שו"ת תעלומות לב חלק ג לא

היה האופן שהעד הז' היה מכחיש את המוהל באומרו אני הייתי שם ולא ספרו לך כלום או אני שמעתי מפי רחל עצמה ההפך מדבריך בסגנון כזה תקרא הכחשה עד אחד לרעהו ולאו כלום הוא. כי זאת היא הכחשה בצדק ובמשפט: אכן בנדו"ד המוהל מעיד שכן אמרה אמו שהיא מעוברת מרפאל הכהן ובקשה ממנו לשום שם הילד כשם חשוקה והמוהל מעיד שהוא יודע זאת א"כ העד הז' שמעיד ששמע שנתעברה מגוי אם אתה אומר שזאת הכחשה א"כ אין העד הז' מכחיש את העד רק הוא מכחיש את האם עצמה שהודית ברצונה שנתעברה מפ' הכהן והוא סוהר את דבריה ע"י שמיעתו שנתעברה מגוי: והשתא ניחזי אנן דדל מהכא המוהל לו היתה האם בפנינו בעת הקב"ע ואומרת שהיא מעוברת מרפאל הכהן הנז' אשר הוא היוצא והנכנס בביתה והעד הז' הזה יכחישנה על פניה ויאמר לה לא כי כי אני שמעתי שנתעברת מגוי. היש מי שיעלה במחשבתו לומר שזאת תקרא הכחשה וכיצד יכול להכחישה האם היא זנתה בפניו? והאם הוא ידע שנתעברה ממנו ? ואפילו אם היה אומר אני יודע שנתעברה מגוי אינו נאמן להכחישה דמנא ידע וא"כ גם עתה שהמוהל מעיד הדברים בשם האם המנאפת עצמה אם העד הז' יכחישנו אינו מכחיש את המוהל רק את האם ולאו כלום הוא: ותדע שכן הוא שהרי אפי' האב שהאמינתו תורה לפסול את בנו ולשומו ממזר ודאי עכ"ז אם האשה אומרת שאינה מעוברת ממנו אבל היא מעוברת מגוי ועבד היא נאמנת והולד כשר כפסק מרן באה"ע סי' ד' סעיף כ"ט והטעם לפי שאין הבעל יכול להכחישה בדבר כזה לפי שאין ידוע לבעלה ההפך וכ"ש וכ"ש לגבי איש זר וכ"ש וכ"ש שהיא אומר ברור שמפ' נתעברתי והעד הזה יכחישנה באמירתו ששמע שנתעברה מגוי ובושה היא לקראתה אפי' ריח הכחשה והדברים פשוטים: ואם דעתך לומר שהאם עצמה אינה נאמנת לפסול את בנה ולומר מפ' יהודי אני מעוברת כדי לפוסלו וכאשר הדין מפורש במרן סי' ד' סעיף כ"ט ורמ"א בסעיף כ"ו ורצונך לומר דאעיקרא אין עדות המוהל הזה מספקת לפסול את הולד ע"פ הודאת אמו לפניו שהרי האם עצמה אינה נאמנת בזה וכדכתב הרב הפוסק יצ"ו לקמן והדין דין אמת אכן קשה שאם מסיבה זאת אתה רוצה להפיל עדות המוהל א"כ למה לן כל השקו"ט הזאת היתירה ולהכניס פילא בקופא דמחטא ולהדחק במשעול צר ודחוק כזה ולתלות הדבר בעד אחד בהכחשה מה שאין הכחשה כלל לא מינה ולא מקצתה הלא סמא בידן לעקור את הכל ולומר ברחבה שאפי' אם אין כאן מי שיכחיש את המוהל בעדותו שכן הודית אמו בפניו באמת וצדק. עכ"ז אין הולד נפסל בהודאת האם שאפי' היתה עומדת בפנינו ואומרת מפ' כהן אני מעוברת אינו כלום שאין האם נאמנת לזה ודוקא לאב האמינה תורה לפסול את בנו ולא לאם ואם זה הוא רצונך ודעתך חכה נא קורא נעים עד בואינו לעמוד ביסוד השני אשר שם השמיענו את דבריו הרב הפוסק יצ"ו