לקולא ותלינן במיעוט וכמ"ש עוד כתב הרב הפוסק נר"ו להחמיר על הבודק ודן אותו כמו דין שוחט שיצאת טרפה מתחת ידו במזיד במה שהכשיר סירכה אחת ועלתה בנפיחה והשוחט האחר נפח בה ובצבצה. ולדעתי אין מזה שום פשיעה על הבודק הראשון לדונו כמזיד ובעי העברה דלפי הנראה מן הסברה דגם הבשר מותר בנ"ד דהנה התורה האמינה עד אחד באיסורין וכיון שיצאת מתחת ידו בחזקת כשרות ולא ראינו בה שום טריפות אלא חשש זה שאחר שהכשירה ועלתה בנפיחה הוסיף זה לנפוח פעם אחרת ובצבצה י"ל דרבוי הנפיחה גרם לה לינקב ומה שלא ניקבה במקום אחר היינו משום שבלי ספק כיון שהיתה סירכה הצריכה מיעוך והבודק הראשון משמש במקום ההוא כדי להסיר הסירכה ההיא וכיון שכן בקל נקרע