שו"ת תעלומות לב חלק ג מח

ב"ד ועל זאת החזקה הוא דן לבטלה בקולו לא על הקול שיצא על ישראל מזמן לידתו עד זמן בדיקתו הוא דן שהרי כן כתב שהמשפחה הזאת הוחזקה לפסולים וחייש לרינון ב"ד המכשירים והמתירים וכו' ועל זמן הקול שמלידת ישראל עד בדיקתו אין כאן משפחה ואין כאן פסולים שעדין לא נשא ישראל הנז' ואין כאן חזקת פסולים עדין והדברים האלה קולעי' רק לזמן אשר הוחזקה המשפחה לפסולים שהוא מזמן הרב המורה עד היום הזה ולמה זה ערב קול בחזקה ביחד ואין להם שייכות זה בזה וקול האחרון הוא קול חזקה ואיננו נקרא קול רק הוחזקו לממזרי' ע"פ הוראת ב"ד ולא ידעתי במה כח הרב הפוסק יצ"ו גדול לבטל ברוח שפתיו חזקת איסור ארוכה בת שבעים שנה כזאת ולמשוייה קול דברים בעלמא (ג) לא ידעתי מה דמיון ויחס מצא בין גדו"ד לדברי הרמב"ן שהביא הר"ן והה"מ עד שנסתייע מהם לביטול הקול שכן כתב הרמב"ן שכל קול שלא בדקו אותו בזמנו ולאח"ז לא מצאו ולא ידעו מי שמעיד להם בדבר ברור אין חוששים לו וטעם הדבר שהרבה פעמים אומרים פ' ופ' כו"כ ואח"כ יחקרו ב"ד הבאי' אחריהם ואומרי העדים לא שמענו ולא ראינו וא"כ כיון שבשעת הבדיקה אין מי שיגיד לב"ד ענין ברור מבטלינן ליה לקלא אלו דברי הרמב"ן ז"ל: ועתה נשאל את פי הרב הפוסק יצ"ו מה מכל ה מצא פה בנדונינו עד שהוכרח להעתי' לנו לשון הרמב"ן מה שאין כאן עניינם כלל דכ"ז יצדק לו הרב המורה כמוהרשט"א ז"ל החזיק לישראל לממזר ע"פ הקול שיצא עליו משעת לידה ונמשך הקול כ"ג שנים ובעת שבא לבודקו לא מצא עדות ברורה רק קול דברים בעלמא אז יצדק השקו"ט הזאת אי מבטלינן לקלא או לא אבל בנדו"ד מאריה דאברהם האם אינם העדיות בפני הרב הפוסק וצ"ו אשר נמצאו עדים גמורים שמעידים שנתעברה רחל המנאפת מרפאל חננאל הכהן והודאת המוהל ששמע מאמו שהבן הזה הוא מרפאל הכהן ועד אחרן הרי האב קיים וחי לפניהם ואומר שלא בא עליה מיום שנפרד ממנה והאם אין כל יושבי זאכטי יודעים שאין הבעל שרוי עמה זה כמה וכמה שנים ומה דבר ברור יותר מזה איכא ומה לו להרב הפוסק לתלות כ"ז בקול ולא נמצא דבר ברור האם ע"פ קול הברה לבד דן אותו הרב המורה ז"ל לממזר הא איכא עדיות גמורות וראיות ברורות ששם נמצאו בשעת הבדיקה ומה לו עוד: והגע עצמך לא היה האופן שהאיש הזה או זולתו היה בחזקת כשרות מיום גיחו מרחם ולא נודע שמץ דבר מפיסולו עד עבור כ"ג שנים או ל"ג מ"ג שנים ואח"כ יצאו עליו עוררים ומצאו בראיות ועדיות שהוא ממזר ודאי היש מקום לומר כיון שלא בדקו בזמנו אינו כלום א"כ לא נדע מה היא כוונת הרב הפוסק בדברים אלו ומה דמיון מצא מדברי הרמב"ן ז"ל והיותר פלא שלא על נקודה זאת הוא מצטער על הרב המורה ז"ל בתחילת דבריו. כי מה לו אם הרב המורה דן אותו על פי עדיות או ע"פ קול דלא פסיק. והרב המורה ז"ל עליה דידיה רמיא לדעה מה יעשה אלא שהוא חושש לקול דאתחזק זה כמה שנים שבעים במספר לפסלות המשפחה הזאת ומרוחקת מקהל ה' וחשש לרינון ב"ד אשר הכשירו והתירו