שו"ת תעלומות לב חלק ג סא

המורם מזה דמי שנשבע לשקר והוא מזיד נפסל מלהיות שו"ב כדעת הרבנים הנז' ואף דהרב נדיב לב ז"ל ערער על זה מתשו' הרשב"א ז"ל מ"מ הא מסיק שם מסברא ישרה דכל דהשבועה היא שלא ישחוט ועבר על שבועתו ושחט הוי משומד לאותו דבר ובין איכא חימוד ממון בהעברת השבועה בין ליכא ח"מ נפסל להיות עוד שו"ב דחיישינן שמא ישהה וידרוס והביא חבילות ראיות על זה כמו שתעיין שם בד"ק: והשתא נפתח בחברין רב חביבא מוהר"ן בטיטו הי"ו דידענא ביה דרב חיליה לאורייתא שכתב ישרטט בקצירת האומר לזכות את ראובן הנ"ל דאינו בסוג עובר על השבועה אי משום דהרב נדיב לב ז"ל לא פסל לאותו שוחט שעבר על שבועתו אלא משום דהתרו בו שנים ושלשה פעמים ואי משום כיון שכתוב בהסכמה עד שירשוני מורי והרי הרשוהו שהרי כל אחד שוחט יום אחד והוא בכלל וא"כ אין לך פיטור גדול מזה וכמו שהובא כל זה בהעתק השאלה הנ"ל ולדידי אמינא ולא מסתפינא במחילה מכבוד תורתו לא כיוין יפה להכשיר את השוחט הנז' משני הטעמים הנ"ל דמ"ש דלא נפסל העובר על השבועה אלא בהתרו בו זה אינו שהרי הב"י ז"ל בח"מ סל"ד הביא לתשו' הרשב"א ז"ל שכתב עד אחד שהעידו עליו שעבר על השבועה וטוען שוגג הייתי אינו נאמן להכשיר עצמו למסור לו שבועה דא"כ אין לך חשוד וכו' שיכול לומר שכחתי יע"ש הנה מבואר דהעובר על השבועה אין יכול לטעון שכחתי וא"כ אין צריך התראה בשעת העברת השבועה וא"כ כיון דהרב מודה ואזיל דמחמת שעבר על השבועה נפסל משו"ב אלא דבא להכשירו מחמת שלא התרו בו בשעת מעשה ויכול לומר שוגג הייתי ושכחתי ענין השבועה אינו נאמן ואף לדעת מהרשד"ם ז"ל והביא דבריו הרב מהר"ד פארדו ז"ל בס' מכתב לדוד חיו"ד סל"א על ההסכמה שהיה בעירם שלא למכור בגדי ששווני"קי וראובן מכר בגד רחב מבגדי שלוני"קי והפרנסים רצו להעניש ראובן וראובן השיב כי לא עלתה ההסכמה על הבגד ההוא והשיב כיון שאין ההסכמה מוכרע וכו' ואפי' את"ל שגם הבגד ההוא עלה בהסכמה מ"מ כדין טוען ראובן שהוא לא ידע ושוגג היה כי חשב שלא נכנסו בהסכמה ואעפ"י דאיכא למימר דא"כ כל אדם יטעון כן שוגג הייתי ונמצאת התקנה בטילה הא ודאי אין זה כלול דלא נחשדו ישראל על כך לעבור חרם או שבועה ולומר שוגג הייתי ע"כ והרב ז"ל למד בתשו' זו דמהרשד"ם ז"ל וכתב ממנו נקח לנ"ד דאפי' את"ל לצד החומרא שגם זה נכלל בכלל החרם מ"מ הרי ראינו מדברי הרב שיש לסמוך על טענת שוגג הייתי לפטור כיון שאין מובן בבירור להפך בלשון ההסכמה יע"ש א"כ לפי' זה גם בראובן הנ"ל י"ל דשוגג היה ושכח מענין השביעה אבל המעיין יראה דלא כתבו הרבנים הנ"ל דיכול לפטור עצמו בטענת שוגג הייתי אלא היכא דזה הענין הוא בכלל ההסכמה ומובן מלשון ההסכמה שזה בכלל אלא שלא נזכר בלשון ההסכמה ובזה הוא דאמרו שיכול לומר שוגג היה וזה שכתב הרב ז"ל לפטור כיון שאין הדבר מובן ממילא להפך בלשון ההסכמה וכיון דבעי חקירת חכם דהוא המבין דזה נכלל בכלל הסכמה להכי יכול לטעון זה שוגג הייתי אבל בדבר שהוא כתוב בפי' ועליו היתה ההסכמה פשיטא שאין נאמן