שו"ת תעלומות לב חלק ג מד

דקי"ל שהאב נאמן הרי הוא פוסלו וא"כ בגוף הנדון אין כאן ספק שהולד פסול הוא ולהספק השני שמא מגו"ע נתעברה כבר אמרנו וענינו וגם שנינו ושלשנו דגם להפוסקים דס"ל דתלינן בגו"ע. היינו דוקא אם אין האם לפנינו ולא נבדקה ובמכ"ש וק"ו אם היא טוענת בפירושה שמיהודי פ' היא מעובר' וזה שמו וזה חניכתו שאין כאן מה להסתפק עוד בדבר: (ב) שהרי בנדו"ד יש עדים כשרים המעידים כדבריה שהיא מעוברת מאותו היהודי עצמו שהיא אומרת שממנו נתעברה ואינה נשאר בנדו"ד מקום ספק ולא ספק ספקא שהמציא לנו הרב הפוסק יצ"ו: גם מ"ש בשם התשב"ץ סי' פ"ח דתלינן מגוי וכו' אתו הס"ר דאדרבא דברי התשב"ץ הם תיובתיה ולא סיעתיה דדברי התשב"ץ במקורם ברור מללו דדוק' אי דימא מגוים יש לתלות בגו"ע אבל אם לא נחשדה מגוי הו"ל ממזר ודאי כמ"ש המעיין בדבריו ז"ל ובנדו"ד לא ידעתי מי גילה לו נבואה כזאת להרב הפוסק יצ"ו דדימא מגוי עד שכתב שגם הרב הגאון מר מחותנינו הרב פחד ישראל יצ"ו שפקפק בס' זה אי תלינן מגוי וכו' הכא בנדו"ד דדימא מגוי אזיל ומודה יעו"ש וע"ז ישתומם כל מבין על המראה הנפלאה והתמוהה הזאת וכי עדיות אחרות נמסרו להרב הפוסק יצ"ו בסתר לו לבדו ולא שזפתם עין זולתו. הלא כל הקב"ע שעליו בנה הרב הפוסק יצ"ו את מגדל ההתר הזה הנה הגם נכתבים בספר וחקוקים בעט הברזל ועופרת ואנה מצא בשום אחד מהעדיות שהאשה הזאת נחשדו מגוים הבא ונראה. הן בכל התשעה עדיות שלפנינו לא נחקרו העדים בשאלה זאת אם רוב ההולכים אאלה היו יהודים או גוים אלא שנים מהם שהם עד הרביעי אברהם ן' עקיבא פוליטי ועד התשיעי שמואל נ' רפאל הלוי ואין זולתן ועד הרביעי אחר אשר בירר בעדותו שהוא יודע שנתעברה מגר (בארץ) והיו רוצים לשום שמו של הנולד ע"ש הנואף והיא עדות מכוונת לדברי המוהל כמש"ל ואח"ז נשאל אם היו הולכים שם יהודים או גוים השיב תשובה בכורה וז"ל אני יודע שאחר שנתעברה היה לה ידיעה עם גוי אחד שמו שתאתי עכ"ל. וא"כ הרי בירר בדבריו שאחר שנתעב' והוכר לו עיבורה היה לה ידיעה עם גוי וממילת ידיעה אין כאן שום משמעות שהיא דימה ממנו. שאולי היתה לה עמו איזה ידיעה מעסק מו"מ או ידיעה פרטית אחרת ואף אם נעמיס על עצמינו לפרש שענין ידיעה הוראתה ביאה כענין ואדם ידע נוה בכך הלא כבר נתעברה מיהודי תחילה ואם כן גם למטוניה אם בא עליה גוי והיא מעוברת כבר. היתכן לתלות בגוי ? זה לא יעלה על הדעת עד התשיעי כשנחקר השיב שרוב המצויים אצלה היו יהודים וזכר אותם בשמותם אחד לאחד ככתו' בהקב"ע וא"כ העדי' מעידים בפי' דלא דימא מגוי הפך השערותיו ואומדנתיו של הרב הפוסק יצ"ו ואדרבא רוב פסולים מצויים אצלה. וא"כ הרי באנו לס' הגאון התשב"ץ דאם לא נחשדה מגוים לא תלינן בגוי והולד זה הוא ממזר ודאי ועד אחרן עדות האם עצמה שהיא מעוברת מישראל פ' ועד אחרן שיש עדים כשרים המעדים כן וכן הבאתי לעיל סברת הגאון רעק"א ז"ל דאפי' דטוענת מגו"ע נתעברה דוקא אי איכא למתלי בגוי הוא דנאמנת הא לאו לא וא"כ אחרי שיש בידינו ראיות מופתיות חותכיות שהאשה הזאת לא דימא מגוים ורק מיהודי פ' המוזכר בשמו וחניכתו ממנו היא מעוברת לא שבקינן אנן כל הני ראיות דידן מפני השערות והאומדנות ותולדות שהמציא הרב הפוסק יצ"ו שאין להם על מה שיסמוכו אחר הס"ר ואחרי אשר עזרנו ה' להשיב ע"כ דברי יסודו הזה מהחל ועד כלה מעתה נפן גם אל היסוד החמישי שהוא מקור ההתר של הממזרים האלה מכח ס"ס שכתב יצ"ו: יסוד החמישי כתב הרב הפוסק וז"ל ועדיפא מינה אמינא דאפילו היה בעלה במדה"י וכשבא אמר בפירוש שאינו בנו שלמים וכן רבים מהפוס' רוא"ח ס"ל דהאב אינו נאמן בלא הכרת ברורה לומר זה בני ממזר וכמו שאסף וקיבץ מהר"י ביטראן ז"ל והיא ס' בה"ג ור"ת וס' המכריע דאין האב נאמן לומר אינו בני ועפי"ז פסקו הגאונים הרב רעק"א בתשו' סי' קכ"ח והחת"ס בסי' י"ג בס"ס אי הלכה כהנך רבוואתא דאינו לומר שאינו בנו כי אם ע"י הכרת ברורה וא"כ בנ"ד נצמדו תלתא ספקי אפי' אי לא דימא מגוי ספק אם בעלה היה בעיר ואינו נאמן לומר שלא בא עליה ואת"ל שלא בא עליה שמא הלכה כמ"ד דאפילו אמר שאינו בנו ולא בא עליה אינו נאמן לפוסלו ואת"ל דהלכה כמ"ד וכו' שמא הלכה כמ"ד כל שמכחישין אותו שאומרים שוא מגו"ע נתעבר' אין האב נאמן לפוסלו וכ"ש דהאשה הנז' דימא מגוי ורוב העיר גוים דשדינן לולד בתר רובא. והעד העיד שנתעברה מגוי דפשיטא דהולד כשר ומכושר אליבא דכ"ע: ועל דא אמינא כי רוח בטני הציקתני על כל דברי היסוד והספקות שהמציא לנו הרב הפוסק יצ"ו בדבריו אלה ואתו הס"ר כי כל דברי היסוד הזה הם בנוים על טחי תפל הסכת ושמע קורא נעים את כל התמיהות הגדולות שיש בכל דיבור ודיבור של היסוד המחודש הלזה: (א) דבר תימה הוא לעשות עתה ס' אי הלכה כבה"ג ולהתיר ע"י זה איסור תורה. שהרי דברי בה"ג הביאו אותם התוס' בפרק י"נ ד"ה כך ודחו אותם מהלכה והרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ומרן בשלחנו הטהור כולהו פסקו דלא כוותיה ופסקו שהאב נאמן בכל אופן לפסול את בנו דהלכה כר"י דס"ל ואיפסיק הלכתא כוותיה ואחרי שכל עמודי ההוראה אשר כל בית ישראל נשען עליהם פסקו הכי להלכה ולמעש' דהאב נאמן לפסול את בנו גם בלי הכרת ברורה מה מקום יש לנו עתה בדור האחרון לחלוק על גדולי הפוסקים דפסקו דלא כוותיה דבה"ג ולעשות חדשה ולשוב ולהסתפק אחריהם אי הלכה כבה"ג כאלו ח"ו לא הסכמנו על הכרעתם ואם בכל דבר אחרי דאפיסקא ביה הלכתא נשוב להסתפק בו מכח שבעיקרו היתה מחלוקת ונעשה ממנו ס"ס וכיוצא. א"כ מעולם לא נמצא לנו שום שיטה קבועה בדרכי ההוראה לעולם שהרי רוב דיני התורה לא נמלטו מפלוגתא כידוע וההלכה תכריע ועי"ז אנחנו סומכים להיתר ולאיסור ולפסול ולהכשיר וכו' ואם גם אחר הכרעת ההלכה נשוב להסתפק אם הלכה כדברי הפו'