שו"ת תעלומות לב חלק ג רלה

בענין ס' רש"י וס' הרא"ש כשחולקים על ס' הרמב"ם והש"ע א כתב הרב המני"ח ז"ל בתשובת הלק"ט ח"א סי' קפ"ב דבא"י ועראביסטואן אין לומר קי"ל נגד הרמב"ם ומהריק"א ועל ראשם פי רש"י ז"ל וע"כ והיינו ודאי היכא שאינו חולק בפירושו על הרמב"ם דהש"ע. וכמ"ש מב"י בא"ח סי' יו"ד וז"ל ואע"ג דהרא"ש מפרש כפרש"י. כיון דרש"י מפרש הוא ולא פסקן הו"ל הרמב"ם והרא"ש חד לגבי חד והלכה כהרמב"ם דמסתבר טעמיה ע"כ גם הרדב"ז בח"א סי' ק"ט כתב וז"ל יש בידינו כלל גדול שרש"י ז"ל מפרש הוא ולא פסקן ויותר יש לסמוך על בעלי הפסק ע"כ והרב חיד"א בס' שה"ג מערכת ש' הביא דבריו וסייעו ממה שמצא כתוב בס' כ"י ישן ונתן טעם מספיק לזה שאין זה חסרון כבוד ח"ו בכבודו של רש"י ז"ל כיון שהוא עצמו לא כיוין להלכה ולמעשה. וראייתו מכרעת ממ"ש בפ' יש נוחלין אמר ריו"ח לא תעבידו עובדא עד דאמינא לכו הלכה למעשה. ויפה השיב ע"פ זה על דברי הרב מעדני מלך בהל' ציצית סס"ה עי"ש כי דבריו מסולאים בפז. ומ"מ ודאי שאם נראה מפרש"י שכיוין בפירושו להלכה ולמעשה. ודאי שסברתו מכרעת כאחד מגדולי הראשונים אם אינו חולק על ס' הרמב"ם והש"ע באתר דקבילו עלייהו הוראותהם. וכ"כ הרב חשק שלמה בכללי הקי"ל בסי' נ"ה אות יו"ד משם הרב אביו ז"ל ונסתייע עמ"ש מרן עצמו בא"ח סי' י"ד עי"ש) (וכעת נדפס מחדש ס' מכתב שלמה להרב ז"ל עי"ש בדקי"ט ע"ב.) ועיין בס' ערוך השלחן ח"מ סימן כ"ה אות ד'. ובס' צדק ומשפט הנד"מ בסי' ל"ד ד"י ע"ד ועיין להלק"ט בסימן קי"ז ובברכ"י סי' כ"ה בכללי הקי"ל והרב יעב"ץ בשאלותיו ח"ב בקונטרי' אגרת בקורת בדכ"ד ע"ב הרבה להשיב אפו על דברי הרב הפוסק שם וכתב שלא דבר נכונה במשיח ה' מאה"ג רש"י דעביד לתורה שלא תשתכח מישראל וכו' ועי"ש וכבר השבתי ע"ד בספרי תעלומות לב ח"ב בקונ' מבקרת קדמוניות סי' ג' די"א ע"ב והעליתי שאף במקום שנראה שכיוין רש"י להלכה. וסברתו חשובה ככל גדולי הראשונים מ"מ אם הרמב"ם והש"ע חולקים על סברתו נקטינן כוותייהו שקבלנו הוראו' והוא ברור. עתה נד"וו ס' שדי חמד ושם במערכת ח' בכללי הפוס' סי' ח' אות ט' בשפלנו זכר לנו ועי"ש מה שציין בזה. ב הרא"ש ז"ל היה רבן של הספרדים כ"כ מהרש"ך ח"א סי' קל"ד דקמ"ח ע"א ומרן מהריק"א ז"ל בתשובה לאה"ע דקי"ז ע"א כתב שכל ספרד ואשכנז סומכים על הוראות הרא"ש. וכן כתב דודו הרב ז"ל בתשובה שם דקמ"ז. וכ"כ הר"ב ז"ל בסי' כ"ב שרוב הגולה קבלוהו לרב עליהם. וכ"כ מרן בב"י א"ח סי' נ"א שבספרד החזיקו הרא"ש לרבן. ובתשובת אבקת רוכל סי' קצ"ה כתב הוא וב"ד וז"ל מאחר שכל בני ספרד ואשכנז סומכים על הרא"ש בהוראותהם ובפרט באיסור והתר אחרי דברו לא ישנו אין כח לשום אדם לעשות מעשה נגד סברתו ע"כ. גם מרן החבי"ב בס' דינא דחיי דע"ט ע"ב כתב דנקטינן הלכה כהרא"ש דהוא לימד תורה בספרד. מ"מ הדבר פשוט שאם הרמב"ם ז"ל חולק על הרא"ש דנקטינן כהרמב"ם שקבלו הוראותיו בכל גלילות ספרד וכן נראה ממ"ש מרן בתשובת אבקת רוכל סי' ק"ך וז"ל כיון שהרמב"ם הוא רב מובהק ומפיו אנו חיין בכל הגלילות האלה עבדינן עובדא כוותיה. וכ"ש במקום שהריב"ם והרא"ש מסכימים לדבריו ע"כ ושם בסי' ל"ב כתב וז"ל הרמב"ם אשר הוא גדול הפוסקים וכל קהלות א"י ועראביסטאן והמערב נוהגים על פיו וקבלוהו עליהם לרבן וכו' ואפילו רבו באותה העיר קהלות שנוהגים כהרא"ש וזולתו אינם יכולים לכוף המעוט וכו' וליכא משום לא תתגודדו וכו' עי"ש (ועיין לו בסי' רי"ב ובמ"ש במ"א) ובסי' ז' ודוקא היכא שהרי"ף והרא"ש סברי הפך ס' הרמב"ם נקטינן כוותיהו מפני שהם שני עמודי ההוראה נגד חד ועיין בכנה"ג בכללי הפוס' בשיירי א"ח ושם דחה ס' מהר"ש ן' ויליסייד ז"ל שכתב בתשובה כ"י שזהו דוקא בהיותו חי הרמב"ם ולא עתה בדורות האלו והרב ז"ל הכריח שאף כי אחרי מותו פסקינן כוותיה והרדב"ז ז"ל בח"ב סימן תר"ד כתב וז"ל אין ס' שהרמב"ם ז"ל חולק ועליו יש לסמוך דאע"פ שהרא"ש הוא אחרון וקי"ל הלכה כבתראי. מ"מ הרמב"ם הוא מאריה דאתרא וכבר קבלו כל אלו הגלילות פסק דינו וכו' עי"ש והבט ימין וראה בטוענת מאיס עלי דלדעת הרמב"ם כופין אותו להוציא וחלקו עליו כל חכמי ישראל והרא"ש מכללם בכל זאת כתב הרא"ש בכלל מ"ג סס"י א' וסי' ו' וז"ל כל זה אני אומר להבא אבל לשעבר אם סמכו על רבינו משה מה שעשו עשו ע"כ. כ"ש כשאינו יחיד בסברתו דודאי דנקטינן כוותיה נגד הרא"ש והוא ברור. אחר ימים בא לידי תשובה כ"י להרה"ג שארי כמהר"מ חזן ז"ל (ועתה נד״מ בספרו כרך של רומי סי' י"ד דנ"ב ע"א) שרצה לומר דקי"ל כהרא"ש גם נגד הרמב"ם וכל חיליה מתשובת מרן באבק"ר סי' קצ"ה שכתב שאחרי דברו לא ישנו. ומשמע ליה דכללא כייל גם נגד הרמב"ם. ואלו היה רואה תשובתו דסימן ל"ב לא היה כותב כן. גם מה שנסתייע מדברי מהר"א גלאנטי בדכ"ד ע"א וע"ב שכתב וז"ל הגם שכתב הרב ב"י דכשהרי"ף והרא"ש מסכימים לדעת אחד קי"ל כוותייהו נגד הרמב"ם. היינו כשס' הרמב"ם היא יחידא אבל אם חבל נביאים כהריב"מ ור"ת והרמב"ם והרמ"ה סוברים כוותיה קי"ל כהרמב"ם וכו' ע"כ וכתב הרב שארי ז"ל שם וז"ל נקוט והא שכדי לפסוק כהרמב"ם נגד הרא"ש צריך שיהיה מסתבר טעמיה כמ"ש מב"י בא"ח סי' יו"ד או הרבה נביאים מתנבאים עמו כמ"ש מהר"מ גאלאנטי ומי נאמן כמוהו בכל בית יוסף בדור שלאחריו את"ד ז"ל ואתו הס"ר שלא דבר נכונה בזה. כי מה שהביא ממ"ש מב"י בא"ח סי' יו"ד אין ראיה דבעינן דוקא דמסתבר טעמיה דהתם שאני שרש"י סובר כהרא"ש ואע"ג דרש"י מפרש הוא ולא פסקן מ"מ רב גובריה וכמש"ל ומדברי מהר"מ גאלאנטי ז"ל אין ראיה דבעינן שרבים סוברים כמותו. אלא דוקא לפסוק כמותו נגד תרין סמכי קשוט הרי"ף והרא"ש אבל כשהרמב"ם חולק על הרא"ש לבדו, ודאי דכוותיה דהרמב"ם נקטינן וכמו שביארנו לעיל בדברים ברורים, תושלב״ע