שו"ת תעלומות לב חלק ג מו

מה לדון עליהם ונפל פתא בדינא אכן המה ראו כן תמהו שקול הקריה הומה יכול על מגן שארץ רעשה על פי מאמר אשה קושית אחת אשר היא הוציאה קול על אביו שהיה סריס ועל דברת האשה הזאת חרדו עיר ומתים קריה ובהלות ואין כאן עדות שהיה סריס ומי אמר שהיה סריס ועל כן התירוהו רבני ירושלם לבוא בקהל בהפילם ארצה את החשש מעיקרו והקול הוא קול דברים והכל העלוהו בתוהו והתירוהו לך נא ראה בדבריהם המצודקים. ומה דמיון יערוך הרב הפוסק יצ"ו בנדו"ד אשר כל רוח החיה באופני ההתר שלו הוא רק לגרוע כח נאנות האב שאמר שלא באתי אליה. וזהו כל נקודת המרכז שעליה סובב גלגל ההתר. ועי"כ הוא מבקש למצוא ספקות וספקי ספקות לגרוע כח נאמנות האב ועי"כ הוא נלחץ להמציא לנו הספק דדילמא הלכה כבה"ג שאין האב נאמן שהרי יודע צדיק ש"י שאם היסוד הזה ישמט מידו אין לו עוד כלי נשק להלחם להתיר הממזר הזה שהרי האב עומד לפנינו וקורא שאינו בנו ואם נאמין להאב בדבריו א"כ אין כאן התר ואין כאן פסק ואין כאן ספק עוד וזו היא שקשה בעינינו כעשן לעשות ספק בדבר הנקבע ונפסק להלכה ולמעשה בדברי הפוס' אשר מימיהם אנחנו שותים בכל דרכי ההוראה של דיני התורה חלילה מעשות זאת: (ה) מ"ש שהגאונים רעק"א וחתנו הרב חת"ס כתבו כן דעשו ס' מדברי בה"ג הדברים האלה הם של הרב כמוהר"י ביטראן שנסתייע מהם לשיטתו: ויבדל לחיים הרב הפוסק יצ"ו גם הוא נסתייע מדברי קדשם ונדון ב' הגאונים זי"ע אחד הוא כי הרב רעק"א סידר פסק בענין התר ממזר ושלחו לחתנו הגאון חת"ס ז"ל וענין אחד הוא אך אתפלא מהם מאד שהמה ראו תחילת דברי התשובה של רעק"א ולא ראו את סופה ששם באותה תשובה עצמה אחר שפלפל בחכמתו בדרך חורפה למצוא ספק כזה דילמא הלכה כבה"ג כתב בסוף וז"ל אך קשה בעיני לנטות מפסקי הרמב"ם והש"ע דמשמע דבכל ענין נאמן לומר אינו בנו מ"מ לאשר הרב דעיר פילא כתב שניכר הדבר ומפורסם שמה שאמר האב שאינו בנו אינו אלא כדי לפטור עצמו ממזונות שתבעה אותו גרושתו בערכאותיהם לזון את בנו וכדי להפטר אמר שאינו בנו ע"כ אם חזר האב ואמר כי הוא בנו נאמן יעו"ש הנך רואה שהגאון רעק"א ז"ל לא נחה דעתיה לעשות ספק כזה להתירו ומצא פתח ממקום אחר יעו"ש. (ו) במ"ש שבנדון זה נצמדו תלתא ספקי וכו' והוא היה מונה אותם כמ"ש בדב"ק ואתו הס"ר ואמינא ליה אבא תלת הוו חד אתחזרו שגם למטוני' דמר בתולדות הספקות הללו אינני יודע כיצד חלקן לשלשה חלקים ואינם רק אחד דהא הספק הראשון שהבעל בעיר ואינו נאמן לומר לא באתי עליה: והשני דילמא הלכה כבה"ג שאין האב נאמן לפסול את בנו אלא ע"י הכרת בכורה איני יודע כיצד יתחלקו לשני ספקות דהא כולהו מחתי לחדא מחתא לגרוע כח נאמנות האב ומה לי אם נאמר שהאב אינו נאמן לצד היותו בעיר או אינו נאמן מצד שהתורה לא האמינתו כס' בה"ג הא לא עלה בידינו מכל השקו"ט הזאת רק שהאב