שו"ת תעלומות לב חלק ג רל

ובסי' קע"ג וקע"ז ורס"ד ועיין בעי סי' יו"ד סימן של"ד וכ"כ הפ"ת סי' ל"ח. אך הרב לשון למודים א"ח דצ"ז וצ"ח כתב דמשמעות לשון י"א הוא שבא לחלוק וכ"כ הי"א אה"ע דצ"ו ע"ד עכ"ל הי"מ בכללי הש"ע אות ו' ועיין בעי חיי ח"מ ח"א סימן קי"ב ובספר צדק ומשפט בתשובה סי' א' ד"א ע"ג ובסי' קע"ה דק"א ע"ד תמה על מרן החבי"ב בתשובה הנז' שרצה לחלק כי כשכותב בש"ע וי"א בויו העטף כונתו לומר שיש מי שחולק והוא נר"ו האריך להוכיח מכמה מקומות בש"ע הפך זה ותמה עליו מדבריו בסימן מ"ג סקי"ד ובא לציו"ן לה' ברכי יוסף בסי' ט"ז אות ו' ולמז"ה הגדול בחק"ל ח"מ ח"א סי' פ"ו דק"ח ע"ג ול"ה ריח שדה בקונט' זמן הגט דכ"ו ע"ב ושם ביאר הרב נר"ו שאין חילוק בין וי"א ליש מי שאומר דכל שלא מצינו חולק יש לנו לפרש שהיא סברה מוסכמת ומפני שהוא חידוש דין ולא הוזכר בס' ראשו' כתבה בלשון זה עי"ש ועיין עוד לו בסימן כ"ו ד"ח ע"א ואילך ועיין להרב י"מ באות י"ב ובספר ארח משפט סי' כ"ה סכ"א ציין להרב חשק שלמה בסימן כ"ה אות ס' ומט"ש באות כ"ד. ועיין בספרי הקטן תעלומות לב ח"א ח"מ סימן ל"ג דק"ה ע"א. ח פעמים שכותב בש"ע ס' א' בסתם והב' בשם ויש חולקים. או כותב י"א וי"ח. הרב י"מ בכללי הש"ע אות יו"ד הביא משם הרב חוו"י סס"י קי"ט שכתב משם הרמ"ע דכשכותב וי"ח מעוטא נינהו ולא ס"ל כוותייהו עי"ש ומזה רצה להוכיח הפך מ"ש הכנה"ג בסימן קע"ה הגהב"י כ"ח שכיון שכתב וחלקו עליו ולא כתב ויש מי שאומר כדרכו כוונתו לומר שאין הלכה כמותו עי"ש ואין ספריהם מצויים אצלי. ולפי פשטן של דברים חילוק גדול יש ביניהם כשמביא ס' אחת בשם יש מי שאומר וסיים וחלקו עליו לכ"ע הלכה כהחולקים שהם רבים. משא"כ בסתם וי"ח דאדרבא י"ל שהחולקים מעוטא נינהו לגבי האחרים ולכן סתם כוותייהו (ועיין להרב צדק ומשפט הנד"מ בסי' קע"ה דק"ב ע"ב) ועיין בספה"ק תעלומות לב ח"א ח"מ סי' ל"ג ובמש"ל. והנה הרב מהר"מ סוזין ז"ל בתשובתו הבאה בס' חק"ל מה"ב ח"ו סי' ד' בדקע"ו ע"ב כתב שיש מבוכה באחרונים כשכותב מרן סתם וי"א דאפשר דעתו כי"א ולדעתי בי"ח כ"ע מודו ע"כ והשיבו כהלכה הגאון מז"ה ז"ל שם בע"ג דאין טעם לחלק בין י"א ליש חולקין עי"ש וכ"כ בשיירי כנה"ג א"ח סימן תמ"ז בסתם וי"ח שהלכה כסתם. והרב מופה"ד חיד"א בס' ברכ"י סי' תרפ"ז כתב וז"ל בסימן כ"ח אייתי לה בלשון י"א ויש חולקים ומסורת בידינו דכל כי הא דעת מרן לפסוק כסברה אחרונה ע"כ ולי נראה לתת טעם וסיבה לדבר כי בי"א וי"א הוא אפילו לא ראו האחרונים דברי הראשונים וביש אומרים ויש חולקים הוא שראו דבריהם וחלקו עליהם וצריך חיפוש בזה אם הוא מכוון. עכ"פ אין בזה נפקותא לדינא דבסתם וי"ח הלכה כסתם ובי"א וי"ח הלכה כיש חולקים מפני שהיא ס' אחרונה ועיין להרב המופלא רב שמ"ח נר"ו בספרו הנד"מ ישמח לב ח"מ סי' י"א ולהרב המופלא נר"ו בס' פני יצחק ח"מ סימן כ"ב ובספר ישמח לב הנז' בח"מ סי' ה' וכעת חזיתיה להרב הגדול כמהר"מ פארדו נר"ו בס' צדק ומשפט בסוס"י ז' שגם הוא העלה שאין הפרש בין י"א ליש חולקים. ולענין הפרש הלשון שפעם כותב י"א ופעם י"ח ביאר בטו"ט כמש"ל בעניותי ועיין חקות החיים הנד"מ סי' ס"ב. ט כשכותב בש"ע י"א אי משמע תרי או חד ג"כ ונפק"מ למקומות דתפסי דגל הקי"ל עיין תורת חסד סי' רל"ז ד"מ חיו"ד סי' כ"ב ט"ל אורות דכ"ה ע"ג חסד לאברהם ח"מ סס"י י"ח חק"ל ח"מ ח"א סי' ע"ו ובכנה"ג אות כ"ב חשק שלמה אות ז"ן מט"ש אות כ"ג הו"ד בס' ארח משפט סי' כ"ה אות מ"ח. י היכא דסתם הב"י להכשיר וכתב אח"ך ויש אוסרין כתב הלק"ט בח"א סי' רצ"ג שקבל מרבותיו לפסוק כיש אוסרין בהפסד מועט ולהכשיר בהפסד מרובה. ועיין משאת בנימן סי' כ"ט ולהגאון מז"ה בחק"ל יו"ד ח"א בסי' קצ"ט. יא אם כותב בש"ע ס' איזה פוסק ומסיים וחלקו עליו נראה שכונתו לומר דמאחר שחלקו עליו אין הלכה כמותו דאם לא כן היל"ל ויש מי שאומר כדרכו בכל המקומות כנה"ג ח"מ סי' קע"ה הגהב"י כ"ח אך החוות יאיר סס"י קי"ט כתב בשם רמ"ע דכשכותב ויש חולקים מיעוטא נינהו ולא ס"ל כוותייהו עי"ש ואמת הדבר דמדברי הרמ"ע רס"י צ"ו וכן ממ"ש הש"ך ביו"ד סי' קמ"ב מוכח בהדיא שדעת מרן הוא שיש לחוש לדעת החולקים ועיין גו"ר ח"מ כלל א' סי' ב' וכלל ג' סי' כ"ט עכ"ל הי"מ באות יו"ד ודברי הרב ז"ל תמוהים דנראה שחלוקים בזה הכנה"ג והחוו"י ולא כן הדבר דהרב ז"ל כ"כ על מ"ש בש"ע אה"ע סי' צ"ג שכתב וי"ח אבל לכ"ע כשכתב סברה א' בלשון יחיד וסיים וחלקו עליו ברור הדבר שדעתו לפסוק כרבים ואפילו החולקים ביש מי שאומר ויש מי שאומר או י"א וי"א אי דיינינן כס' אחרונה. בהא מודו דהלכה כהחולקים הרבים וכעין ההיא דח"מ סי' ש"ע שס' החולקים הם שני עמודי ההוראה וכמו שביארתי בספרי תעלומות לב ח"א ח"מ סי' ל"ג ועי"ל אות ח'. ודברי הכה"ג ביד מלאכי שם אינם מבוארי' וקשים להולמם באשר יראה הרואה בתשו' הרמ"ע סי' פ"ז ובדברי הש"ך ביו"ד סס"י רמ"ב דלא איירי אלא בי"א וי"א או י"ח או סתם וי"א ולא נחתי להא כשכותב יש מי שאומר וחלקו עליו ובטלה מחלוקת. ועיין בס' צדק ומשפט בסי' קע"ה סכ"א דק"ב ע"ב. והרב החסיד בס' חקי חיים סי' ח"י הביא דברי הכנה"ג בסי' קע"ה ומ"ש הש"ך בסי' קמ"ב (צ"ל רמ"ב) וכבר ביארנו שמ"ש הי"מ בזה אינו מדוקדק ועתה ראיתי להרה"ג שארי כמהר"מ חזן ז"ל בספרו חוקר לב כ"י אה"ע סי' ג' שהשיב יפה על דברי הרב חקי חיים ז"ל ובסו"ד ראו הביא לנו מ"ש הרב נר מצוה ח"ב אות ש' דפ"ז ע"א שהביא דברי הי"מ הללו שעשה מחלוקת בין הכנה"ג והחוו"י והרמ"ע וכתב דמר אמר ומא"ח ולא פליגי ע"כ ואין ספרו מצוי אצלי ועיין גבעות עולם סי' י"ב סמיכה לחיים סי' י"א ד"פ ע"א חקות החיים סי' ס"ב דס"ד ע"ג ובחק"ל ח"מ ח"ב סימן ס"ב. יב על פי מ"ש באות הקודם יתבאר כי הוא הדין אם הביא ס' ראשונה בשם יש מי שאוסר ויש מתירים או יש מי שפוסל ויש מכשירים דלכ"ע הלכה כס' אחרונה שהם רבים וכן להפך אם כתב יש אוסרים ויש מי שמתיר או י"א ויש מי שאומר. שיש