שו"ת תעלומות לב חלק ג כד

בקהל ה' ע"ע ומאז לבי כים הומה על הדיבורים המרים אשר תשמענה אזנינו יום יום ולא ידעתי מה אענה קושטא דמילתא כי גם בעינינו יפלא הדבר הזה הגם שאין אנחנו נטפלים עתה לדון על גופו של הפס"ד אשר פסק מע' הרב הפוסק יצ"ו בהתר הממזרים האלה אם בנוי הוא על מוסדות חזקים או רעועים בסיבת שהצעת השאלה איננה ערוכה לפי רוח הנכון והאמיתי שבענין הזה איך שיהיה באיזה אופן שיהיה הדבר זר ומוזר שאחרי שהרב האוסר הוא ניהו הרה"ג כמוהר"ר ש"ט אונאריליו זצוק"ל שהיה רב בעירו ומנהיג לבני דורו שקבלוהו עליהם והוא דן את הדין חכם שאסר ע"פ מה שנודע אליו נאמנה ע"פ דרישותיו וחקירותיו אז לא ידעתי באיזה נימוס מדיני או דתי יכנסו אחרים בגבולו אחרי מותו ואחרי ר' או ע' שנה ויפרצו גדרותיו ויתירו מה שאסר על פי השערות ואומדנות ? ומה יועילו כל חכמי הדורות יושבי כסאות למשפט בתפוצות הגולה אם יתקנו ויעשו איזה תקנה וגדר בעירם אם אחרים הבאים אחריהם יהרסו מעשה ידיהם בלי חמלה כאב אנוש ונעכר הוא זה והיותר מכאיב כי גם בגוף העדיות והכתבים הבאים העתקתם מקורפו מוכח כי הרב כמוהרשט"א ז"ל סדר פס"ד בכחא דאיסורא וטעם שבו וגוף הפסק נאבד עם שאר העדיות ואחרי אשר לא ראינו לא את יסודותיו ולא טעוניו ונימוקיו ולא סברותיו אשר ע"י החזיק המשפחה הזאת איך ובמה נחלוק עליו ובמה נסתור את דבריו אם טעה בשיקול הדעת או ראיותיו אינם חותכות וכיוצא מדרכי סתירת הפס"ד ומינה הגם שמע' הרב הפוסק יצ"ו חכם בחכמתו עשה לו פתח לדחות כללין חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר אין הפתח ההוא בנדו"ד פתוח לרווחה כי כל עוד לא ראינו טעם האיסור וגוף העדיות שקבל שעל פיהם בנה חומת האיסור אין סתירת דבריו קולעת לעולם אל עומק דבר הכמוס ו' חקר האמת הנעלם שאין זה טועה בדבר משנה חלילה ועוד בה כי רב שאני שקבלוהו עליהם לדיין כאשר לא נעלם מעינ"ק תשו' מהרשד"ם בח"ב פ' קפ"א והזכירה מהריק"ש בהגהותיו ליו"ד פ' רמ"ב יעו"ש: ומה גם כי חכם אמרו ולא חכמים שאחרי הרב כאוהרשט"א ז"ל ישב אחריו הכה"ג המפור' כמוהר"ר יהודה ביבאס זצוק"ל וגם הוא החזיק במעוז איסורם ככתוב בהקב"ע ההם ואחריו ישב הרב הגאון המפורסם כמוהר"ר משה חזן זצוק"ל וכולם הוסיפו לחזק האיסור והאם מעיני כל אלה הרבנים נעלם מה שנודע לנו עם היותם הם במקום המעשה עצמו: ולהבדיל בין החיים אנחנו מרחוק זה פלא? וכל זה הכאב טמון היה בחובי מאז ואשים יד לפה כי מה איכפת לי להכנס בעובי קונה שאינה על שכמי. והאיכא מר עוקבא מר ניהו רבא שי' מלך ירושלם שכחו גדול הגם כי עצם הדבר נוגע לעצמינו ממש בהיות עירנו זאת מלאה מתושבי קורפו יע"א וחוששי' אנחנו פן יתערב איזה מהפסולים האלה בתוך המשפח' הכשרות שיש בתוכנו ואי לזאת מנוייה וגמורה בסודנו מאז באשר ענין הנישואין מסורים בידינו מהקהל יצ"ו ומהממשלה יר"ה אם יתמלט אחד מבני המשפחה המנוגעה הזאת לבוא מקורפו למצרים יע"א כאשר נפוצה השמועה נסגור