שו"ת תעלומות לב חלק ג לד

תו קי"ל טובא בדברי הגאון בית שמואל ז"ל במה שמפרש לשון הר"ז בחזקת ממזר ר"ל ספק ממזר והטעם לזה משום דאנן טענינן לה שמא מגוי ועבד וראיתו לאמירת הטענה הזאת היא ממ"ש הרמב"ם בסמוך ואם אמרה מגו"ע נתעברתי. ולא ידעתי ליישב ראיה הזאת דלא שוו בשיעוריהן דהלא באמירת האם דמגו״ע היא מעוברת הולד נעשה כשר לגמרי ואיננו עוד ספק כלל וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שם דהולד כשר אבל אי אנן טענינן לה הכי לא עלתה בידינו כי אם לשוייה ספק ממזר שהרי הוא מפרש דברי הרמב"ם דבחזקת ממזר דקאמר ר"ל בספק ממזר משום דאיכא למטען מגו"ע נתעברה ונמצא שבכל טרחתינו לא עלתה בידינו להכשירו כי אם ספק ממזר וא"כ היאך נביא ראיה מן הכשר לפסול וכפי"ז עלינו להבין שאם אנן טענינן לה כאלו טענה היא השכל יחייב להיות כחינו ככחה שהרי בעדה אנחנו טוענין טענת גו"ע ולכאורה נראה שהוא דבר זר ומוזר דבטענה אחת ולשון אחד והנושא אחד יהיה דינם חלוק לשנים ממש דהרי באמירתה היא מגו"ע נתעבר' היא נאמנ' להכשיר הולד לגמרי וכשנטעון אנן עליה את הטענה הזאת עצמה ככתבה וכלשונה אין בכחינו להכשירו רק לשוייה ספק ממזר והדבר לפלא נשגב כמ"ש אמירה מאמירה ואטו היא עדיפא מינן ומדוע תהא כזאת? וע"כ אין לנו בית מנוס להנצל מהתמיהא הגדולה הזאת רק לחלק בדבר בטו"ט ודעת ולומר דבשלמא כאשר תטעון האם דמגו"ע נתעברה היא יודעת מרת נפשה ושכן הוא האמת ומאחר שהתורה האמינה את האם להכשיר את בנה כמו הכח שנתנה לאביו לפסול את בנו. א"כ באמירת האם דמגו"ע הוא מעוברת היא נאמנת והולד כשר על פיה כפי הכח המסור בידה מן הדת והדין אבל כשנטעון אכן ממגו"ע היא מעוברת אין אנחנו מחליטין בהחלט דכן הוא האמת דמגו"ע היא מעוברת דא"כ הו"ל להכשירו על פינו ג"כ ומנא לן להחליט דכן הוא האם בפנינו זנתה ונתעברה מהגוי אלא שאנחנו אומרים שמא אם היא היתה בפנינו היתה טוענת שמגו"ע נתעברה גם עתה נקום ונטעון בעדה או שמא אם היתה בפנינו היתה היא מודה על האמת באשר הוא. וא"כ אין טענתינו אלא טענת ספק. וע"כ הולד ספק ממזר והם דברים נכוחים וברורים ומוכרחים: וכפי"ו המשפט ברור המתחייב מאלה הדברים הוא שאם האשה עומדת בפנינו בעת שבעלה טוען נגדה שעוברה אינו ממנו והיא לא טענה כנגדו דמגו"ע נתעברה א"כ אין כאן לפנינו כי אם כח האב דהאמינתו תורה לפסול את בנו והוי ממזר על פיו ותו ליכא למיטען מדי בעדה כי הלא אנן בדידן לא נתנה לנו התורה כח לפסול או להכשיר את הממזרים על פי דיבורינו ונאמנותינו רק כח זה נתון לאב ולאם זה לפסול וזה להכשיר ע"פ דיבורם לבד. ומה שאנחנו טוענים דמגו"ע נתעברה היינו שהאם אינה בפנינו ואנחנו אומרים שמא אם היתה בפנינו היתה טוענת דמגו"ע נתעברה אנן נמי נטעון בעדה אכן בהיותה בפנינו ולא טענה האם כלום הדבר מורה באצבע דלבה ידע שאינה מעוברת מגו"ע ואם היא לא טענה מאיזה כח ומאיזה סברא נקום ונטעון מה שאינו אמת וע"כ הולד הוי ממזר ע"פ מאמר הראשון של אביו שאמר שאינו בנו והם דברים נכונים בעהי"ת: וא"כ הדבר קשה על הרב ב"ש ז"ל דמחמת דקדוק קל בחלקות ישית בין הרמב"ם והטור דאפשר לאוקומי בשופי דתרוייהו מיירי בהאם עומדת לפנינו לפני האב בטענתו שאינו בנו וע"ז כתבו דהוי ממזר ודאי. ואם האשה טענה דאנו"ע נתעברה הדין מוסכם דהולד כשר על פי אמו ואין כאן מקום למטען בעדה שמא מגו"ע דא"כ למה לא טענה היא והכי משמעות פשט דברי הרמב"ם והטור ומרן בשלחנו הטהור כמ"ש המעיין פש גבן ליתובי לשון הרמב"ם דשינה בה' י"ט ותפס לשון הר"ז בחזקת ממזר ולא קאמר הר"ז. ממזר כמ"ש בה' ט"ז ולקמן בע"ה נשיב את דבריו בטוב טעם שבכוונה מכוונת תפס לשון בחזקת ממזר אע"פ שדינו ממזר ודאי: תו נ"ל להכריע דבהיות האם לפנינו ולא טענה דמגו"ע נתעברה דאנן לא טענינן לה והולד הוי ממזר והוא במה דיש לעמוד בדברי הרמב"ם ז"ל דפסק בה' ט"ז שאם האב אומר שאינו בנו וממזר הוא דהוי ממזר ודאי דאמאי לא נימא שמא מגו"ע נתעברה מכח הך סברא דאין הבעל יכול להכחישה דמנא ידע והו"ל רק ספק ממזר דמאי שנא מדין י"ט דכתב דאם אמרה מגו"ע נתעברה דהוי כשר ולדעת הרב ב"ש ודעמיה דאנן כמי טענינן הכי אע"פ שלא טענה היא ומשוינן ליה ספק ממזר וגם בדין ט"ז נטעון אנן ונשוייה ספק ממזר ואמאי פסק הרמב"ם דהוי ודאי תו קשה דאמאי רבינו ז"ל לא פסק דין זה כאן דאם אמרה מגו"ע שהוא כשר כמו שהשמיענו הדין הזה בדין י"ט ואמאי בה' ט"ז השמיט הדין הזה דאם אמרה מגו"ע שהוא כשר הלא כח הדין הוא דהאם נאמנת להכשיר בנה אע"פ שהאב פוסלו וא"כ בשני הדינים הו"ל להרמב"ם להשמיענו כן דאע"פ שהאב פוסל האם נאמנת להכשיר: אלא נראה ברור בעהי"ת שהדבר מוכרע ומוכרח מאליו דבה' ט"ז שהאב טוען שתים. האחת שאינו בנו' והשנית שבכור בו שמישראל נתעבר' והוא ממזר ומאחר שאביו ברור לו שהוא ממזר תו אין בכח האשה להכחישו במה שבכור אליו דמה כחה נגדו והתורה האמינה את האב אפי' לגבי עדים כדעת רבנן קמאי כאשר יתבאר לקמן וגם האב נאמן לכ"ע נגד החזקה אע"פ שאנחנו מוחזקים בו שהוא בנו עכ"ז נאמנות האב עדיפא מכולהו והוי ממזר ודאי על פיו ואם הוא נאמן כנגד כל אלה. מה כח יש לאשתו להכחישו בדבר שהוא אומר שברור לו שהוא ממזר והני האב עוקר את הכל ומכחיש את הכל ומעיד בידיעתו הברורה אליו שאינו בנו ושהוא ממזר א"כ אין נאמנות אשתו להכשיר מועלת בכגון דא והוי ליה ממזר גמור על פיו ומשו"ה לא נקט הרמב"ם ז"ל בה' ט"ז הך דינא דאם אמרה מגו"ע היא מעוברת דכשר דהא לא שייכא בדין זה אמירת האם ולא נאמנותה וא"כ מכ"ש שאין אנחנו רשאים לטעון שמא מגוי ועבד נתעברה לאשוייה ספק ממזר שהרי אפי' האם דבאמירתה נאמנת להכשירו לגמרי פה סר כחה ממנה וכח האב עדיף מכלם ע"פ נאמנותו שהאמינתו תורה כ"ש דאין בטענתינו כלום דהא כל כח טענתינו הוא בעדה והרי היא לא