שו"ת תעלומות לב חלק ג ס

המרומם אור ישראל הי"ו כי ימהר יחיש תשובתו הרמה. ועיני כל ישראל עליך להורות תשובה לרבים ובפרט כי מתורתו של רבינו הגדול הגאון מר זקנו זצוק"ל למדנו ומימיו אנו שותים: כ"ד אהובו הנאמן המצפה לתשובתו הרמתה ברוב עז ושלום. הצעיר אליהו עלוש ס"ט וזה נוסח השאלה בקיצור ומה שהשיב עליה רב טבחי"א הרב כמהר"ם אסרוסי נר"ו (ועתה נדפס בקיצור בספרו היקר וישב משה הנד"מ סי ז'): שאלה ראובן למד אצל רבותיו הלכות שו"ב ובעת שהגיע לפ' הנושא לשטר הקבלה כמנהג החמירו עליו הב"ד ורבותיו שלא יוכל לבדוק הסכין יחידי עד שיראה סכינו לאחד משוחטי הקהל הי"ו וקבל עליו כל זה בקגו"ש ובש"ח זולת אם ירשוהו מוריו וחתם בכתב ידו וכתוב עלה הנפק משוחטי מתא יע"א ולעת עתה חלה אחד מרבותיו וביום ד' וה' היו הולכין שני שוחטים למקולין שבשני הימים אלה השחיטה מרובה ובשאר ימים כל אחד הולך ושוחט לבדו יום אחד לכל שוחט והשתא קמו אנשי החסד והאמת לערער על ראובן שעבר על השבועה שלא ישחוט עד שירשוהו מוריו והרי לא הרשה אותו אלא אחד והיה שם שליחא דרחמנא הרב המובהק מוהר"ן בטיטו הי"ו ושקיל וטרי בהאי עניינא ומסיק דאין זה עובר על השבועה כיון שכתוב בשטר השבוע' עד שירשוהו והרי אחד מרבותיו הוא ידע בכל זה והב' כבר בטל מלאכה זו מחמת חולשא עוד יצאו עוררים על ראובן הנז"ל שפעם אחת שחט כבש ובדקו ומצא סירכא לשומן הלב ועשה לה נפיחה ע"י רוק כמנהג עירו ולא בצבצה והכשיר הבהמה והוה שמעון שוחט אחר כנגדו וצוח ווי כי עוד יש סירכה אחרת והראה אותה לראובן וראובן השיב שכבר ראיתיה אבל היתה סרוכה לדופן צר למקום המכשיר ושמעון הכחישו והראה לעומדים שם כי בראש הסירכה היה קצת משומן הלב וא"כ בלי ספק דבוקה היתה וחזר ונפח שמעון במקום סירכה הראשונה שהכשיר ראובן וע"י הנפיחה בצבצה באומרו דהוא נתן עליה רוק עב וע"כ בצבצה וראובן נתן קצת רוק ולהכי לא בצבצה. וגם משני טעיות אלו רצו לפסול לראובן הנ"ל: תשובה על מה שרצו לפסול ראובן מחמת שעבר על השבועה לכאורא כגון דא צריכה רבה דמנלן דהעובר על השבועה נפסל להיות שוחט ובודק והרי הב"י ז"ל סי' קי"ט הביא לתשובת הרשב"א ז"ל על קצב אחד שנשבע כמה פעמים שלא לשחוק ועבר אם מותר למכור הבשר ותשובתו היתה דאפי' עבר על השבועה במזיד נאמן למכור בשר דמשומד לדבר אחד אינו משומד לכל התורה כולה יע"ש הרי לך דהעובר על השבועה במזיד לא נחשד על נבלה וטרפה דאל"כ איך הוכשר למכור בשר לאחרי' אבל הרואה יראה דאיכא תרי רבוואתא ז"ל דפליגי על הרשב"א ז"ל וס"ל דהעובר על השבועה החמורה נחשד ג"כ על נבלות וטריפות שהרי הגאון חק"ל ח"א מיו"ד סי' קנ"ו הביא לתשובת הרא"ש ז"ל סי' נ"ח שנשאל בטבח שהעיד שקר והעבירוהו עד שיעשה תשובה וכו' כי על כן אין מקום להכשירו