שו"ת תעלומות לב חלק ג כה

על חנה אחות ישע' הממזר גם כן שהרי שניהם ילידי העיר זאנטי ולא ילידי קורפו ועל ישר' קוניליאבו כתב להרב כמהר"י וינטורה ז"ל לקבל עדיות אודות לידתו ומדוע לא שלח להתחקות גם על חנה אחותו שמא נולדה קודם ישראל רוצה לומר קודם שרחל אמם התחילה לפזר דרכיה ואם בשעה שנולד' נולדה בכשרות הא אין כאן חשש לפריצות עדיין: והנולדים אחרי אשר נתפרסם פריצות אמם חוששין להם לא קודם בהיותה עדין צנועה וכשרה ולמה לא חקר כזאת ושמא ימצא עדים שהודית לפניהם רחל המנאפת שבתה חנה הנז' כשרה היא דנאמנת היא בזה כידוע אלא דכ"ז להג הרבה ויגיעת בשר שהדבר ברור שחנה היא כשרה שהרי אמה המנאפת רחל אשת חיים גאני בנה האחרון היה ישראל קוכיליאנו שעליו אנחנו דנים שהרי בעלה חיים הנז' פירש ממנה קודם לידתה עד יום מותה כפי הכתוב בהקב"ע וא"כ חנה זו אימתי נולדה ? מוכרח לומר שנולדה קודם ישראל וקודם שנתפרסם זנות רחל אמו ולמה תהיה פסולה ומה חשש היה לנו בה אלא מוכרח הדבר שחנה אם שמחה היא שזנתה וילד' שמחה בממזר' ודאית ואותה שמחה כשגדלה נישאת לישראל ממזר ודאי וכדין תורה וא"כ אין פסלות שמחה נמשך מכח פסלות ישר' כאשר דימה מעלה הרב הפוסק יצ"ו: (ג) היותר מתמיה ומפליא הפלא ופלא שאגוף העדיו' מוכח להדייא ששמחה בת יהודה היתה מפורסמת ודאית ובאה לינשא עם בן זוגה ממזר כמוה והרב המורה כמוהרשט"א ז"ל לא רצה לסמוך ע"ז ולהתירם יחד להנשא זה ע"ז עד שיתברר לו ממזרותו של ישר' ודאי ואז ינתן להם הרשיון להנשא זע"ז וע"ז שלח לזאנטי לכמוהר"י וינטורה ז"ל כי היו דוחקים להשיאן יחד ושלח להתחקות בשעת מעשה וזה לך האות והמופת שהנה נישואי ישראל הממזר עם שמחה הממזרת נעשו בח' סיון ש' התק"ץ שהוא חדש מאיו דשנת 1830 למספרם שכן כתוב בהכתובה והועתקה הכתובה בפנקס הקהל ביום 23 לחדש מאיו בשנת 1830 | למספרם. והרב כמוהרשט"א ז"ל שלח בעשרה ימים קודם הנישואין לזאנטי להתחקות על לידתו של ישראל קוניליאנו החתן שהרי הקב"ע עליו נעשו בזאנטי יום 10 מאגיו ש' אלף תת"ל ככתוב בזמן הקב"ע וביום 12 מאיו ש' הנ"ל כתוב שהועתק' מפנקס הקהל אחר בקשת חנה יהודה והרי ידענו שבין מעמד הקב"ע להעתקתם הנמסר ביד חנה יהודה רק יום אחד שבעשרה מאיו נעשו ובשנים עשר בו נמסרו. ובין מעמד הקב"ע לממזרות ישראל עד יום חופתו עם שמחה הנז' רק י' ימים בלבד שהרי ביום 23 מאיו נעתקה הכתובה בספר יום אחרי החופה לפחות. ומי זאת חנה יהודה ומה בקשתה ? חנה יהודה היא אם שמחה בת שבתי יהודה אשר הלכה לזאנטי היא עצמה לקבל עדיות ממזרותו של ישראל קוניליאנו אחיה כדי שתנשא לו שמחה בתה אשר אין לה גואל זולתו כי הוא בין מינה וע"ז כותב הרב כמוהר"י וינטורה ז"ל להרב כאוהרשט"א ז"ל כי לא יכולתי לעשות במהירות ובזריזות יותר מזה ומניח לרו"ט לעשות הפסק דין כמבואר בכתבו שהועתק בסוף הקב"ע הנדפסות ונמצא שהדבר ברור ששמחה היתה ידועה לו לממזרת ודאית מצד עצמה כי ע"כ לא שאל ולא חקר על