שו"ת תעלומות לב חלק ג מז

היתה שכונת הישראלים לבדם כחקי הגיטו שהיו נהוג ברוב ערי אירופא ואיטליא להיות היהודים כלואים במקום אחד מהעיר בשכונתם לבד סוגרת בדלתים נעולות לאות קלון בעוה"ר כידוע ובשכונת ישר' כזאת מה לגוים לילך לשם וכפי"ז רוב הנמצאי' בשכונתה יהודים המה ופסולים לה וליכא למתלי בגוי כלל והוי ממזר ודאי וכמ"ש התשב"ץ והרעק"א ז"ל דאף דנאמנת לומר מגו"ע נתעברתי דוקא אי איכא למתלי בגוי ואי לא לא וכמ"ש לעיל: באופן שהמתברר מכל מה שכתבנו בזה משם כל רבני הפוסקים ז"ל אשר בא זכרם לברכה בדברינו הקודמים שבנדו"ד אין כאן ספק ולא ס"ס ואפי' ריח ספק אין כאן שהאב נאמן בכל גוונא אין בזה שום ספק דהכי פסקו התו' והר"ן והרמב"ם והרי"ף והרא"ש והטור ומרן ז"ל והכי איפסיקא הלכתה למעשה ולהסתפק אי הלכה כבה"ג אין מקום לזה כי הוא יחיד נגד רבים וכמ"ש מהרשד"ם והחק"ל ז"ל דאין לעשות ס' מסברת יחיד ובפרט כי הביאוה ודחוה מהלכה באופן שהאב נאמן לפסול את בנו בכל גוונא ואם מכחישתו דמגו"ע נתעברה נאמנת ואם גם בזה מכחישה דבכור לו דמישראל נתעברה הוא נאמן ואם אינה בעיר כגון שמתה ולא נבדקה אם תלינן בגוי איכא פלוגתא דרבוואתא: אבל בטוענת שמישראל נתעברה בית דינא ולית דיינא שיאמר שנאמר לה שקר ושמא מגוי את מעוברת: הס כי לא להזכיר ובפרט בנדו"ד דאיכא עדים כשרים המעדים כדבריה ואותו עד שמיעה כמאן דליתיה נגד שנים בפרט שחזר בו תכ"ד אין ספק דהוא ממזר ודאי אליבא דכ"ע והכי נהרס כל בנין הרב הפוסק יצ"ו עד היסוד בו כמ"ש המעיין ומעתה נתנה ראש לתבלין של הפסק אשר חשש הרב הפוסק יצ"ו לקלא דאיתחזק המותר הזה וזרעו זה כמה שנים וגם על זה נטה קו וביטל את הקול הלזה וזהו יסוד הששי כתב הרב הפוסק יצ"ו וז"ל פש גבן להבין אם יש לחוש לקול והחזקה אשר זה כמה שנים נתפשט בעיר שהמשפחה הזאת הוחזקה לפסולין אם מבטלינן לקלא זה או לא משום חשדא ורינון לב"ד המכשירין והמתירין אותם לבוא בקהל והביא סוגיין דפ' המגרש דע"ט מימרא דעולא לא שישמעו קול הברה אלא שיראו נרות דולקות וכו' ומימרא דרב אשי כל קלא דלא איתחזק בב"ד לאו קלא הוא וכו' והביא דברי הה"מ משם רש"י ודברי הר"ן משם הרמב"ן שכתב שאם לא בדקו בזמנו ולאחר זמן בדקו ולא מצאו ולא ידעו מי שמעיד להם דבר ברור אין חוששין לו וכו' וסיים וז"ל וכיון שכן שהכ' בנ"ד שלא בדקו הדבר בזמנו דמיום שנולד ישראל הנז' עד שבדקו עברו כ"ג שנים (בדפוס כתוב ל"ג שנים והוא ט"ס כאשר יתבאר לקמן במופת חותך) וכשבדקו לא אמרו שממנו מפ' ופ' שזכתה ונתעברה האשה מפסול לה. והלכו להם למדה"י פשיטא דאין חוששין לאותו קול יען כשבדקו לא מצאו דבר ברור וכו' נמצינו למדים דבנ"ד ליכא למיחש דלא חשיב קלא למיחש ליה. ועוד שאפילו היה הקול קול גמור ס"ל למהריב"ל בתשו' ח"א סי' ס"ח דאפי' קול גמור אין חוששין לו ואפי' היתה פרוצה ביותר דחוששין לבניה