שו"ת תעלומות לב חלק ג לג

נתעברתי הכ"ז כשר ואם הארוס מכחישה ואומר מעולם לא באתי עליה נאמן והר"ז ממזר ודאי שאפי' היה בחזקת בנו ואמר אינו בני נאמן והם הם דברי הרמב"ם ז"ל בפט"ו מהל' אי"ב יעו"ש הרי הדבר מפורש דלשון לא באתי אליה משוי לולד ממזר ודאי. והכא נמי הרי האב חיים גאני אמר לא באתי אליה מיום פרידתו. א"כ משוי ליה ממזר על פיו ושמא תאמר דהאם לישנא דלא באתי עליה שייך רק בארוסה כיון שאין הארוס מצוי אצלה תמיד אבל בנשואה אין הלשון ברור אף אתה אמור לו דהא נמי ליתא תדע שהרי מרן בשלחנו הטהור אה"ע סי' ד' סעיף כ"ז שפסק האי דינא דארוסה שינה בלשונו וכתב דאם הכחישה הארוס ואמר שאינו ממנו הרי הולד ממזר ודאי ואם שדברי מרן ז"ל הם הם דברי הרמב"ם ז"ל שינה בהם ולא נקט לא באתי אליה כלשון הרמב"ם ז"ל ונקט לישנא דאינה ממני ללמדנו דכל הלשונות שקולים הם בין אמר לא באתי אליה ובין אמר אינו ממנו כלם במאזנים ישאו יחד לשוייה ממזר ע"פ אמירת אביו ובאמת שגם מן הסברא אין טעם להבדיל ביניהם כי כולם מטרה אחת להם להגיד כי הבן הנולד אינו בן אביו והאורך ללא צורך ובכן תבנא לדיננא דהכה בנדו"ד שהאב אומר לא באתי אליה הר"ז משוי ליה ממזר על פיו ואם גם האם מסייעת דבריו ומבררת מגוי היא מעוברת אין לנו שום טעם לגרוע נאמנותה כיון שאין מי שיכחיש דבריה והו"ל הולד ממזר גמור על פיהם: איברא שעדיין יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דלעולם אין האם נאמנת לומר שמפ' ישראל היא מעוברת כדי לפסול את הולד אפי' אם אביו אומר תחילה שאינו ממנו ודוקא באמירת שמגוי ועבד היא מעוברת בהא הוא דנאמנת להכשיר אבל לא מישראל בשום אופן וטעמא דמילתא דהיכא שהאב אומר אינו בנו. לא משוי ליה ממזר ודאי רק ספק ממזר וכמ"ש הרב המגיד ז"ל על דברי הרמב"ם בה' י"ט כמ"ש הרמב"ם הרי זה בחזקת ממזר ר"ל ס' ממזר ולא ממזר ודאי וא"כ היכא שאמר אביו שאינו בנו דהוי ספק ממזר אמטו להכי אם אמרה האם אחרי זאת שהיא מעוברת מגוי הגם שהיא מסייעתו באמירתו שאיננו ממנו אכן בטענתה זאת היא מכשירתו וע"ז היא נאמנת כדי להכשיר הולד אבל אם האב אומר שאינו ממנו דבאמירתו זאת לא הו"ל כי אם ספק ממזר דמה"ת כשר אלא שרבנן עשו מעלה ביוחסין באמירת האם שמישראל פ' היא מעוברת הא משוייה ליה ממזר ודאי ופוסלתו בהחלט יותר ממה שפסל אותו אביו. כי כה"ג אימא לך דאינה נאמנת. כאשר כן שורת הדין דאין האם נאמנת לפסול את בנה: ואולם אחר ההתבוננות מעט נראה ודאי דהא נמי ליתא ודבר זה הוא תלוי בפירוש דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בה' י"ט דהאומר אינו ממנו הר"ז בחזקת ממזר אם פירוש דבניו בחזקת ממזר גמור קאמר או בחזקת ממזר ר"ל ספק ממזר וכפירו' הה"מ ז"ל כנז"ל: הנה חזינא להגאון נודע ביהורא בתשו' לאה"ע סי' ד' אשר נשאל על דין ולד ממזר כתב בדב"ק רומיא דברי הרמב"ם אהדדי דאלו בה' ט"ז פסק שאם היתה