ועמד על נקודה זאת ושם אשמיעך את דברי גם אני: עכ"פ אודי לי מיהת דרך מילתא דהכחשה שיסד לן הרב הפו' יצ"ו הוא יסוד נופל מכל צדדיו וחלקיו שאין כאן הכחשה כלל חדא דעדות המוהל הם דברי האם עצמה ואין העד מכחישו שלא שמע המוהל כזאת ואין העד יכול להכחיש את האם ומכ"ש שכל עדותו היא בשמיעה שנית שהרי יש כנגד עדות העד הז' שני עדים כשרים. האחד עד ידיעה והכרה והב' עד ראיה ושניהם ביררו בעדותם שעכ"פ מרפאל חננאל הכהן מעוברת היא ואין עד שמיעה חשוב כנגד עד ראיה אחד כ"ש אחד נגד שנים כ"ש שהוא בשמיעה ושניהם בידיעה שלישית שהעד הז' אבי ההכחשה הולידה ומצמיחה הרי הוא עצמו חזר תכ"ד לקיים דברי המוהל בשמועתו שנתעברה מרפאל חננאל והם כדברי המוהל ממש ואם כן מעולם לא היה לההכחשה הזאת שחידש לן הרב הפוסק יצ"ו שום חלות ושום מציאות בשום אופן כלל וכלל: וכל אלה הדברים אשר אנחנו מתחבטים בהם ועליהם אינן ילידי הדמיון ובני הפלפול. וזרע האומדנות וההשערות. רק הם דברי העדיות אשר הם קבועים ונדפסים בספר הגלויים לעין כל קורא בהם והמעיין ישפוט אם יש בדברינו נפתל ועקש וידון בשכלו אם יש מקום לומר שזאת תקרא הכחשה ואין להכחיש המוחש לך נא ראה: ומהאמור הדבר מובן מאליו שמעולם לא היתה להולד הזה שום חזקת היתר מעולם שהרי העדים הנז' העידו על עיבורו שאמו נתעברה מרפאל כהן הנז'. וא"כ בעת לידתו כבר נולד בפיסול שהרי האב שהוא חיים גאני הוא נפרד ממנה כמה שנים לעיני כל העם אשר בשער ואזדא לה חזקה דרוב בעילות אחר הבעל שהרי בעלה אינו שרוי עמה וגם חזקת האם ליכא. שהרי העדים מעידים שעיבור' היה מרפאל הנז' והיא ג"כ איבדה את חזקתה בהודאתה שמרפאל נתעברה ואין אנחנו חיין מפיה בזה לומר שאין אדם משים עצמו רשע שהרי הא איכא עדים שמרפאל נתעברה. ועד התשיעי מעיד שרוב מצויים אצלה פסולים הם וזכר אותם בשמותם אחד אל אחד והם דברים פשוטים ולא הוצרכתי לזה רק יען ראיתי להרב הפוסק יצ"ו דבתחילה רצה לומר דלא היה להולד הזה חזקת היתר והביא דברי התוס' דקידושין ודברי רש"י שם שכתבו דבתרי ותרי אזדא לה חזקת האם ואח"כ חזר בו בסוף ד"ד ע"ב וכתב וז"ל אמנם כ"ז בנדו"ד לא מיהני מידי דליכא אלא עד אחד שהוא המוהל ששמע מפיה שנבעלה לפסול לה וכל קבל דנא איכא עד המכחישו שמגוי נתעברה פשיטא דאזלינן בתר חזקת האם עכ"ל: ולפי כל האמור ומדובר אין כאן מקום לכל דברי הרב הפוסק יצ"ו דהכא עדיפא דאיכא תרי המעידים שמישראל נתעברה ולית כאן תרי נגדם והאחד הז' שמכחישם בשמיעתו אינו כלום נגד תרי וכ"ש שהם בידיעה והוא בשמיעה. וכ"ש וכ"ש שהעד בעצמו חזר בו תכ"ד והעיד בשמיעתו בהם ואם כן לכל האופנים אין כאן חזקת היתר לא לולד ולא לאם והם דברים ברורים ומעתה נפנה נא בעין חודרת על: