שו"ת תעלומות לב חלק ג מ

גם הודאת האם האומרת מפ' היהודי וכהן הוא היא מעוברת והיא ושכירתו בשמו ושם אביו וחניכתו כנז' והרי גם שני עדים גמורים שהעידו שהם יודעים שמרפאל כהן היא מעוברת וכל העם בשער עדים שאינה שרויה עם בעלה ומה מאתנו יבקש עוד. ואך למותר להאריך בסתירת היסוד הזה כיון שאנחנו והוא חלוקים במציאות שהוא שי' העלים עין מכל אלה ואנחנו עלינו רק להעמידם לפניו והרי הצגנום והעמדנום לפניו ותול"ע: האמנם קל"ט בדברי הרב הפוסק יצ"ו שאפי' למטוניה דמר שהכחיש מציאות העדים ואין לנו זולת עדות המוהל לבדה עכ"ז לא ידענא מה דמיון ויחס מצא הרב הפוסק יצ"ו בין נדו"ד לנדון הרבנים מהריב"ל ומהרשד"ם ז"ל עד אשר מצא להסתייע מדבריהם וצהבו פניו שמצא הדבר מפורש בדבריהם והנדונות הם רחוקים זמ"ז כרחוק מזרח ממערב ונדון שני הרבנים הנז' אחד הוא שמהריב"ל ז"ל סדר פסק על ראובן שהיה מוחזק לכשר כל ימיו ואח"כ הוציאו עליו קול לעז ממזרות וע"ז פסק מהריב"ל ז"ל כיון דראובן זה הוא מוחזק לאיש כשר כל ימיו א"כ כדי להוציאו מחזקת כשרותו צריך הדבר שיהיה בשני עדים שיעידו עליו וליכא א"כ ראובן זה בחזקתו קאי ואם משום קלא אויבים הוא דאפקוה לקלא וכו' ובזה הכשיר מהריב"ל את ראובן ופס"ד הנז' הובא לפני מהרשד"ם ז"ל והסכים עם מהריב"ל בהכשר ראובן הנז"ל זהו הנדון של שני הרבנים הנ"ל: עכ"פ הנדון ההוא שראובן הנז' מוחזק היה לאיש כשר עד הנה בלי טענה וערעור והדבר ברור כנכון היום שלהוציא איש כשר מחזקת כשרותו ולהביא עליו דבת פסול ממזרות לאוסרו מלבוא בקהל ה' צריך ב' עדים כשרים ע"ז וככל דיני התורה ולא יהיה הדבר פחות מתביעת ממון הקל: האמנם בנדו"ד גם הרב הפוסק יצ"ו הודה לן שהבן הנז' לא היתה לו חזקת היתר לא ממנו ולא מאמו כאשר מפורש בדבריו בתחילת היסוד הזה וגם אנן נוסיף לבאר שלא היתה לו שעת היתר וחזקת היתר מעולם מעת עיבורו ומעת גיחו מרחם שהרי ראשית כל בעלה אינו שרוי עמה הדבר הזה של ההפרדה הוא דבר נודע לכל וא"כ הרי אין חזקת רוב בעילות אחר הבעל והא עדיפא מקלא דקול זה יש לו סמוכות כמובן גם העדים שהעידו שהם יודעים שמרפאל חננאל הכהן נתעברה ובפרט עד השמיני שהעיד שבעיניו היה רואה לרפאל הכהן נכנס ויוצא אצל רחל המנאפת עד שנתבאר לו שמרפאל הכהן היא מעוברת והעד התשיעי אשר ברר כי כל הנכנסים אצלה פסולים הם כל אלה העדיות הם מה שראו העדים וידעו בעת עיבורה קודם לידתו של ישראל הלזה וא"כ הוברר הדבר שמעולם לא היתה לו חזקת היתר כשרות לא לולד ולא לאמו קודם לידתו וכמו שהרב הפוסק יצ"ו מסכים לזה ומן התימה שאחר כל אלה מבקש הרב הפוסק יצ"ו ב' עדים כשרים כדי להוציאו מחזקת כשרותו ? והלא לכל הדברות ולכל האמירות הא לא גרע מקרא עליו ערער דבקרא ע"ע דליכא חזקה דכשרות אפילו עד אחד נאמן וכדמפורש