שו"ת תעלומות לב חלק ג רלג

ז"ל והביא ראיה מדברי מהר"מ בתשו' הביאה המרדכי בס"פ המקבל סימן ת"ז וכ"כ הרב חקקי לב בח"ב ח"מ סימן ג"ן והאריך בראיות. אך נראה דעכ"פ אם נעשה העסק או השטר במקום אחד. אע"פ שיצאו אח"ך משם שניהם כאחד או אחד מהם דאזלינן בתר מקום עשיית העסק והשעבוד דודאי על סמך מנהג המקום נעשו. וה"ה לענין קי"ל וכיוצא וכמ"ש רבני שאלוניקי בתשובתם הבאה בספר נדיב לב ח"ב ח"מ סי' מ"ה וכן נראה שסובר הרב שמחת יו"ט כמש"ל אף שכל הרבנים שהביאו דבריו לא הבינו כן ואולם הגאון מז"ה ז"ל שם בס' נדיב לב סי' מ"ו חלק עליהם וס"ל דלענין קי"ל לא נפק"מ ממקום העסק כיון שאין מקום השעבוד גורם לחייב לדיין להוציא ממון מיד המוחזק אף דמצי"ל קי"ל ולא אמרה מהרש"ך בח"ב סי' ק"ב ורכ״ט וח"ג סימן מ"א אלא בשטר השנוי במחלוקת אי חשיב שטר כקונטראטו וכדומה וכן לכת"י. דכיון שבמקום שנעשה השטר חשבי ליה שטר גמור הכי דיינינן ליה כיון דאדעתא דהכי עשו העסק ולכן אף אם הלכו למקו' אחר חשבינן ליה שטר גמור דבתר מקום עשיית השטר אזלינן וכן ג"כ כשנעשה העסק במקום שנהגו לדון כמנהג הסוחרים כמנהגם דיינין ליה כיון דאינהו בקיאי במנהגי ודתי הסוחרי'. ואדעתא דהכי נחתו וקבי' עלייהו מה שאין כן בדיני הקי"ר וקבלת ס' הש"ע שהוא תלוי ביד הדיין ואינהו לא ידעי מזה דבר אין מקום לילך אחר מקום השעבוד עי"ש בדבריו המצודקים וכיוצא בזה כתב הרה"ג שארינו ז"ל בס' חקקי לב ח"ב ח"מ סי' ג"ן דקע"ה ע"א וע"ב. ואולם ראיתי עתה בס' אות היא לעולם ח"ב הנד"מ באות ק' שעמד בזה בדקמ"ב ואילך וס"ל דבתר מקום עשיית השטר ומקום העסק אזלינן ונסתיע מדברי מהרש"ך ח"ב סי' מ"א לענין כת"י וממ"ש הרב חיים שאל ח"ב סימן ל"ח וכבר השיב על זה מז"ה הגדול בטוב טעם ודעת שאין ראיה משם וכמש"ל וכן ראיתי עתה בס' צל הכסף ח"א הנד"מ להרב כמהר"א גאטוינייו נר"ו בסי' ל"ב שעמד להשיב על דברי מז"ה הגדול הנז"ל והאריך הרחיב לסתור דבריו. ואחרי המחי"ר מכבוד רבנותו רואה אני שלא דקדק יפה בדב"ק של מז"ה וחשב שחילוקו הוא דבמנהג הסוחרים וכדומה דכ"ע ידעי המנהג אדעתא דהכי נחתי ואפילו עקרו דירתם דיינינן ליה כאותו מנהג משא"כ בענייני הדין דלאו כ"ע דינא גמירי וע"כ האריך לסתור חילוק זה יען גם באותם המנהגים אין הכל בקיאים בהם והביא להקת הפוס' המדברים בזה. ואתו הסליחה כי לא שת לבו לדברי דוד מז"ה ז"ל הנאמרים בצחות לשונו במלות קצרות ע"כ אני אבאר ותכל תלונותיו והוא זה כי לדעתו הרחבה לא נאמרה סברא זאת דבתר מקום השעבוד ועשיית השטרות אזלינן. אלא במנהג הסוחרים והמדינה. שאם כעשה העסק במקום שנוהגים כן צריכים להתדיין כמנהג המקום ההוא אף אם עקר דירתו משם. והיינו מפני שדיניהם ומנהגם בענייני הסחורות והשטרות חקוקים בששר. וגלויים וידועים. באופן שלא יפול במנהגים ההם שינוי ותמורה ושופטהם ודייניהם דנים כן בכל זמן. כי דבר זה ידוע ומפורסם שכדי שיקרא מנהג ללכת