אינו נאמן וא"כ שני הספקות הם רק צד אחד שמא אין האב נאמן. מאיזה טעם שיהיה או מצד עצמו או מצד הדין. והרי רק צד אחד מעתה הבא ונראה מה הוא האת"ל של צד הזה וסתירתו מכח הספק שכנגדו. כתב הרב הפוסק יצ"ו שאם את״ל שהאב נאמן לפסול שמא הלכה כמ"ד דכל שמכחישין אותו שאומרים לו שמגוי נתעברה אינו נאמן וע"ז ידוו כל הדוויים. ודברים אלה מרגיזים את הלב. כי זה הספק השני הוא בדוי מעיקרו שאין בזה ספק שכך היא באמת שורת הדין שאם האשה טוענת נגדו שמגוי נתעברה היא נאמנת וכך הם דברי הרמב"ם בפט"ו מה' אישות הי"ט ופסקו מרן בסי' ד' סעיף כ"ט יעו"ש ומי הם הפוסקים שחלקו ע"ז עד שיאמר הרב הפוסק יצ"ו שמא הלכה כמ"ד דכל דמכחישין וכו' מגוי כתעבר' אינו נאמן. דסעיף זה לא נכנס מעולם בסוג מחלוקת ובאמת כן הוא דאם היא טוענת כן היא נאמנת ואולם הא כתיבנא דגם בזה דוקא אם האב אינו אומר רק טענת שאינו בנו דוקא אבל בטוען שברור לו שהוא ממזר מפסול לה אינה נאמנת היא כנגדו דהא הוא נאמן אפי' עדים. וכמו שכתבתי לעיל בהיסוד השני בפי' דברי הרמב"ם ודברי הגאון החק"ל ז"ל קחם משם אכן דוקא היא נאמנת לא זולתה שאין אדם אחר נאמן להכחישו דמנא ידעי יותר ממנו ובכל זה דוקא אם טוענת נגדו והוי שותק נאמנת האמנם אם האם לפנינו בשעה שאמר האב אינו בנו ולא טענה מגוי נתעברה הולד ממזר ולא טענינן לה וכמו שכתבנו לעיל באריכות יעו"ש: והיותר מתמיהים דברי הרב הפוסק יצ"ו. דאנא מצא כאן בנדו"ד שמכחישין את האב עד שהכניסו בגדר הספקות של גרעון נאמנות האב שע"ז הוא דקשו"ט ואין כאן לא דובים ולא יער האב אמר שלא בא עליה מיום שנפרד האם טענה והודית שמרפאל חננאל הכהן היא מעברת שני עדים כשרים מעידים שיודעים בבירור ואחד מהם עד ראיה שמרפאל הכהן נתעברה ומי הוא המכחיש את האב שמגוי נתעברה אין גם אחד ונשאר בידינו רק חצי עדות מקוטעת של עד הז' שאמר ששמע מגוי נתעברה ותכ"ד חזר בו ואמר ששמע שנתעברה מישראל ואפילו אם לא חזר בו העד הזה אין דבריו כלום נגד שני עדים. ובפרט שהם עדי ראיה והכרה והוא עד שמיעה ולמי הוא מכחיש את האם לא את האב שזה לא נאמר בעולם שיהא העד נאמן להכחיש את האם שאפילו הבעל אינו יכול להכחישה: והרי גם הוא תכ"ד חזר בו ומעתה האם אין זה כאב אנוש ונעכר שעל חצי עדות שמיעה בנה הרב הפוסק יצ"ו מגדל גדול כזה הפורח באויר להתיר איסור תורה בידים שארי ליה מאריה: (ז) כתב הרב הפוסק בסו"ד ורוב העיר גוים הם ושדינן בתר רובא יעו"ש ולזאת אענה הן מע' הרב הפוסק יצ"ו לא ראה את עיר זאכטי מקום המעשה מעולם לדעת ידיעה ברוכה אם רובם גוים או לא ובשגם יהיה רובה גוים כדבריו הא לא דיימא מנייהו וראיתי בכתבים של הרב הגדול כמוהר"ר יצחק רפאל אשכנזי יצ"ו ר"מ ור"מ בעוב"י אנקונא יע"א ומלפנים ישב על כסא ההוראה בקופו יע"א שכתב כנגד זה. כי באותו זמן של המעשה של נדו"ד