שו"ת תעלומות לב חלק ג מא

יכול להכחיש את האשה וכן ראיתי למהרשד"ם ח"מ סי' ש"ד שהכריח מדברי התו' ור"ג והרמב"ם דאין להאמין לאב כשאומר שאינו בנו אלא כשאין העדים יכולים להכחישו וכיון שכן יש להסתפק בנדו"ד כי אפשר שבא עליה ומכחיש מפני איזה סיבה. וא"כ הו"ל ס' אם בא עליה וממנו נתעברה ואת"ל שלא בא עליה שמא מגוי נתעברה כמו שאמר העד והולד כשר עכ"ל הרב הפוסק יצ"ו: ואתו הסליחה כי כל דב"ק בהיסוד הזה מהחל עד כלה הם דברים תמוהים ונפלאים ותורה חדשה ודברים חדשים הביא לנו מע' הרב הפוסק יצ"ו בדבריו אלה אשר לא שמענו דוגמתם מעולם. וכאשר הנני לבאר כל תמיהות שבדבריו אחת לאחת בעהי"ת: (א) שעתה אשר מעלת הרב הפוסק יצ"ו העלה על דל שפתיו פעם הראשונה שהאב פוסל את בנו ואומר שאינו ממנו ותחת אשר דמינו כי מעתה יקח את המקצוע הלזה בידו וישקו"ט בו לאורכו ורוחבו אשר ממנו פנה ואבן למוסדות לפסול את הולד ע"פ דיני התורה אשר האמינה לאב נגד העדים ונגד החזקה מבלי להסתבך בענף עד אחד בהכחשה וכו' ועדות המוהל מפי האם וכו' כאשר עשה מתחילת הפסק עד הנה לדאבון לבנו עבר על הענין בשלילה ודחפו מן הצד כאלו אין הסעיף הזה דוקר עד חלל הלב ותחת זאת המציא לנו תורה מחודשה לתת לנו ספק באמונת האב וטענתו מפני שלא נחקר ונדרש שאם היו חוקרים ודורשים לדעת שמפני איזה סיבה הוא אומר שלא בא אליה היה אמת כו"כ אכן האמת שבא אליה והוא מכחיש כדברי הרב הפוסק יצ"ו: ואחת שאלתי יורנו נא המורה לצדקה אלא מצא זאת שהאב שאמינתו תורה נאמנת מוחלטת שנצטרך לחקרו ולדרשו. כי הלא לא ניתנה חו"ד אלא לעדים והא נאמנות האב היא גבוהה גבוהה למעלה מהעדים. דהא לדעת הרמב"ן והרשב"א ס"ל דהאב נאמן אפי' נגד העדים שמעידים הפך דבריו הוא נאמן כנגדם ולכ"ע האב נאמן נגד החזקה שמוחזק לן שהוא בנו והאב נאמן לפסול את בנו ולשומו ממזר ודאי ולהתירו בממזרות ודאית ראה נא אבי עד היכן כח נאמנות האב. ולאיש אשר אלה היאך תצוייר בו החקירה והדרישה והלא הוא נאמן אפי' נגד עדים המכחישים אותו על פניו ומה הועיל' כאמנותו שנתנה לו תורה אם אתה מעמידו לפניך לחקרו ולדרשו ולהפיל דבריו שנית שהרי אפי' גבי עדים המעידים ע"ד ערוה וזנות תליא בפלוגתא אי בעו העדים חו"ד כמ"ש מרן אה"ע סי' י"א סעיף ד'. ועיין להגאון פ"ת ז"ל שהאריך בנדו"ז ומפרש דה"ד דצריכים חו"ד אי בעדותם מביאים את האשה לידי מיתתה בב"ד בזמן שהסנהדרין נוהגת לא לענין איסור וכיעור וכו' כ"ש לגבי אב הנאמן מצד הדת מי נתן לנו רשות לחקרו. ואפילו למטוניה דמר הלא אין בחקירו' ודרישו' רק באיז' מקום באיזה שעה באיזה חדש בכמה בחדש וכיוצא שמא יהיה עד אחד סותר את השני והתורה התירה ע"פ שנים עדים אבל לא לשאול את העד למה אמרת כן ושמא אתה מכזב ולמה לא תאמר ההפך שמין חקירה ודרישה כזאת מחודשת ומשונה. לא שמענוה עד היום ואותה הוא מבקש מעלת הרב