אודותיה כי אין כאן מקום לשאלה ולספק ומסופק היה רק בודאות ממזרותו של ישר קוניליאנו וע"ז שלח לחקור אחריו וכאשר באה התשובה מזאנטי השיאם זה לזה כדין והודיע זאת במאמרו וביקרת הודעתו בכתובתם כי זנתה אמם וכו' וגם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' וכו' והדברים ברורים כנכון היום ומזה תבין הטעם שהרב כמוהר"ר שנו"א ז"ל מסר כתבו לזאנטי לכמוהר"י וינטורה ז"ל על ידי חנה יהודה שהיא המשתדלת ללכת לזאנטי לקב"ע וע"פ בקשתה נעתקו ומה חפץ לה בפיסולו של אחיה ישראל קוניליאנו שיתברר שהוא ממזר ולמה נעתקו לבקשתה אם לא כי עי"ז פיסול אחיה בממזרות תצמח תרופה ותעלה לבתה שמחה שתנשא לו כי אין זולתו וזמנים הנז"ל יוכיחו וכן תראה שבדרישות וחקירות העדים הראשונים במעמד הקב"ע היו שואלים את העדים אם יש לו איזה קורבה עם חנה זו בכאן עומדת באופן כי הדבר ברור בלתי ספק כי שמחה ההפוכה הזאת היתה אפורסמ' לממזרת ודאית מצד עצמ' והרב כמוהרשט"א ז"ל לא היה מסופק רק בממזרות ישראל וע"כ שלח לזאנבטי להתחקות וכאשר נתברר לו ממזרותו השיאן זל"ז ובכן הרי נפל למשואות כל יסודותיו והשערותיו של הרב הפוסק יצ"ו מגוף העדיות שמהם דן ואין לתלות הרים בשערה שמפסלו' ישראל נמשך להרב כמוהרשט"א ז"ל לפסול גם את שמחה. כי עיניך הרואות שממזרות שמחה היה בכור קודם לפסלותו של ישראל וכדבר: ומ"ש הרב פעוסק יצ"ו שאם חנה זינתה תחת בעלה והולידה את שמחה בתה למה שדיוה בתר אביה וקראו בת שבתי יהודה. זה אינו קושיא כי אולי כי חנה עצמה היא ממזרת ודאית או קרובת בשר עם שבתי יהודה דאסור' עליו איסור ערוה דאורייתא ונשאו זה ע"ז במדינת ולאחו"רי עיר יונים שאין שם מורה וכשבאו לעיר ישראל הפרישום זה מזה ועל כן לא ילדה עוד וכמפורש כ"ז בהקב"ע הנדפסות וא"כ שמחה היא בתו של שבתי יהודה ממש אכן ממזרת היא מצד אמה דאיסורה איסור עולם שבזה תבין למה הלכה חנה לזאנטי להביא קב"ע פיסול ישראל כדי שתנשא לו שמחה בתה ולמה לא הלך אביה שבתי יהודה עצמו שעדין היה חי כמפורש בכתובת בתו שכתבו לו בת הנכבד שבתי יהודה י"ל (יחי לעד) והוא היה עליו להשתדל בנישואי בתו. אלא כיון שהפרישום זה מזה בסיבת איסור ערוה הולד הולך אחר הפגום ועליה דידה רמיא ולא על אביה כי אינה נגררת אחריו ואכמ"ל: וכ"ז כתבתי ממה שהוכחתי מגוף הקב"ע שלפנינו ואולם עתה לא צריכנא לכ"ז כי כה הראני רב אחאי גאון הרה"ג כמוהר"ר אליהו חזן יצ"ו כתב ארוכה מאר"ש הבא אליו מאכקונא ממע' הרב הגדול מר קשישא זקן כל רבני איטליא כמוהר"ר יצחק רפאל אשכנזי יצ"ו ר"מ ור"מ בעובי אנקונא יע"א ומלפנים ישב על כסא ההוראה בעוב"י קורפו יע"א מקום המעשה ושלחו אלי לשום עיני עליו וראיתי שהרב הנז' מתמרמר על פסק ההתר הלזה ולשונו כאש אוכלת על המעשה שנעשה ומעיד בגודלו כי הבת שמחה הנז' היתה ידועה ומפורסמת אצלם לממזרת ודאית מצד עצמה ושש אנכי שכיוונתי לקלע להאמת ובאמת כי הדברים ניכרים ובולטים מגוף הקב"ע כדכתיבנא: