שו"ת תעלומות לב חלק ג רלא

ולומר שדעת מרן לפסוק כס ראשונה שהביאה בלשון רבים וכמ"ש הרה"ג מהרי"ף ז"ל בתשובה הבאה בס' גו"ר אה"ע כלל ד' סי' ל' על מ"ש מרן באה"ע סימן קי"א י"א ויש מי שאומר דמשמע דהסברה השניה היא יחידאה וכתב ע"ז הרב המחבר פשיטא דס"ל למרן לפסוק כס' קמא ששנאה בלשון רבים ולא כיש מי שאומר בתרא דאתנייה בלשון יחיד וזו אינה צריכה לפנים עי"ש אלא שנראה מדבריו שם שהריק"ש בתשו' סי' ס"ח לא ס"ל הכי ואולי לא דקדק הריק"ש בחילוק זה והרב י"מ באות ט"ז הביא דברי הגו"ר הללו וכתב שהכנה"ג בח"מ סי' כ"ה כללי הקי"ל אות כ"ב נראה שסובר כן אבל מדבריו בשיירי בכללי הפוס' אות כ"ז שכתב שדרך הפוס' לומר יש מי שאומר גם על שנים וכיון שכן לא תציתו להאי כללא ע"כ ואתו הס"ר שדחה דברי הרבנים הנז' בלתי ראיה מספקת כי אין מדברי השיירי כנה"ג ראיה לסתור. שלא אמרה הרב ז"ל אלא כשכותב יש מי שאומר ואינו מביא חולק: אבל אם הביא ס' א' ראשונה בלשון רבים והב' בלשון יחיד ודאי דס"ל כס' א' ששנאה בלשון רבים וכמ"ש הגו"ר שזו אינה צריכה לפנים ואליו שומעים שאמר כהלכה. וכן ראיתי להרב לב חיים בח"א סי' ס"ב ד"פ ע"ג שתמה על דבריו והצ"י ועיין בעי חיי בסי' ט"ל שאם כתב בפירוש יש מי שאומר ודאי יחיד הו"ד בס' צדק ומשפט הנד"מ בסי' שמ"ו דקס"ט ע"ד ועי"ש שהאריך ועיין עוד לו בסי' ל"ו דט"ו ע"א ובסי' ס"ה דכ"ג ע"ב ובסי' צ"ג דמ"ז וסי' קצ"ח דקי"ב ע"ב ובס' בעי חיי חיו"ד סי' קנ"ו ועיין להרב שערי רחמים כר"ו בסי' י"ט וסי' כ"ג באה"ע. יג יש חילוק כשכותב מהריק"א בש"ע ודברי ס' פ' נראים לכשכותב ויש לאסור כס' פ'. דכשנות' נראים. ר"ל נראים דבריהם לאסור מטעמא אחרינא אך כשכותב ויש לאסור כס' פ' משמע דאסר מטעמייהו דרכי נועם א"ח סס"י ד' הו"ד בי"מ אות ט'. יד הוא הדין כשכותב בש"ע יש פוטרים ויש מחייבים או יש אוסרים ויש מתירים שהלכה כסברה אחרונה כמו בי"א וי"א וכן כתב בפירוש הרב בעי חיי בחיו"ד סי' קע"ב ועיין יד מלאכי באות י"ג וכן אם כותב יש פוטרים ויש מחייב או יש מי שאוסר ויש מתירים דאז תפסינן להלכה כאותה שהביאה בלשון רבים וכההיא דח"מ סי' שמ"ו ועי"ש בס' צדק ומשפט דקס"ט ע"ד ועיין במש"ל בא"ת י"ב. טו אם כותב בש"ע הדין כן לס' פ'. ופ' ופ' חולקים היה נראה לכאורה שדעתו לפסוק כס' הרבים. אך נראה שאין זה כלל מוסכם כיון ששינה ולא כתב יש מי שאומר ויש חולקים או יש אומרים ויש מי שאומר וכיוצא בזה עיין באה"ע סי' ה' ס"י גבי כ"ש ע"י חולי. והתם כראה שלא הכריע וכמ"ש החת"ס חאה"ע סי' טו"ב והרב בני בנימן ח"א סי' ל"א והרב זרע אברהם אה"ע סי' י"א דל"ח וכמו שהארכתי בספה"ק תעלומות לב ח"ב בקונט' מבקרת קדמוניות ועיין עוד בש"ע שם סי' ה' ס"ג ובח"מ סי' ע"ב סי"ט ובסי' צ"א ס"ח ובסי' קמ"ב ס"ב ועי"ש להרב צדק ומשפט נר"ו