בסוגיי' דקידושין פ' עשרה יוחסין דע"ג ע"ב ופסקוה כל הפוסקים הרי"פ והרמב"ם והרא"ש וכן פסקו מרן באה"ע סי' ד' סעיף ל"ה יעו"ש ועיין להרב בית שמואל ז"ל שהאריך בזה והביא דברי רמ"א בי"ד סי' קכ"ז דבדבר דלא איתחזק לא להיתר ולא לאיסור עד אחד נאמן עליו לאוסרו ונ"י המרדכי שם אפי' להתירו יעו"ש וכ"ש אם איתחזק איסורא דודאי עד אחד נאמן לאוסרו איסור ודאי שלא יכנס עוד בסוג ספק ספקא יעו"ש: והכא בנדו"ד דהולד הזה הא קרא עליו ערעור דכל העם אשר יודעים שאינה שרויה עם בעלה וא"כ היא מעוברת מאיש שאינו כשר וגם לא נעלם מהם פריצות האשה הנז' והשחתת דרכיה אשר זאת סיבת התפרדות בעלה ממנה וא"כ הרי קרה עליו עכעור קודם עדות המוהל וא"כ בעדותו של המוהל סגי להעמידנו על הדין והאמת במשפט הנער ע"פ הודאת האם ואין כאן דמיון ויחס לנדון מהריב"ל ומהרשד"ם ז"ל וכאשר הדבר פשוט בעיני כל מעיין וכ"ז רק למטוניה דהרב הפוסק יצ"ו שחשב שיד עניי אנן ואין בידינו כי אם עדות המוהל לבד: אכן לקושטא דמילתא ולהאמת הברורה וגלוייה כ"ז להג הרבה ויגיעת בשר ללא צורך ולא צריכנא לא לראיות ולא למשקו"ט בדברי הפוסק ז"ל כדי לסתור את היסוד הזה אשר לא היה לו מקום לחול ולא יחול לעולם כי כל רואה בסדר הקב"ע הנדפסים עיניו יראו שבטרם נגשו הרבנים ופרנסי הקהל בזאננוי לקבל עדות המוהל כבר קבלו עדות האב הפוסלו שהוא נאמן מה"ת ואחריו הא איכא עדות ברורה מעדות עד הרביעי והשמיני והתשיעי ומה עדים נבקש לו יותר מאלה ודי בזה להשיב על היסוד הזה מעתה נתנה ראש להתבונן על: יסוד הרביעי כתב הרב הפוסק יצ"ו וז"ל והשתא נבוא לעמוד על מה שאמר האב שאחר התפרדותו ממנה לא בא אליה עוד לנו לדעת מה טיבה של הפרדה זאת מאשתו דאי אפשר שנפרד ממנה והלך למדה"י שא"כ מה צורך בעדות אחרים בשלמא לבעל שאלו ממנו שמא בא עליה בסתר כס' בה"ג אבל לשאול מאחרים ע"ז לא יתכן אם לא כי בעלה היה בעיר ומפני שיצא עליה קול מזנה כפרד ממנה וע"ז שאלו מאחרים כי אפשר שמכחיש בדבר מחמת איזה סיבה וכו' וא"כ אפשר שאם היו חוקרים ממנו כדי לידע מפני איזה סיבה הוא אומר שלא בא אליה היה אומר מפני סיבה זאת הוא אומר שלא בא עליה והאמת הוא שבא אליה: זאת לא זאת שאפילו היו שואלים ממנו בפי' אם הוא בנו או לא והיה אומר שאינו בנו לא מפני זה הו"ל ממזר שנולד מפסול לה. דמאין נודע לו שלא בא עליה גוי או עבד. כי האב אינו נאמן לומר שהוא ממזר וכדכתב הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה' אי"ב אחר שכתב שאם אמר האב שאינו בנו נאמן כתב ואם אמרה היא שמגוי ועבד נתעברה הולד כשר שאין הבעל יכול להכחישה בדבריה וכן פסק מרן שם יעו"ש ומ"ל אם האשה היתה קיימת ואומרת שמגוי נתעברה ומ"ל אם אמר העד שמגוי נתעברה דהוא נאמן דהבעל לא יוכל להכחיש את העד כמו שלא