אחריו צריך שיהיה מנהג פשוט ומבורר וידוע לכל. וא"כ מסתמא אמרינן דאדעתא דהכי נחתי וידע ונתחייב וקבל המנהג ההוא ואפילו טוען שלא ידע מהמנהג ההוא אין טענתו טענה ובטלה דעתו אצל כל אדם סוחר. לא כן בענין הדין והספקות הנופלים בו אשר תוה"ק רחבה מני ים וכפטיש יפוצץ סלע. עד שעל הרוב גם אם הוא ת"ח ואפילו הדיין היושב על המשפט לא ידע להיכן הדין נוטה. עד אשר יקרא בספרים וישנה בחיבורים ואולי לא ימצא ג"כ הכרעה מבוררת בספרי הפוסקים המצויים אצלו. ואפילו בדעת מרן בש"ע רבו החילוקים והפירושים והסברות ואפילו אם הביא הדין ההוא בפירוש בש"ע רבו המחלוקות בסתם וי"א או י"א וי"א. וי"א וי"ח או יש מי שאומר וחלקו עליו כידוע. וא"כ איך יעלה על לב לומר שעל ס' זאת סמכו עליו בשעת עשיית השטרות והעסק מה שאין רוב הצבור ככולו בקיאים בזה לא נשאר אלא המנהג שנהגו לקבל הוראות מרן הש"ע. וכיון שמדין קבלה נגעו בה. תינח בזמן שיושב בעיר ההיא אבל כשעקר דירתו משם. הוא יכול להתדיין ע"פ מה שנהגו באותה מדינה. כיון שהוא כאנשי העיר. זהו תוכן חילוקו המוסבר והאמיתי. ואין מכל ספרי הפוסקים שהביא סתירה ברורה לזה (ועיין בספרי תעלומות לב ח"א ח"מ סי' ז'). עכ"פ נראה שדבר זה במחלוקת הוא שנוי ורבו הסוברים דגם לגבי הקבלה אזלינן בתר מקום עשיית העסק הלא המה הרב מהרמ"ס והרב אות היא לעולם והרב צל הכסף ונראה שגם מרן מהריט"א ס"ל הכי כמש"ל. ס"ם נגד פסק מרן בש"ע ובכ"י ובתשובותיו א ס"ס נגד פסק מרן לא אמרינן כ"כ הרב כנה"ג ביו"ד סימן כ"ז ובסי' ק"ה וק"י וכ"כ הרב מעיל שמואל סי' ז' והרב דבר משה ח"ג יו"ד סי' ב' חלק בזה וה"ד הגאון מ"א בחק"ל יו"ד ח"א סי' קכ"ז והסכימה דעתו דבהפ"מ יש להתיר נגד הש"ע. את"ד של מז"ה הגדול בס' ישרי לב חיו"ד אות ס' ס"ו. ובס' נדיב לב ח"ב ח״מ סי' ס"ג כתב להתיר בס"ס אף שהס' האחד הוא נגד הש"ע דהכי אזלא סוגייא דעלמא וציין למ"ש הגאון אבינו הזק"ן בחק"ל יו"ד ח"א סימן קכ"ז דקבלת דעת מרן לא הוי כודאי אלא מתורת ספק ע"כ. וע"ז תמה עליו הרב כמהר"ח רומאנו ז"ל שלא אמרה הגאון ז"ל אלא באתרא דתפסי דגל הקי"ל בד"מ ולא קבלו הוראות הש"ע אלא להחמיר באו"ה. אבל במקומות שקבלו הוראותיו בכל מילי ס"ל דלא עבדינן ס"ס נגד דעתו כמתבאר מדבריו בחק"ל מה"ב חאה"ע סי' ב' והשיב לזה מז"ה ז"ל שם ונדחק בפירוש דברי הגאון אבינו מלכנו ז"ל וראיתי בהגה כ"י להרב הגדול כמהר"מ פארדו ז"ל שכתב על דבריו וז"ל כבוד רבנותו ויקר הפארת גדולתו ירבה מחו"ל דא"א לפרש דברי רבינו מרן החק"ל מר אביו ז"ל כמו שפירש מני"ר דפשטן של דברים מורים בהדיא דדוקא על בני חו"ל קאי. ולא על בני א"י שקבלנו הוראותיו ונהגנו כוותיה לגבי דידן הוי ודאי דין תורה. דמת"ה אפי' בדבר דאיפסיקא הלכתא בתלמוד נימא ס"ס בהצטרף ס' אחר ובפרט בכללי התלמוד ברב וריו"ח דהלכה כריו"ח וכיוצא אלא דכיון דהקדים לנו הרמב"ם בהקדמתו לס' הי"ד דכל ישראל חייבים לנהוג