הך חששא לאו לס' ממזרות ולא לממזרים מדבריהם עכתד"ק: ואתו הס"ר דעירוב פרשיות קא חזינא הכא: ועירב קול עם קול וחזקה ביחד וגזר על ימין ועל שמאל בלי חמלה וביטל את הכל וכל מה שפלפל בנדונו זה ומה שהטריח קולמוסו בו אינו ענין לנדו"ד כלל וכלל. ודבריו מהחל ועד כלה אין להם ישיבה בארעא וכולם מקש"ה אחת הסכת ושמע כמה תמיהי רברבי יש בכל דבריו: הנה בראשית מאמר אשר נכנס לפשפש ולחקור מפאת הקול והחזקה אשר זה כמה שנים נתפשט בעיר שהמשפחה הזאת הוחזקה לפסולים וכו' הדברים ברורים ומוכרעים מעצמם שכוונתו על אלה השנים שעברו מעת החזקתם לפסולים ע"פ הוראת הרב הגדול המורה כמוהר"ר ש"ט אמאריליו ז"ל ובית דינו ודעמיה שהחזיקו אותם לממזרים מש' תק"ץ עד היום זה שבעים שנה ושהוחזקו בעוב"י קורפו ואגפיה ועל אותו קול בזמן הארוך כזה הוא דן למיחש ביה או לא והדברים האלה מפליאים ומתמיהים: (א) שאין זה קול בעלמא רק קול חזקה דאיתחזק בבית דין שהרי הרב המורה דן אותו לממזר ע"פ חקירותיו ודרישותיו וע"פ קבלת עדיות עליו ממקו' לידתו וכאשר נתודע לו האמת דן אותו לממזר ודאי ע"פ הדין וכתב ע"ז מעשה ב"ד וכתבו בכתובתם בשבטי ישראל הודעתי נאמנה כי בני זנונים המה. ולא יבואו להם בקהל ה' עד עולם וחתם הוא וב' פרנסי הקהלה עמו ומאי קלא דאיתחזק בב"ד יותר מזה איכא בעולם וא"כ כל הדורות הבאים אחריו אשר החזיקו אותם לממזרים הוא על פי הוראת רבם ובית דינם הרועה אותם ומה דמיון ויחס קול זה לקול דעלמא ולמה זה הטריח להעתיק סוגיין דפ' המגרש דכל קלא דלא איתחזק ב"ד והרי הכא אין זה קול דלא איתחזק בב"ד אלא מעשה בית דין גמור מוחזק ומקויים ואי בכגו"ד אמרינן מבטלין ליה לקלא א"כ לאו קלא מבטלינן אלא דינא קא מבטלינן: שהרי הרב המו' היה דיין ומו"ץ בק"ק קורפו הוא מאריה דאתרא אשר דן את הדין וכל העם ישמעו לקולו ויראו והוא דן את הדין וכנראה מדברי הקב"ע שעשה פס"ד ונאבד ברוב הזמן ועכ"פ מעשה ב"ד שכתב בכתובה עדין הוא קיים עד הנה וא"כ ע"פ דינו ומשפטו וחקירותיו דן אותם ואחריו החזיקו כל הבאים אחריו שהרי הרחיקו אותם מלהתחתן בהם עד היום והיש מקום למבין עם תלמיד לקרוא לכל המעשה הגדול הזה קול בעלמא היש דברים תמוהים יותר מאלו. זה פלא: (ב) קשה דהרב הפוסק יצ"ו פתח בכד וסיים בחבית שהרי כתב וכיון שכן שהכא בנ"ד שלא בדקו הדבר בזמנו שמיום שנולד עד שנבדק עברו כ"ג שנים וכשבדקו לא אמרו שמענו מפ' ופ' שזנתה והלכו להם למדה"י וכו' פשיטא דאין חוששין לאותו קול עכ"ל: ודברים אלו אין להם שחר דאטו על אותו הקול שיצא על ישראל קוניליאנו הממזר מעת לידתו עד כ"ג שנים שנבדק אח"כ אנחנו דנין עתה אי הוי קול חזק או לא ואי מבטלין ליה או לא הלא אנחנו דנין על החזקה דאיתחזק מזמן פסקו של הרב המורה כמוהרש"א ז"ל והלאה. עד היום אשר בו נוצר ונולד הפס"ד של ההתר וזה שבעים שנה שהוחזקו לממזרים בכח