אשתו מעוברת נאמן לומר עובר זה אינו בני וממזר הוא ויהיה ממזר ודאי ובהי"ט פסק אשת איש שהיתה מעוברת ואמר האב אינו בני או שהיה בעלה במדינת הים הנ"ז בחזקת ממזר הרי שבה' ט"ז כתב ויהיה ממזר ודאי ובה' י"ט לא כתב ממזר רק בחזקת ממזר וע"ז חילק הוא ז"ל דבה' ט"ז האב מעיד על זה בפירוש שאמר עובר זה אינו בני וממזר הוא ונ"ל שמעיד ב' דברים. האחד שאינו בנו וב' שהוא ממזר אבל בה' י"ט אינו מעיד שהוא ממזר רק שאינו ממנו ולכן אינו ממזר ודאי כי שמא מגוי ועבד נתעברה ודבר זה מבואר בב"ש סי' ד' ס"ק נ"ב ואפי' שדעת הטור שגם זה ממזר ודאי מ"מ מי יקל ראש להתירו בממזרת נגד הרמב"ם דמסתבר טעמיה. דדבר זה נעלם מעיני אישה אם זנתה עם גוי או עם ישראל הפסול לה עכ"ל: ודבריו אלה הן הן דברי הרב ב"ש ז"ל שציין עמ"ש מרן בש"ע בסי' ד' סעיף כ"ט שאם אמר האב אינו בנו שהוא נאמן לפוסלו והוא ממזר ודאי כתב ע"ז הרב ב"ש וז"ל כן כתב הטור ש"מ דס"ל אם לא אמרה האם שהיא מגוי נתעברתי לא אמרינן אנן שמא מגוי נתעברה אבל הרמב"ם ז"ל כתב דהוא בחזקת ממזר והיינו ס' ממזר דיש לומר שמא אגו"ע נתעברה כמ"ש בסמוך. וכ"כ הרב המגיד היא נאמנת לומר מגוי הוא העובר והולד כשר משום דבלא דיבורה הולד ס' ממזר לכן היא נאמנת. ולשיטת הטור קשה למה נאמנת היא להכשיר עתד"ק ? ודב"ק שגבו ממני ולא זכיתי להבינם דהוא ז"ל מפרש בדברי הרמב"ם בה' י"ט דאפי' אם לא טענה היא דמגוי נתעברה אנן טענינן לה ומלבד דלא חזינא כל כהאי סימנא בדברי הרמב"ם אדרבא כלפי לייא חזינא שכן כתב הרמב"ם שם. אם אמר האב וכו' הנ"ז בחזקת ממזר ואם אמרה מגו"ע נתעברתי הרי הולד כשר שאין הבעל יכול להכחישה בדבריה יעו"ש ומוכח דאין הדברים אמורים רק אם אמרה היא שמגוי ועבד נתעברתי אבל אם היא לא טענה מנא תימרא דאנן טענינן לה ואלו היה כן מה צורך היה להרמב"ם ז"ל להוסיף ואם אמרה היא הא אפילו לא אמרה היא כלום אנן טענינן לה והו"ל הכ"ז בחזקת ממזר ותו"ל וממקומו הוא מוכרע דדוקא באמרה היא שהרי נתן הטעם הרמב"ם לאמירתה שמגו"ע מעוברת שהיא נאמנת מפני שהבעל אינו יכול להכחישה בדבריה ואם באמת שאנן טענינן לה אפילו בלא טענתה. א"ל ולבעל שאינו יכול להכחישה בדבריה הא אפילו אין כאן דבריה כלל שלא אמרה כלום אנן טענינן לה וגם למה ליה למתלי טעם הנאמנו' משום שאין הבעל יכול להכחי' לדידה הא כל עיקר חילן דטענינן לה משום דהוי מילתא דסברה דאין הבעל יכול להכחיש דבר שנמנע ממנו ידיעת ההפך. ואם כן אם הבעל יכחיש זאת הוא מכחיש סברת כל העולם כולו ולאו כל המיניה ופשטיות דברי הרמב"ם מוכחי דדוקא באמרה היא נאמנת להכשיר אבל אם היא עומדת לפנינו ולא טענה אנן לא טענינן והולד ממזר ע"פ מאמר אביו שאמר שאינו בנו והרי הן הן דברי הטור ולמה לן לשים מחלוקת ביניהם יכול על מגן ובפרט שדבריו הם הם דברי הרמב"ם ז"ל והיאך יתכן שיעתיק דבריו ויכניס בהם דברים שהרמב"ם כתב ההפך מהם: