שו"ת תעלומות לב חלק ג נח

ואתה אמרת כי דרשת מעל ספרי מפרשי התורה הדרשנים והפשטנים. וראית כל מה שאמרו בענין זה ולא הרוו למאולך וכאשר שאלו אותך בני ממך ואנשים אשר לא מבני ישר' המה להגיד להם פשר דבר. לא מצאת מענה לשון מהדברים המתקבלים אל הלב לכן באת אלי באגרתך החמודה ואותי דרשת לרוות צמאונך בדבר הגדול הזה: דע ידידי כי רבים ושלמים שאלוני על הדבר הזה ות"ל יגעתי ומצאתי פירוש פשוט ונכון קרוב אל האמת. אשר לא קדמני בו מפרש קדמון או אחרון מאשר נמצאים אצלי ודרשתיו בקהל רב בשבת הגדול של שנתנו זאת ולא אמנע הטוב ממך. כי ידעתי שירא וחרד לדבר ה' אתה וישמח לבך בפירוש הנאה הזה וכדי לבא לביאורם של הפסוקים. צריך אני לבאר לך כמה שאלות וחקירות יש בפסוקי' האלו אשר נאמרו בפ' שמות ונשנו והושלשו בפ' בא ורבו בהם השינויים וההפרשיות: הבט ימין וראה בפ' שמות כתיב ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ושמתם על בניכם וגו' הרי כאן לא הוזכרו הזכרים אלא אשה משכנתה ומגרת ביתה ואלו בפ' בא כתיב וישאלו איש מאת רעהו ואשה וגו' ומלבד הדקדוקים הרבים שיש בין שני הציווים האלה אשר דקדקו בהם המפרשים ולא עת האסף פה שמע נא את אשר יקשה מאד בכתובים האלו הלא מודעת זאת כי כל הציווים האלו הן הם לבעבור תתקיים הבטחתו יתברך אשר הבטיח לא"א ע"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ובכן מהראוי היה לומר ונתתי את חן העם וגו' בעבור תצאו ברכוש גדול משא"כ באומרו והיה כי תלכון לא תלכו ריקם שנראה שהוא דבר מועט וכאשר היה באמת כי אין בזה רכוש גדול: ועל הכל קשה כי מושב בני ישראל היה בארץ גושן ומובן מהכתובים שהיה שמה לבד מושב בני ישראל ואף אם אפשר שגם איזה מצריים מדלת העם ישבו שמה בודאי שלא היו בשכונה אחת וק"ו הדברים שלא גרו יחד בבית אחת וא"כ איך יאמר הכתוב ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה ופי' רש"י הגרה אתה בבית היתכן דבר זה שהיו מצריים שוכנים יחד עם ישראל ואף במונח שהיו כמלאים איזה מצריים בארץ גושן הדבר ברור כי לא היו העשירים ובעלי כסף וזהב וגם לא אפשר שהיו שוכנים יחד בשכונה אחת וכ"ש לגור יחדיו בבית אחת. עוד תשוב ותראה בפ' בא דכתיב וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה ויתן ה' את חן העם וגו' גם האיש משה גדול בעיני מצרים ובעיני העם מלבד הקושי המבואר בסיום הכתוב גם האיש וגו' שהוא שפת יתר גם קשה מאד שהוצרך לומר שהאיש משה היה גדול בעיני בני ישראל ועל הכל קשה אומרו וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה. כי הדבר ידוע ומפורסם שלא יקרא ריע אלא אהובו וחביבו כריע כאח לו רעהו אשר כנפשו והאמת שכך היה צריך להיות כי אין באפשרות לאדם שישאל כסף וזהב מאיש שלא ידעו בידיעה של חיבה יתרה וגם הנותן לא יתן וישאיל כספו וזהבו אלא לאיש אשר הוא רעהו ואהובו וחביבו ומכירו היטב ואכול ושתה עמו. ואיך יתכן לומר זה לאיש מצרי על איש עברי ואשה מצרית עם אשה עבריה אשי לא יכלו לאכול את העברים לחם וגם היו מעוני ומוכים מהם ומהמונם וגם אתה ידעת שברות המקומות רעהו ממעט גוי ולכל הצדדים אי באפשרות לפרש שרעהו זה המפורש בכתוב הוי מצרי ורעותה היא מצרית: ועתה הסכת ושמע מה שעלה על לבי לפרז בענין זה והוא כי חבילה לאל לצווי לעמו הנבחר לעשות עושר ולא במשפט גם בן לא היה באפשרות לישראל לצאת ממצרים ברכו גדול ע"י שאלה זאת והעושר הצפון להם הי ביזת הים אך בהיות כי ערב רב מהמצריים על אתם ואם הם יצאו ריקם ממצרים ויניחו בתה ושדותהם ומקנה קניינם נחלת אבותם באר מצרים הלא בצדק ישאלו ויקחו חלקם יחד על ישראל בביזת הים ובזה לא חפץ האל יתבר על כן גזרה חכמתו העליונה שהעם הזה שהם הערב רב העולה אתם יקחו מהמצריים כלי וכלי זהב ושמלות והיה זה חלף הבתים והשדות והכרמים אשר יניחו להם והיה זה שכרם ומשכורה שלמה תחת אשר באו לחסות תחת כנפיו ועוד תועלת אחר יצמח מזה כי הם יתנו מהשמלוך והתכשיטין להלביש את בניהם ובנותם של ישראל אשר בלי ספק היו ערומים ויחפים ובדרך זו יצאו בני ישראל ביד רמה לבושים בגדי כבוד ויקר וכאשר יקחו ביזת הים ישלמו להם להמצריים העולים אתם את מחיר השמלות ויחזירו להם הכלי כסן וכלי זהב ולא יתערבו עמהם לקחת חלק יחד ברכוש הגדול של ביזה הים: ובכן הביטה וראה כמה מדוקדקים הכתובים בפ' שמות ונתתי את חן וגו' כי אין כאן מקום הצווי רק מודיע ה' למשה את אשר יצוה לעשות. כי רואה אלהים את אשר חושב משה בלבו איך יוציא עמו בששון וברכה את בחיריו והם לבושים בלויי וסחבות ובניהם ובנותיהם ערומי' ויחפים על כן אמר לו דע כי ונתתי את חן העם הזה מורה באצבע על העם היוצא אתם מארץ מצרים למען כי והיה כי תלכו אתם בני ישראל לא תלכו ריקם ערומים בלא לבוש וכסות ואיך יהיה זה ושאלה אשה מצרית מערב רב משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות והן ישאילו אותם לכם ושמתם על בניכם ועל בנותיכם הרי כאן הודיע למשה שמה שישאו הנשים המצריות משכנותיהן וגרות בנותיהן הוא בעבור יקחו מהן ישראל להשים על בניהם ובנותיהם כאמור: