שו"ת תעלומות לב חלק ג מב

אין בהם שום חולק או מפרש אשר הוציאם מפשטותם דאם האב מעיד שברור לו שהוא ממזר אין מי שיסתור את דבריו ואם הוא טוען בריא שהוא ממזר הרי הוא ממזר ואין אשתו נאמנת לומר דמגו"ע ואמטו להכי לא כתב הרמב"ם בה' ט"ז הך דאם אמרה מגוי ועבד כדנקט בה' י"ט משום דהכא בה' ט"ז דהאב בריא לו שהוא ממזר אין איש נאמן נגדו ולא שיכא הכא אם אמרה מגו"ע וכו' וכמו שהארכתי בזה בתשובתי על יסוד הב' והבאתי דברי הריטב"א והנמק"י ודברי הגאון חק"ל באופן דדברי הרמב"ם הם תיובתיה דהרב הפוסק יצ"ו וגם הכא בה' י"ט שהביא ממנה הרב הפוסק יצ"ו מעולם לא עלתה על דעתו דהרמב"ם לומר דהאומר זה אינו בנו אינו נאמן ח"ו שהרי הוא כתב בפי' דנאמן והכי איפסיקא הלכתא בס"ס בקידושין ובבתרא דהלכה כר"י אלא שהרמב"ם ז"ל חידש לן דבטענה כזאת שאין האב טוען מתחילה שהוא ממזר אם טענה היא דמגו"ע נתעברה דהרי הוא אינו יכול להכחישה דהכי אינו ברור לו שנבעלה לפסול לה נאמנת אבל אם גם בזאת מצי הבעל להכחישה פשיטה דנאמן הוא והוי ממזר ודאי על פיו כמ"ש מדין הלכה ט"ז וכמ"ש לעיל בדברי הגאון החק"ל ואין צורך לכפול הדברים שנית באופן דאחרי דאיפסיקא הלכתא כר"י לא מצאנו שום פוסק אשר יאמר שהאב אינו נאמן לפסול את בנו בממזרות זולת מע' הרב הפוסק יצ"ו ואתו הס"ר כי שגגה היא: (ד) אפי' למטוניה ושיטתו בדברי הרמב"ם בה' י"ט שהעתיק ממנה כ"ז אם טענה מגוי ועבד נתעברה אין הבעל יכול להכחישה והיא נאמנת אבל אם לא טענה דמגו"ע נתעברה וכ"ש וק"ו אם היא טוענת דמישראל נתעברה וזה שמו וחניכתו והיא דיימא ממנו היעלה על הדעת לומר שנסתור את דבריה ונאמר לה כי שקר את מדברת. שהרי יש עד ששמע שאת מעוברת מגוי היש שחר לדברים הללו. וא"כ לא נדע פירוש דברי הרב הפוסק יצ"ו שכתב ומה לי אם טענה היא דמגו"ע נתעברה ומ"ל אם טען האחד ששמע וכו' דמי גילה לו רז שטענה ובפני מי טענה ואימתי עלתה בדעתה לטעון הכי הלא כלפי לייא היא טענה שמישראל נתעברה ככתוב בהקב"ע. ולמה זה כבדה מלבנו דברים אשר לא היו ולא נבראו להרכיב עליהם בנין פורח באויר זה פלא: (ה) מ"ש משם מהרשד"ם בח"מ סי' ש"ד שהכריח מדברי התוס' וכו' דאין האב נאמן לומר שאינו בנו אלא כשאין עדים יכולים להכחישו אבל במקום שעדים מצויים להכחישו אין האב נאמן עכ"ל וכפי זה מצא אילן לסמוך עליו שאין האב נאמן במקום עדים: ועל זה אשיב כי לא אאמין אם לב הרב הפוסק יצ"ו לא נלחץ ולא נדחק מאד בדברי מהרשד"ם ז"ל אם ככה הוא פירוש דבריו כאשר פירש אותם הוא שיחיה. כי הלא הדוחק והלחץ העצום ונורא הוא כצב למולינו כהר גבוה ותלול כי איך יצוייר במציאות שהאב שאומר שזה הבן אינו בכו ואינו ממנו שימצאו עדים אפי' בדרך רחוק מהאיפשרות שיכחישו את דבריו ולומר לו שקר אתה דובר ובנך הוא ומאין ידעו זאת האם האב שמש מטתו בפניהם ואם שמש בפניהם הידעו שנתעברה ואם נתעברה הידעו שלא הפילה ונתעבר' שנית מאחר האם שומרים