שו"ת תעלומות לב חלק ג רכט

דסתמא עיקר ועיין עוד למז"ה הגדול ז"ל בספר חק"ל ח"מ ח"ב סי' מ"ד דע"ג ע"ג שכתב כן בפשוט ותמה ע"ד הרב חוט המשולש סי' ז' וסי' ד' ועיין בתשו' פרי צדיק סימן ב' ובספר ב"ד של שלמה ח"מ סימן ז' ובספר שער אשר הנד"מ ח"מ סי' כ"ג דל"ב ע"ד. ובס' כשמת כ"ח ח"א די"ח ובח"ב דל"ט ע"ד ודפ״ו ע"ד ובספר חיים ושלום ח"ב דע"ה ע"ג. והנה הגאון מז"ה בחק"ל א"ח סי' ט' הביא מ"ש מב"י מחלוקת הפוסקים בברכת התורה קודם הפסוקים שבתפילה וסיים ובש"ע פסק דאין צריך לברך ע"כ והדבר קשה דהתם בא"ח סימן מ"ו ס"ט פסק בסתם שצריך לברך וס' החולקים בשם י"א ואולי ס"ל דכיון שסיים אחר ס' י"א ונכון לחוש לס' ראשונה נראה שדעתו של מרן בזה כס' החולקים על הסתם. ועתה נד"מ ס"ה שדי חמד ושם בכללי הפוס' די"ח ע"ב הביא מ"ש ע"ד מז"ה הרב שיו"ב בא"ח סי' מ"ו ועי"ש שהאריך בכלל זה ואין הפנאי מסכים להתישב בזה. ב אם במקום אחד סתם כדעת איזה פוס' וס' החולקים הביאה בשם י"א ובמקום אחר כתב ס' הי"א בסתם. והס' השנית בשם י"א. כתב הרב י"מ שם דספקא הוי אהי מניהו סמכינן ומדברי הרב זרע אברהם ח"מ סימן יו"ד מוכח דבתרא עדיף דהדר ביה וקניה ע"כ וכתב הרב צדק ומשפט נר"ו בסימן א' דע"כ לא מספק"ל להרב י"מ. אלא כשסברת הסתם הביאו בשם י"א אך אם לא הביא ס' הסתם אפילו בשם י"א גם הכנה"ג יודה דחזרה הוי ע"כ ואם יש מחלוקת בפירוש התרי סתמי ונפק"מ בין ב' הפירושים להחזיק ביד המוחזק עיין להרב נר"ו שם בד"ה ע"א. ועיין למז"ה הגדול בחק"ל ח"מ ח"ב דע"ד ע"ג ובס"י ץ' דקס"ב ע"ד ובכנה"ג אה"ע סימן קי"ט הגהב"י מ"ק הו"ד בי"מ כללי הש"ע אות ג' ובס' שער אשר ח"מ סי' כ"ח דע"ג ע"ג. ג בהפסד מרובה אם יש מקום להתיר כס' הי"א שהביא אחר הסתם. עיין להגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל יו"ד ח"א סי' קצ"ט שהאריך בזה. ד כשכותב בש"ע י"א וי"א נקטינן כס' שניה כ"כ הכנה"ג א"ח סי' שי"ח ובכללי הפוסקים כלל ס"ב וכ"כ האליא רבא א"ח רס"י תרי"ב נחפה בכסף דקפ"ו ע"א ב"ד א"ח סי' פ"ב וקי"ד וביו"ד דק"ה ע"ג ומהר"מ בן חביב בס' גו"ר כלל ה' סימן י"א והרש"ך ח"ד דקס"ח ע"א ויש מי שמביא ראיה מדחזינן בכמה דוכתי שסותם במקום אחר כס' הי"א בתרא ואי מהא לא חיריא ומצינא לאוכוחי מינה להפך מדאצטריך למסתם כוותיה במקום אחר ש"מ דעל הסתם לא הוי הכי. וכן יש להוכיח ודהוכרח בא"ח סימן פ"ז לומר דהלכה כהאוסרין. ובאה"ע סימן ס"א שכתב על י"א בתרא ולזה הדעת נוטה. והרב גו"ר ח"מ כלל א' סי' ב' כתב דכשכותב י"א וי"א לא הכריע ומאן דעבד כמר עבד וכ"כ הרב עבודת הגרשוני סימן מ"ה בשם הרמ"ע וכן נראה מדברי הב"ח א"ח סימן ז"ך. אך לדידי חזי ראיה שדעתו כי"א בתרא דבא"ח סס"י ק"מ כתב י״א וי"א ובב"י הכריע כס' אחרונה ועל הכנה"ג קשה דבח"מ סימן ע"ה הגה"ט מ"ו ובסימן ק' וקמ"א וקכ"ד כתב וז"ל ורבינו