שהאריך וברור הדבר שאין באופן זה כלל מוסכם וצריכים אנו לבדוק בב"י לדעת הסכמתו ואם אינו מפורש שם או במקום אחר בש"ע אזי נקטינן כס' הרמב"ם שהוא מאריה דאתרין ועיקר ההוראה. או אזלינן בתר רוב הפוסקים והוא ברור. אם בש"ע פסק הפך הרמב״ם א כתב הרב חשק שלמה בסי' כ"ה אות ט' דבמקומות שנהגו לפסוק ע"פ ס' הרמב"ם ומרן אם נחלקו שניהם בדין אחד. לדעת הרב גו"ר ח"מ כלל ב' סי' כ"ט בשם ומ"א הוא דאזלינן בהר ס' מרן ולדעת המ"מ ח"ב ח"מ סי' ל"ד דקי"ג הוא דמאן דעביד כמר לא משתבש ומאן דעביד כמר לא משתבש ע"כ הו"ד בס' ארח משפט סי' כ"ה אות י"ג ושם הביא דברי הגאון אבינו הזקן ז"ל בחק"ל אה"ע סימן מ"ה ובמ"ב ח"מ סי' ט' שנראה כמסכים לדעת הגו"ר ובסס"י כ"ד כתב דאין לנו לדון אלא כס' שהיא כרוב הפוסקים ע"כ ועיין להרב גנזי חיים דקל"א ע"ד ודקל"ד שהסכים דעבדינן עיקר כהש"ע וכבר האריך בזה הרב ישמח לב כר"ו בח"מ סי' ה' ועוד לו בסי' י"א ועיין פני יצחק סי' כ"ב ועיין בני בנימן בתשובת רבני ירושת"ו בח"א סי' ט"ו. וכן העלה בפשיטות הרב מופת דורינו בס' שער אשר הנד"מ ת"א סימן כ"ג דל"ג ע"ג דתפסינן עיקר כדעת הש"ע אף נגד הרמב"ם ועי"ש מה שציין בזה. ב מ"מ אם מרן ז"ל לא גילה דעתו או יש מחלוקת בפירוש דבריו. ודברי הרמב"ם בכורים לכ"ע נקטינן כוותיה כמו שהארכתי בספה"ק תעלומות לב ח"ב בקונט' מבקרת קדמוניות ועיין בס' אורים גדולים לימוד ע"ח ובס' שער אשר ח"ו סי' כ"ג ובספר ישמח לב ח"מ סי' ה' וסימן י"א. ג ראה זה חדש מ"ש הרדב"ז החדשות סימן הג"ל דאפילו באתריה דהרמב"ם היכא שר"ה גאון חלוק עליו אין להוציא מיד המוחזק ע"כ והרב מנופה"ד שארינו ז"ל בספר גנזי חיים בכללי הקי"ל אות כ"ח כתב שנראה שה"ה נמי למקומות שפסקו כמרן בש"ע וכמו שכן נראה מדברי הרב חשק שלמה בסי' כ"ה אות ה' וסיים דמסתמיות דברי הפוסקים שלא חילקו בהכי נראה דלא ס"ל הכי כי כן גם בדברי מרן שנהגו לפסוק כמותו אין לחלק בהכי עכ"ד ודבר ה' בפיהו אמת שהרי אמרו דתפסינן עיקר כהש"ע אף נגד הרמב"ם שהוא היה עיקר ההוראה כ"ש דאזלינן בתריה גם נגד ס' הגאון ז"ל שלא קבלנו הוראותיו. והוא ברור. אם התובע או הנתבע הם בא"י או אחד מחם בחו"ל. ואם אזלינן בתר מקום עשיית השטרות והשעבוד א אם הנתבע הוא מאתרא דנהיגי לומר קי"ל. אף אם התובע הוא מאתרא שקבלו הוראות מרן יכול הנתבע לומר קי"ל כיון דקי"ל התובע הולך אחר הנתבע. כ"כ הרב גו"ר ח"מ כלל ה' סי' טו"ב ה"ד הרב שמחת יו"ט בסימן ל' דקי"ג ע"ב וכתב דהכי אזלא סוגיין דעלמא עי"ש. וגדולה מזאת מתבאר מדברי הרב גו"ר שם דאפילו בא הנתבע לעיר התובע שהוא אתריה דמרן אפי"ה לא הפסיד זכותו וכמנהג מקומו דיינינן ליה כיעו"ש. ואולי שעל זה הוא שחלק עליו הרב מהר"א יצחקי ז"ל שם וסובר שאינו יכול לומר קי"ל. משום דכיון שבא לדון בעירו של