יום וליל היו העדים הנז' למטתם. ובדברים כאלה הנמנע אפשריות מציאותם היתכן שגאון ושר התורה כמוהרשד"ם. יתלה בהם גרעון נאמנות האב אשר זכתה לו תורה והם דברים רחוקים מן השכל מאד: וכמה וכמה תגדל הפליאה על הרב הפוסק יצ"ו אם נראהו בתשובת מהרשד"ם הנז' אשר ממנה העתיק את דבריו שם כתב מהרשד"ם עצמו ז"ל את כל הדברים האלה שאמרנו שזה דבר נמנע שימצאו עדים אשר יכחישו את האב האומר שאינו בנו והרי הספר לפנינו ואת הדברים הנז' שהעתיק משם מהרשד"ם ז"ל אמת וצדק שכן נמצאים בדברי התשובה אכן לא למטרה זאת ולא לכוונה זאת דיבר מהרשד"ם הדברים האלה כמו שחשב הרב הפו' יצ"ו שאין האב נאמן במקום עדים מכחישים אותו חלילה אכן הרב הפוסק יצ"ו העתיק רק סוף דברי מהרשד"ם ז"ל מבלי לדקדק בתחילת הדברים לדעת הדברים עד היכן מגיעים ולהיכן הן נוטים: והא לך קורא נעים את תמצית דברי מהרשד"ם ז"ל בסי' ש"ד דרי"ט ע"ב ונדון שאלתו הוא עו ראובן שיש לו בנים ומעיד על אחד מהם שזה הו הבכור ויש עדים המעידים על בן אחר מבניו שהו הבכור למי יאמינו וע"ז השיב מהרשד"ם ז"ל דהי סוגייא דגמ' בפ' יש נוחלין יכיר יכירנו מכאן אמר רבי יהודה נאמן האב לומר זה בני בכור וכשם דנאמן על הבכור כך נאמן לומר שהוא בן גרושה ובן חלוצה וקי"ל דהלכה כר"י ואיכא מאן דס"ל דהא האב נאמן על בן שהוא בכור אע"ג דמוחזק לן באחר שהוא הבכור היינו היכא דהוחזק לן ע"י קול בעלמא אבל אי איכא עדים לא מהימן כמו שהביא הטור ח"מ סי' רע"ו משם רשב"ם וכן נראה מלשון הרי"ף בפ' י"נ הנז' האמנם הרמב"ן והרשב"א ס"ל דלר"י אפי' במקום עדים נאמן האב יותר מן העדים אב רואה אני שמה שנאמן יותר מהעדים היינו שמשמע מתוך דבריו שבנו האחר המוחזק לנו לבכור או שמעידים עליו שהוא בכור אינו בנו אלא ממזר אבל אם בעצמו אומר בני הוא זה וגם השני בני הוא זה ואומר ע"ז שהוא בכור והעדים מעידים על האחר שהוא הבכור אז אינו נאמן דהו"ל כאומר בני זה לא יטול פי שנים דבשלמא כשאומר זה בני בכור ופוסל את האחר הוא דבר שמעולם אין העדים יכולים להכחישו שאפשר שזנתה והם לא ידעו והוא ודאי ידע שלא בא עליה האמנם כשהוא בעצמו מודה שזה בנו וזה בנו אלא שאומר שזה הבכור והעדים מעידים שזה נולד ראשונה אין סברא בעולם שיהיה הוא נאמן וכ"ן מדברי התו' וכו' וכ"ן מדברי הטור שכתב וז"ל והרמב״ן כתב איפכא דכי הוה מוחזק ע"י שרגיל לקרותו בוכרא הוא כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד אבל אי איכא עדים שנולד קודם לאחיו הוא נאמן שהוא מעיד ע"ז שהוא בכור ועל האחר אומר שאינו בנו ע"כ משמע בהדיא דאי אפשר להאמינו בשום אופן אחר במקום עדים אלא כשאומר שאינו בנו מן הטעם שכתבתי שבזה אין העדים יכולים להכחישו אבל כשאומר על שניהם שהם בניו ודאי דהעדים נאמנים וא"כ אומר אני שמאחר שהרי"ף והרשב"ם ס"ל דאין האב נאמן אלא במקום דאיכא רק חזקה בעלמא אבל אי איכא עדים הם נאמנים יש לנו לקרב הסברות (הרי"ף