בס' הקצר הביא ב' הסברות ולא הכריע ע"כ ולקמן ביארתי שכונתו שלא הכריע בפירוש את"ד של הי"מ באות י"ג ועיין להרב כנה"ג בס' בעי חיי חיו"ד סימן קע"ב שהעלה כן דהסברה שהביא באחרונה אית לן למנקט כוותיה. ומוכרח כמ"ש הרב י"מ שמ"ש בכנה"ג שלא הכריע כונתו הוא שלא הכריע בפירוש. וחזינא לגאון הרב שמחת יו"ט ברס"י ט"ז שכתב ג"כ דסוגיין דעלמא דלעולם דעת מרן לפסוק כי"א בתרא אלא שקשה ע"ד שתמה בזה על הכנה"ג שכתב בסי' ק"ל הגה"ט י"ד שכתב שמרן הביא ב' הסברות ולא הכריע עי"ש שהרי ביארנו שכונת הרב הוא לומר שלא הכריע בפירוש והגם שמדברי הכנה"ג שם שתמה בזה על הב"ח שכתב שפסק כן בש"ע משמע דס"ל שלא הכריע כלל והוי סותר דברי עצמו ואולי י"ל שכונתו לומר דלא שייך למימר שכן פסק בש"ע כיון שלא הכריע בפירוש ודוק גם הגאון מז"ה בחק"ל ח"מ ח"ב סימן מ"ד דע"ד ע"ד הכריע דקי"ל כי"א בתרא. וכ"כ מופת דורנו הרב ברכ"י בא"ח סימן תרכ"ז אות א' דמסורת בידינו שדעת מרן לפסוק כסברה אחרונה עי"ש ועוד לו בא"ח סי' רע"ג אות ח' ועיין ב"ד של שלמה בח"מ סימן ז' ובספר שער אשר הנד"מ ח"מ סימן כ"ג דל"ב ע"ד. ועתה בד"ור ספר אזן אהרן להרב המופלא ראב"ד מקודש כמהר"א עזריאל ז"ל ושם באות יו"ד סט"ו ציין בזה לרבני האחרונים וסיים שאין לזוז מדבריהם להלכה ולמעשה גם הרב הגדול מהר"א הכהן ז"ל בקונטריס מצות כהונה שבסו"ס שלחנו של אברהם סי' י"ג העלה כן. והרב המופלא נר"ו בס' פני יצחק בקונט' לב נשבר סימן ה' האריך הרחיב והעיד בגודלו ששמע מפה קדוש הגאון מז"ה ח"ד בדרא ז"ל שהוא מורה ובא כעדותו של הרב הון יוסף ז"ל לזכות את המוחזק כי"א קמא עי"ש וכבר כתבתי לעיל באות א' שנתחלף לו השמועה וכל בתר איפכא היה מורה ודאין מז"ה ז"ל כסוגיין דעלמא כעת נד"מ ס' תשובות הרב מהרי"ף מהמה ז"ל ושם בסס"י כ"ה העלה ג"כ דקי"ל כי"א בתרא והביא ראיה ברורה לזה עי"ש. ה ה"ה כשכותב מרן יש מי שאומר ויש מי שאומר דהלכה כיש מי שאומר בתרא כמתבאר מדברי הרב שיו"ט שם בסימן ט"ז ובדברי מז"ה הגדול בחק"ל ח"מ ח"ב סימן מ"ד בההיא דאה"ע סימן ק"ט. וכך דרכו בקדש מרן ז"ל לכתוב בלשון יחיד אף שהיא סברת רבים בדוכתי טובא כאשר אסף איש טהור הרב שדי חמד נר"ו הנד"מ בכללי הפוסקים אות י"ט, ובאות כ"ג הביא דברי הגאון נוב"י ח"א אה"ע סס"י י"ז ותמה על דבריו. ו אם כותב מרן יש מי שאומר ולא הביא חולק על זה קי"ל כאותה סברה אף שהביאה בלשון יחיד כמ"ש הכנה"ג ח"מ סימן מ"ה הגה"ט ט"ו ועיין להסמ"ע בח"מ סימן פ"א סי"ו וש"ך שם ועיין צדק ומשפט בסימן קס"ב דצ"ח ע"ב ובריש הס' בסימן א' ד"ג ע"א ועיין כנה"ג ח"מ סי' י"ב ס"ק נ"ה. ז דרכו של הב"י בס' הקצר הוא שכותב איזה חילוק על הדין בלשון וי"א אף שהדעה הראשונה מודה באותו חילוק מפני שלא הוזכר חילוק זה בפירוש בדעה ראשונה ש"ך ח"מ סימן מ"ב ס"ק ד' ובסי' של"ב סק"ב ויו"ד סי' ר"מ סק"ו