בעדו דלתים ובריח מלבוא בקהל ה' חלילה וזאת הלכתא רווחת חכם שהתיר יכול הקטן ממנו לאסור ולעצמנו אנחנו מצילים בהיו' עירנו מלאה מבני קורפו ולא נוכל לעשות מעשה בידים נגד דעתינו אשר לא מצאנו להם שום התר לפי דעתינו עתה (וכאשר נבאר קצת מטעמינו הלאה עוד) ועל כן החשיתי עד הנה: האמנם עתה אשר הודיעני מעלת רב אחאי גאון הכה"ג תנא דבי אליהו חזן יצ"ו ר"מ בעוב"י נא אמון יע"א כי הדר"ג שי' כתב אליו שאם באמת ימצא אחרי זאת איזה עדיות אחרות אשר מסיבתה יסתר פס"ד הנדפס יסתר ויסתר וגם דב"ק אשר בהסכמתו על גוף הפס"ד אשר הטיל תנאי מפורש שאם אין רק עדיות הללו וכפל ד"ק בכתב ובנדפס המה הרהיבוני לבוא לפני המלך שי' כי מעתה ברשות קא נחיתנא והנני להגיד לפניו כי נבואתו דהדר"ג שי' נתקיימה ומעתה הנני מפיל תחנתי לפני הדר"ג שי' לשוב שנית ולהתחקות על הדבר הזה אשר הקריד עיר ומתים ואבי ראה גם ראה את כל התמיהו' אשר יש בדבר ההתר הלזה וכפי מה שהוצע בהשוה ומכאן יקיש הדר"ג שי' כי הרבה עניינים וטעמים וקב"ע נחסרו מהענין בסיבת אורך הזמן למעלה מע' שנה ופה לא אזכיר עתה רק שנים ושלשה מהתוויהות היותר בולטות שיש על ההתר הלזה אשר פסק מעל' הרב הפוסק יצ"ו ע"פ השערותיו: שמעני אדוני. (א) אם כפי המשוער בדעת הרב הפוסק המתיר יצ"ו שפסלות שמחה בת יהודה נמשך מפסלותו של ישראל קוניליאנו שכן כתב דלמטוניה של הרב כמוהר"ר שט"א ז"ל מאחר שאמו של ישראל רחל המנאפת הית' פרוצה חשש לבניה ואין לומר שחנה אם של שמחה הנז' היא שזנתה דאם כן לא היה מכנה אותה שמחה בת יהודה דלא שדיא אבתריה עכד"ק: ודבר זה נוקב ויורד עד התהום. שכפי זה אין כאן בפסלות שמחה אשת ישראל מעיקרא כי אם חשש ממזרות הנולד מצד פריצות אמם רחל ותו לא וכפי"ז לא די אם נאמר שח"ו הרב כמוהרשט"א ז"ל קטיל קני באגמא הוה. כי אם לא ידע בין ימינו לשמאלו ח"ו באיסורי התורה שהרי אף לפי דמיונו שחשש מפריצות חשש ממזרות מה שאין זה כן לפי הדין וכאשר העיר בצדק ע"ז מע' הרב הפוסק יצ"ו וכאשר האריך הרב בית שמואל ז"ל בסי' ד' סעיף ט"ו יעו"ש הלא לכל האופנים אין כאן רק חשש ספק ממזרות ולא ודאות ולפי מונחו של הרב כמוהרשט"א ז"ל בישראל קוניליאבו אחיה בן רחל המנאפת שהוא ממזר ודאי שהרי קיבל עדיות שזנתה עם רפאל הכהן ודן אותו לממזר ודאי א"כ איך התיר לישראל לישא את שמחה בת אחותו שאין כאן כי אם ספק ממזרות והלא קי"ל דאפילו ספקן בספקן אסור כ"ש ודאן בספקן דאסור ונעלם ממנו סעיף מפורש בש"ע אה"ע סי' ד' סעיף כ"ד ואפי' אם ישראל עצמו הממזר אין בו כי אם ספק ממזרות אסור לו לישא את שמחה שהיא ספ' כמוהו וכ"ש דלקושטא דדינא לא חיישינן בפריצות חשש ממזרות ורק חשש לכהונה אבל כשרה לבוא בקהל א"כ הרי השיא ממזר או ספק ממזר לכשרה והיעלה על לב אדם לחשוב כזאת על רב ועצום בישראל יושב על כסא ההוראה לטעות טעות גמור בדבר פשוט כזה ? הס מלהזכיר ואפי' להרהר כן אסור: (ב) מדוע הרב כמוהרשט"א ז"ל לא שלח לזאכטי להתחקות