לומר שוגג או שכחתי וכמ"ש הרשב"א ז"ל שהביא הב"י ז"ל דהעובר על השבועה אינו יכול לומר שוגג הייתי ושכן כתב תנא דידן מרן ז"ל בש"ע ח"מ סל"ד סעיף כ"ד יעו"ש ואעפ״י שיצאו עוררים על תשו' זו דהרשב"א ז"ל מניה וביה הא כבר עמד על זה מוהר"א אלפאנדרי ז"ל ומסיק לחלק בין שבועה לשאר דברים וכל שהעידו עליו שנשבע לשקר אין יכול לטעון שכחתי וכמו שהביא כל זה החיד"א ז"ל בספרו הנחמד ברכ"י ח"מ סל"ד אות ח"י יע"ש. וא"כ אי משום דלא התרו בו בעת העברת השבועה בא להכשירו הרב השד"ר הי"ו לא צדק בזה וכבודו במקומו מונח: והשתא בא נבא לברר הטענה השנית דמינה הכשיר הרב השד"ר נר"ו את השוחט ההוא והיינו משום שכתוב בשטר השבועה עד שירשוני מורי והרי הרשוהו דהיה שוחט יום אחד בשבוע לבדו ע"י הרשאת רבו האחד ומזה כתב דאין לך פיטור גדול מזה כמ"ש בהעתק הנ"ל ובזה עלה אריה מסובכו מהר"א עלוש נר"ו והקיפו בחבילי זמורות וכתב דבהסכמ' היו שם רבני העיר וגם רבותיו ואם כן כיון דלא הרשוהו כולם עדין קשור בחבלי העיגון ואריא דשבוע' רביע עליה ע"כ והנה המערער הנ"ל כתב דברים סתומים וחתומים מבלי שום ראיה על זה אלא שכתב מסברת עצמו ואם הוכשר בעיני רבו האחד לא הוכשר בעיני רבו השני ובאמת דזה צריכה רבה דמנלן דלא אמרינן דדי לו בהרשאת האחד אמנם דבר גדול דבר הנביא ומרוב בקיאותו בספרי הפוס' לא נטפל להביא ראיה על זה ואני אבא אחריו ומלאתי את דבריו ויש ראיות על זה מדברי הפוסקים דכל שקבל עליו שנים בלשון כולל עד שירשוהו לא די לן בהרשאת האחד הנה הרא"ש ז"ל בתשו' סי' נ"ב והביא דברי הרב ערך השלחן ז"ל חלק יו"ד סרכ"ח אות ל"א כתב וז"ל שוחט שנשבע שלא ישחוט אלא ברשות פלוני ופלוני ומת אחד מהם אין השני רשאי להרשותו ע"כ הרי לך דאף באומר ברשות פלוני ופלוני דאיכא למימר פלוני או פלוני עכ"ז אזלינן לחומרא ובעינן עד שירשוהו שניהם כ"ש הכא שכתב לשון כולל עד שירשוני מורי אף שנפרש דלא קאי תיבת מורי אלא על שני רבותיו מ"מ הא לא הרשהו אלא האחד. הן אמת דאנן לא קי"ל כהך תשובה דהרא"ש ז"ל אלא כתשו' הרשב"א שפסק מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' רכ"ח סט"ל שכתב וז"ל אב שהשביע את בנו שלא יוכל להלוות אלא ברשות שמעון ולוי מותר להלוות ברשות אחד מהם ע"כ והיא תשובת הרשב"א ז"ל אבל עכ"ז בנ"ד גם הרשב"א ז"ל יודה דשאני התם משום שכתב שמעון ולוי ואנן קי"ל כרבי יהונתן דס"ל גבי מקלל אביו ואמו משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפני עצמו לא כן בנ"ד שכלל כולם כאחד וכתב עד שירשוני מורי פשיטא דבעי עד שירשוהו כולם וכ"ש לדעת הט"ז שם ס"ק מ"ט שעמד בזה ומוקים לתשו' הרשב"א ז"ל דמיירי במת אחד מהם דאין דעת אביו לאסור בנו לעולם ומשום דיצאו עוררים על דברי הט"ז ז"ל כמ"ש הרב ערך השלחן ז"ל אין ליטפל בזה דבנ"ד שאמר לשון מורי והוא לשון כולל כ"ע מודו דלא הותרה השבועה עד שירשוהו כולם והמתעקש לומר דכיון שתיבת מורי אין בה נקודות ואם כן י"ל שהוא לשון יחיד וקאי על רבו האחד והרי הרשהו