להיות טבח שיכול להכשיל לרבים יע"ש והחק"ל ז"ל תמה עליו מדברי עצמו דכתב במסכת בכורות והעלה הרב ז"ל דדעת הרא"ש ז"ל כדעת הרמב"ן ז"ל שכתב דבטבח הממונה לרבים החמירו הרבה וכי קי"ל דמומר לאיזה דבר שוחט בלי בדיקת סכין היינו דוקא לאכול משחיטתו דרך עראי אבל למנותו שוחט קבוע לא מן השם הוא זה דמי יתיר ליכנס רבים במקום ספק וכן מ"ש החשוד לדבר אחד אינו חשוד לדבר אחר היינו דוקא לקנות ממנו או להתארח אצלו אבל למנותו ברבים ודאי דאסור ויש ראיה ע"ז מדברי הר"מ במז"ל בתשו' סי' קי"ב דמי שגנב ומכר לאחרים שלא ישחוט לרבים אפי' עשה תשובה ואם ירצה לשחוט בבית שום יחיד הרשות בידו ומזה יש ליישב תשו' הרב כרם שלמה ז"ל שנשאל בשוחט שנשבע לשקר וכו' ע"ש באורך וברוחב: הנה מבואר דתלת אילני תקיפי הם החולקים על סברא זו דהרשב"א ז"ל דס"ל דהעובר על השבועה גם במזיד מותר להיות מוכר בשר לאחרים הלא המה הרמב"ם בתשו' והרמב"ן והרא"ש ז"ל ואת האחרונים הרב כרם שלמה ז"ל: ומזה יש ליישב תמיהת הרב הגדול מהר"ד חזן ז"ל בס' נדיב לב ח"א דע"ו שהביא תשובת הרב כרם שלמה ז"ל שכתב על שוחט אחד שנשבע לשקר דאם היה שם חימוד ממון בעי תשובה חמורה ותמה עליו מתשובת הרשב"א ז"ל דהכשיר לקצב שעבר על השבועה אפי' במזיד להיות מוכר בשר ושוב תמה גם על הגאון אביו ז"ל שכתב דבשוחט הממונה לרבים החמירו והלא מדברי הרשב"א ז"ל מוכח בהדיא דעובר על השבועה מותר למכור בשר לרבים ולא תרץ כלום יע"ש ולדעתי דזה אינו תמיהה אם הרב ז"ל יישב לתשו' הרב כרם שלמה ז"ל דס"ל כסברת הנהו תלת גאוני עולם ואין זו מסברת הכרס עד שיאמר על הגאון אביו ז"ל דזה הפך הרשב"א ז"ל. ואי לא מסתפינא אמינא דלא פליגי הנהו גאונים ז"ל עם הרשב"א ז"ל וי"ל דגם הרשב"א ז"ל מודה בשוחט שעבר עבירה שאין לנו למנותו להיות שוחט ובודק כיון דעבר על השבועה כיון דבלי ספק השוחט לרבים צריך מנוי מהקהל וכל דצריך מנוי אין להם ליכנס למנות איש כזה העובר על השבועה והלשון שכתב הרמב"ן ז"ל מוכח הכי שהרי כתב אבל למנותו להיות שוחט קבוע לא וכן כל הנהו דפסלי ליה משום דעובר על השבועה לא מיירי אלא בשוחט כדי למנותו על הצבור אמנם במוכר בשר דאין צריך מנוי וגם דאין זה קביעות גמורה דפעם מוכר ופעם מבטל לא חשו לזה וזו היא תשו' הרשב"א ז"ל דהכשיר הקצב למכור בשר לאחרים ובזה גם הרמב"ן ז"ל מודה ותדע שהרי כתב הרמב"ן ז"ל וכן מ"ש החשוד לדבר אחד אינו חשוד לדבר אחר היינו לקנות ממנו הנה מבואר דכדי לקנות ממנו בשר גם בעבר על השבועה במזיד לא נפסל מפני זה כי אין זה צריך מנוי הקהל אלא כל אחד בונה במה לעצמו וכיון שכן כ"ע מודים דאינו נפסל מפני שעבר על השבועה אבל בשוחט כל שהוא ממונה לרבים אליבא דכלהו רבוואתא ז"ל אם עבר על השבועה במזיד נפסל להיות שו"ב: