שו"ת תעלומות לב חלק ג מג

והרשב"ם עם הרמב"ן והרשב"א) ולומר דאפילו אותם שאומרים שהאב נאמן יותר מן העדים היינו דוקא היכא דאינם יכולים להכחישו במה שאומר שאינו בנו אבל במקום שהם יכולים להכחישו לא וכמו שהוכחתי מתוך הלשון עכ"ל מהרשד"ם זצוק"ל: ודבריו ברורים דכוונתו לומר דאפילו לשיטת הרמב"ן והרשב"א דס"ל דהאב יכול לומר על בן זה שהוא בכור אע"פ שיש עדים נגדו שמעידי' שהבן האחר הוא הבכור היינו דוקא שהאב נאמן על זה אם מתוך החזקת בכורתו לבן זה הוא פוסל את האחר ואומר שאינו בנו ובאופן כזה שנותן הבכורה לזה ופוסל את האחר בממזרות בזה הוא דנאמן שהרי אין העדים יכולים להכחישו בפסלות בנו שאומר ממנו דמנא ידעי שלא זינתה תחתיו והאב הוא שידע ובכה"ג דעדות הברורה מצורפת עם פסלות הבן האחר האב הוא נאמן לכ"ע וזהו מ"ש הרשד"ם ז"ל שמא שהאב נאמן יותר מן העדים היינו דוקא היכא דאינם יכולים להכחישו במה שהוא אומר שאינו בנו שר"ל דוקא אם העדים אינם יכולים להכחישו במה שאומר שזה הוא הבכור ולא על מה שמעידים עליו העדים שהוא הבכור וכיצד יהיה האופן שאינם יכולים להכחישו ומפרש במה שהוא אומר שאינו בנו שאותו הבכור הידוע לעדים אומר עליו שאינו בנו דבאופן כזה אין מי שיכחישנו אבל אם הוא אומר זה בנו וזה בנו. והוא אומר על זה הנולד אחרון שהוא הבכור והעדים מעידים שהאחר נולד קודם והוא הבכור דיכולים להכחישו אין האב נאמן וכמו שהוכיח מלשון הרמב"ן גופיה ז"ל זהו ביאור ופירוש הפשוט בדברי מהרשד"ם ז"ל והכי יפרש כל רואה דברי מהרשד"ם במקורם והדברים ברורים לכל מעיין: ואולם חלילה מעולם לא עלתה דעתו של מהרשד"ם ז"ל שאב הפוסל את בנו בממזרות אינו נאמן אם יש עדים שיכחישוהו בדבריו שזהו דבר נמנע המציאות שימצאו עדים על זה: וכל עיקר טעמו של מהרשד"ם ז"ל להאמין לאב נגד עדים שמעידים שהבן האחר הוא הבכור והאב אומר שזה הבכור שהעדים מעידים עליו שהוא הבכור אינו בכור כי איננו בנו ופוסלו בממזרות היינו מפני שזה דבר נמנע שיכולים העדים להכחיש את האב כזה וכמש"ל ומן התימה על הרב הפוסק יצ"ו שתלה דבר זר ומחר דבר תפל ובטל כזה בגאון כמהרשד"ם ז"ל: ואעיקרא תמהתי מראות דלמטוניה דהרב הפו' יצ"ו היאך נתקשרו לו דברי מהרשד"ם ז"ל ומה תואר היה להם על פי שיטתו בדבריו שהרי מהרשד"ם ז"ל סיים דבריו בהכי דאפילו לדעת הפו' דסוברים דהאב נאמן כנגד עדים ה"ד אם העדים אינן יכולים להכחישו אבל ביכולים להכחישו אינו נאמן ואם העדים כשמכחישין אותו אינו נאמן האב מה נאמנות נשארה לאב אפילו נגד העדים ואיה היא הנאמנות הזאת ל ודברים אלו סתראי נינהו ואין להם שום פירוש כלל וחס ושלום שגאון כמהרשד"ם ז"ל ידבר ככה וכבר ביארתי דבריו המחוורין כשמלה ולא מחכמתי. רק הן דברים מבוררין מעצמן לעין כל מעיין: ובכן תבנא לדיננא דהאב האמינתו תורה לפסול את בנו בממזרות ודאית אם אומר שאינו בנו ואיננו ממנו ואין צריך לא דרישה ולא חקירה כיון שהוא נאמן אפי' נגד עדים בזה דאין מי שיכחישנו וכאן בנדו"ד הרי האב חיים גאני אמר שמיום שנפרד ממנה לא בא עליה. וא"כ הולד הזה אינו ממנו ולו טענה האשה נגדו שהבן הוא מגו"ע אז היה לנו מקום למשקו"ט אי איכא למתלי בגו"ע כדבריה אז היתה נאמנת והולד כשר ורק בתנאי אם האב לא הכחישה גם בזה באומרו ששקר היתה מדברת שהוא ברור לו שמישראל נתעברה דאז אינה נאמנת נגדו והולד ממזר ודאי וכמו שמפורש בדברי הרמב"ם ז"ל בה' ט"ז ופסק מרן סי' כ"ט וכדכתיבנא לעיל עכ"פ אם טענה דמגו"ע והבעל שותק היא נאמנת אבל כשהיא אומרת בפירוש מפ' ישראל אני מעוברת והוא האיש דדינא מיניה לית דינא ולית דיינא שיאמר לסתור את דבריה ולומר לה שקר את דוברת ושמא מגוי את מעוברת שהם דברים תפלים ובטלים מעצמן וא"כ הרי אין כאן לא ספק ולא ספק ספיקא דהאב האמינתו תורה לומר שאינו בנו ואין מקום להסתפק במה שכתוב בתורה הס מלהזכיר וספיקא דגוי ועבד אין לו מקום מהיכן להכנס כיון שהאם בעצמה אומר' שמישראל פ' היא מעוברת והעדים מעידים כדבריה ותול"ע: ומהאמור ומדובר נובין ונדון בצדק דכל מה שהטריח הרב הפו' יצ"ו את קולמוסו למצוא כעין סייעתא לדבריו לס"ס שעשה והמציא מההוא עובדא דסריס הנודע המובא בס' עיני כל חי ד' קו"ל אשר שם רבנן תקיפי מאריות גברו נצבו על שדה המערכה במלחמתה של תורה כבני עיה"ק ירושת"ו ורבני איזמיר ושאלוניקי וקושטא יע"א וכמה מרבנן ז"ל נקטי טעמא דהתירא מטעמא דס"ס. והאריך לעבור במעוף עין לעבור בסקירה אחת על כל האמור ומדובר שם כדי למצוא סמוכות לנדונו אינו ענין לנדו"ד ולחנם הטריח קולמוסו שאין הנדון דומה לראיה אפילו כי אוכלא לדנא מכמה אנפי תריצי. חדא דהתם הספק הוא בגוף הנדון עצמו דשמא לא היה סריס כלל שהרי לא נבדק מעולם. ולצד שלא היה סריס הא איכא רובא דבעילות אחר הבעל שכן הדין אפי' באשת איש שזינתה דהולד כשר דרוב בעילות בבעל תלינן ואת"ל שהאב היה סריס הא איכא למתלי בגו"ע אחר שלא נבדקה האם באופן דשם הספק שקול מכל צדדיו ס' אם הוא סריס ספק אם אינו סריס ואת"ל דאינו סריס שמא מגוי ועבד וכן ספק אם הוא מישראל ופסול ס' אם הוא מגו"ע ואת"ל דהוא מישראל שמא מאביו הישראל הוא דהא לא נבדק שהיה סריס ואולי גבר בגוברין הוה: ואולם בנ"ד אין כאן שום ספק המציאות בגוף הנדון. כי כ"ע סהדי שהבן הזה נולד לאמו רחל בעוד שבעלה נפרד ממנה וזה ידוע ומפורסם לכל באי עירם תדע שהרי בכל הקב"ע שעשו לא הוכרחו לחקור אימתי נפרד ממנה כי זה היה ברור להם דבר פרידתו וא"כ בעת שנולד כ"ע ידעי שאין אישה עמה ועל צד שיש להסתפק שמא הבעל בא עליה בסתר הרי נחקר האב ואמר שלא בא עליה ועוד הוסיפו להשביעו על ככה ולפו״ד