הפוסק יצ"ו שנחקור את האב למה אתה מכחיש שבאת אליה וכו' ושמא אתה באמת באת עליה ואתה טוען להפך וכו' זה חידוש עצום: ולהרב הפוסק יצ"ו נשאל מ"ש הרמב"ם פט"ו מה' אי"ב הלכה ט"ז שהאב שאמר אינו בני וממזר הוא שהוא ממור ודאי על פיו האם הכריחנו לחקרו ולדרשו למה אמר שהוא ממזר וכן בה' י"ז שהוא בדין ארוסה שעיברה בבית אביה וכו' שאם הכחישה הארוס ואמר שלא באתי עליה הרי הולד ממזר והכא הנדון כנדו"ד שהארוס אתה בעיר ולא נסע למדה"י וטוען שלא באתי אליה ועכ"ז הארוס נאמן והולד ממזר על פיו והאם השמיענו הרמב"ם ז"ל שצריך לחקור את הארוס למה אמר שלא בא עליה וכן מ"ש הרמב"ם בה' י"ט שהאב אומר אינו ממנו שהוא נאמן לא הזכיר הרמב"ם שום צורך דו"ח כלל ומאין הוליד לנו מע' הרב הפוסק יצ"ו בנדו"ד שהאב נאמן והוא באחד להצריכו דו"ח הן הן דברים המתמיהים (ב) לא מסתייה להרב הפו' יצ"ו כל זה הדין המחודש להצריך חו"ד להאב הנאמן אשר לא כתבוהו שום אחד מהפוסקים אשר דמינו כי רק למשקו"ט ולפלפולא בעלמא ולא כן אתנו כי עשה ממנו ספק ולהרכיב עליו עוד ס' אחר ויהיה ס"ס והממזר יותר והספק הוא ס' אם בא עליה או לא ואין לך שום פירוש בדבריו האלה רק הכי ספק אם הוא נאמן לומר שלא באתי עליה או אינו נאמן כי הוא מכחיש מחמת סיבה ואת"ל דנאמן שמא מגו"ע נתעברה וא"כ גוף הספק הוא אם הוא נאמן או לא וזה מן הפלא העצום אשר יש בדב"ק שלמטוניה אנחנו עושים ס' גם בדבר המפורש בתורה שהוא נאמן כדי להתיר איסור תורה עצמה שהרי התורה האמינה לאב לפסול את בנו כדדרשינן מקרא דיכיר יכירנו ואיפסקה הלכתה כר"י ונאמנות האב מצאנו מפורש שהוא נאמן בכל לשון שיאמר אינו בנו אינו ממני לא באתי עליה שכולם מפורשים בדברי הרמב"ם ומרן יעו"ש והרב הפוסק יצ"ו אחר כל אלה הוא מוצא מקום להסתפק בדבר המפורש בתורה נאמנות האב ולהתיר עי"ז איסור ממזר המפורש בתורה הנשמע כדבר הזה ? ובנדו"ד הרב הפוסק יצ"ו הוא חוכך לפסול את האב ולעשותו עבריין על שבועתו שהרי מקבלי העדיות הוסיפו להשביעו בש"ח טרם יפתח פיהו שיאמר האמת הגם שלא היה צורך לזה. אכן עשו ע"פ נימוסי הממשלה וכמפורש כ"ז בהקב"ע הנדפס ומסתמא הנשבע ע"ד ב"ד הוא נשבע ואם אתה אומר שאינו נאמן במה שאמר לא באתי עליה שמכחיש מחמת איזה סיבה. א"כ הרי אתה אומר שנשבע על שקר ואלו דברים שאין להם ישיבה בעולם: (ג) היותר מבהיל והיותר מתמיה מ"ש הרב הפוסק יצ"ו משם הרמב"ם ז"ל שהאב אינו נאמן לומר שהוא ממזר שכן כתב הרמב"ם פט"ו מה' אי"ב וכו' וזה דבר נפלא שהרב הפוסק יצ"ו מכחיש המוחש שהוא מעתיק דברי הרמב"ם והרמב"ם גופיה באותו פרק באותו מקום הוא להפך ממנו ממש שכן כתב הרמב"ם בה' ט"ז וז"ל וכן אם היתה אשתו מעוברת נאמן לומר עובר זה אינו בני וממזר הוא ויהיה ממזר ודאי ע"כ הרי שמפורש יוצא בדברי הרמב"ם שהאב נאמן לשים את בנו ממזר ודאי ובדברי רבינו אלו