אותם עתה וע"ז הוא מפלפל לבטל הקול כאלו אין כאן כי אם קול ולמה נשתרבב מענין לענין והסב הגלגל אחורנית לחקור ולדרוש גם על זמן טרם נפסל ישראל הנז' אשר אין זה מטרתו של פלפולו לחשש רינון ב"ד המתירים עתה שב"ד המתירים עתה הוא אחר שנגמר הדין ע"פ הרב המורה ז״ל והוחזקו מאז לפסולים ע"פ הוראהו עכ"ז הוא מתירם ומס' עירובין קא חזינא הכא: הגם אמנם בשגם לו היה שהרב המורה כמוהר"ר שט"א ז"ל בנדון זה היה חושש לישראל מפאת הקול דיצא עליו כ"ג שנים לב"ד ומחמת הקול הזה היה חושש לו להכניסו לספק ממזרות אין הדבר פשוט שלא לחוש אליו שהרי נודע סברת הראב"ד דס״ל דכל הבי דאמרינן בס"ס דלא חיישינן להו אינו אלא בדלא איתחזקו בב"ד אבל אי איתחזקו בב״ד חוששין להם ומהריק"ו בסי' פ"ז כתב גבי חזקת ארוסה ששהתה י"ב שנים עמו בבית דן אותה למקודשת גמורה כיון שהקול כ"כ י״ב שנים והוחזקה למקודשת וכתב ז"ל דבכגו"ד לא בעינן דאיתחזק בב"ד דהתם דאמרינן דכל קלא דלא איתחזק בב"ד לאו קלא התם ליכא אלא קול בעלמא דאל"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שמותרת לינשא לאחר שלעולם יהיה אם יצא עליה קול דמקודשת שלא תנשא אבל הכא דאיכא חזקה טובא פשיטא דלא צריך דאיתחזק בב"ד וכדהוכחתי מההיא דמלקין על החזקות אפילו דליכא עדים יעו"ש הרי היכא דאיכא חזקת טובא לא בעינן דאיתחזק בב"ד ובנ"ד דאיכא כ"ב שנים קלא דלא פסיק קול ארוך כזה ודאי דחיישינן ליה. והכא ליכא למימר דמבטלינן ליה לקלא שהרי הריעותא כשור שחוט לפנינו עומדת ונצבת שאין האב שרוי עם אשתו מקודם שנתעברה ועד היום וזה ידוע לכל באי שער עיר זאנטי ונראה ברור כנכון היום שבזאנטי מקום המעשה והעדיות הדבר היה מפורסם להם ממזרותו מיום שנולד עד יום שישבו לקבל העדיו' קול חזק דלא פסיק שהרי הרב כמוהרשט"א ז"ל שלח להרב כמוהר"י וינטורה ז"ל רב ומו"ץ בזאטני. כתב למען יקבל עדיות פסלות ישראל קוניליאנו ימים אחדים קודם החופה שנעשתה בכ"ב לחדש מאנו ובעשירי במאגו ישבו המקבלי עדיות ומצאו תשעה עדיות כרגע ביום אחד וביום י"ב כבר נמסרו העתקי לחנה יהודה אם שמחה ע"פ בקשתה ואם לא שהיה הדבר מפורסם וברור בזאנטי לא על נקלה ימצאו ט' עדיות ביום אחד אחר כ"ג שנים כאלו היו מונחים בקופסא ולולי המהירות והזריזות הנחוצה שאפס לו פנאי לבקש עוד עדיות אחרים כאשר כן כתב בכתבו הנדפס בהעדיות אשר כתב להרב כמוהרשט"א ז"ל ר"מ בעוב"י קורפו שמחמת המהירות לא היה באפשרותו לעשות עתה יותר מזה מי לידינו יתקע שלא היה ממציא עוד עדיות תשעים ותשעה אחרים וא"כ הוא דבר ברור לכל יושבי זאבטי ולקול מוחזק כזה היה די לחשוש לו השש גדול כיון שכל העם אשר בשער עיר זאנטי עדים בדבר וליכא לבטוליה: אלא דכ"ז להג הרבה ויגיעת בשר דאין צורך לזה שלפי האמת הרב כמוהרשט"א ז"ל הגם שהיה לו ידיעה ברורה מקול החזק בזאנטי רצה להתחקות על הדבר עוד בשעת מעשה ולקבל עדיות וראיות ברורות לממזרות ישראל כדי להתירו בממזרות