שו"ת תעלומות לב חלק ג רכג

ועיין בס' כרך של רומי סי' כ"ד דצ"ט ע"ד שנסתיע מדברי הי"מ באות ג' והוא סיוע שאין בו ממש לנדון דידיה כמו שיראה הרואה ובמ"א הארכתי. ח דרך הרב ב"י בכמה מקומות שאע"פ שבס' ב"י תמה על ס' הרמב"ם או הטור אפ"ה בס' הקצר לא סמך על תמיהתו ופסק להלכה כדבריהם כ"כ הסמ"ע סי' קכ"א סקכ"ז פר"ח יו"ד סי' ק"ך סקט"ז חוט השני די"ג ע"ב ומהרי"ק שורש פ"ז אך הכנה"ג ח"ו סי' קע"ה הגהב"י ס"ז תמה על מרן בזה בסימן קצ"ז ועיין בס' הלכה למשה ח"ב דקל"ג סע"א הו"ד בי"מ אות ז. ט אם מרן בב"י הביא איזה סברה וכתב ואין דבריו נראים לי. ובש"ע השמיטו יש מקום לומר שלא היה כונתו לדחות מהלכה ס' הפוסק ההוא כיון שלא דחה דבריו בחוזק מעין למ"ש מהריט"ץ בסי' רצ"ב ה"ד הי"א בהגהב"י יו"ד דממ"ש מרן ואין דבריו נראים לי אין נראה שחולק עליו בדין אלא שלא הראו בעיניו דבריו שכתבם בפשיטות בלי ראיה ע"כ ה"ד הרב כפי אהרן הנד"מ באה"ע סי' י"ג וסיים הרב המחבר נר"ו שם ומ"מ לבי מהסם לעשות מעשה בידים הפך דעת מרן ז"ל עי"ש. י בשבה"י הביא דברי איזה פוסק בשלימות. ומתוך דברי אותו פוסק למדו הפוס' איזה חידוש דין ובש"ע הביא דברי הפוסק ההוא. אך השמיט אותם הדברים שמתוכם למדו האחרונים אותו חילוק של דין כההיא דאה"ע ריש סי' ע"ז. כר"ל לומר שבכונה מכוונת השמיט אותם הדברים לומר לך דלא ס"ל חידוש זה ועכ"פ הו"ל כמו שלא גילה דעתו בזה ועיין בספה"ק תעלומות לב ח"ב אה"ע דיני גיטין סי' א' וכן נראה מדברי גאון עוזנו הרב שמחת יו"ט ז"ל בסס"י ע"ג. יא אם דברי מרן מהריק"א בש"ע סובלים ב' פירושי' אם הדברים ההם הם לשון הרמב"ם. אנו רואים מה שפירש הוא ז"ל בכ"מ או בב"י וכן אם הוא לשון אחד המורים וסובלים ב' פירושים אנו הולכים אחר פירושו בב"י או בכ"מ כן נראה ממ"ש הרב החבי"ף ז"ל בס' לב חיים ח"א סי' ט"ז דקל"ח ע"ב ואם מרן ז"ל לא גילה דעתו בפירוש דברי הרמב"ם ובש"ע תפס לשונו ממש ומה שיש לפרש בדברי הרמב"ם יפורש בדבריו עי"ל באות שאח"ז. יב כלל גדול יש לי כל מקום שאני רואה מחלוקת בדברי הרב ז"ל (הוא הרמב"ם) אני סומך על דברי המגיד משנה שהיה אדם גדול ובקי ורוב שיטתו היא בשיטת הרשב"א ז"ל ועוד כיון שהוא בא לפרש דקדק בהם ככל הצורך כ"כ הרדב"ז בח"ב ללשונות הרמב"ם סי' ל"א והרב נחלה ליאושע בדכ"ג ע"ד כתב קשה מאד להעלותו על הלב שאנו מבינים דברי הרמב"ם יותר מהרשב"א והה"מ ז"ל והגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל יו"ד ח"ג ד"ע ע"ב כתב דאי הרא"ש ז"ל אשר עיקר ההוראה תלויה בדעתו כתב בדעת הרמב"ם כמו שכתבנו. לא חשחין אנחנא לגלויי דעתין המעט הוא בפשט דברי הרמב"ם ז"ל אף אי הרשב"א והה"מ חלוקים. דאלו לא כן לא היה בידינו לברר שום דין מדיני תוה"ק ומלאכתנו מלאכת שמים היא ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות וצא ולמד מהאמוראים וכו' עיש"ב ועיין בתשובות הרשב"ץ ח"ב סי' י"ט ד"ו ע"א שכתב וז"ל ואל יקשה בעיניך היותי חולק על הרב ז"ל ותחשבני יוצא משיטת המוסר בהיותי משיב את הארי אחר מותו. שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואין לנו להיות נושאים פנים לתורה ובמלתא דתליא בסברא יתגלה לאחרונים דברים לא שערום ראשונים ע"כ ועיין מכתם לדוד חיו"ד סי' נ"א וחקקי לב ח"א דכ"ד ע"ב ובסי' מ"ב ובגנזי חיים אות ח' סז"ן ועיין בשמים ראש סי' רנ"א ועיין עוד להתשב"ץ בח"א סי' פ"ד דמ"ד ע"ג שכתב ח"ל והאמת כן הוא שבין וכו' כתב הרמב"ם כן וצא הלחם בו אם תוכל וכו' או אמור למפרשי ספריו שפירושך יותר נכון בדבריו מפירושם. ואנא לא חילק ידענא ולא בילק ידענא דברים הנכתבים בספר ידענא וטורח אני ליישבם וכו' ולא נהיה חכמים בעינינו בפירוש התלמוד יותר מהם. כי לא דבר ריק הוא פירושם. ואם ריק הוא ממנו הוא ע"כ ומהרלנ"ח ז"ל בסי' קל"ח כתב וז"ל ואל ישת עלי חטאת הרואה דברי לומר איך עלה על רוחי רוח נשברה לפרש דברי הרב רמב"ם שלא כדרך שפירש הרה"ג רשב"א ז"ל בתשו' כי האמת קשה בעיני מאד אבל מה אעשה ודברי הרמב"ם עצמו בתחי' הפרק הכריחוני. והרשב"א לרוב בקיאותו וכו' לא רצה להטריח עצמו לראות וכו' עי"ש ועיין להרדב"ז בח"א סי' שנ"ה שכתב וז"ל מ"מ כיון שהרב בעל מ"מ שהיה בקי בדברי הרמב"ם וכו' אליו שומעין ע"כ ועיין בס"ה נדיב לב ח"ב ח"מ סי' כ"ד. יג כשכותב הרב מ"מ על הרמב"ם בלשון המחבר נראה דאין דעתו נוחה בדין ההוא כ"כ הרב הכה"ג בס' יד מלאכי בכללי הרמב"ם בדקפ"ז מ"א והרב מוה"ד חיד"א ז"ל בספר ועד לחכמים אות ו' כתב דהרי זה בבל יאמר והעיקר דזימנין כותב הכי וזמנין הכי עי"ש ועיין הלכה למשה בהל' מכירה דצ"ד ע"ג. והרב הגדול שארינו ז"ל בס"ה חיים ושלום סי' א' ד"ג סע"א המה על הרב חיד"א ז"ל וכתב שדבר זה נפתח בגדולים הריב"ש ז"ל סימן קס"ח ומהר"ש צרור ז"ל בתשב"ץ ח"ד בטור הב' סי' ב' דמ"א ע"א עי"ש ובעניותי לא ראיתי בתשו' הריב"ש הנז' סתירה למ"ש הרב חיד"א דלא יכחיש הרב דאית זמני שכותב המחבר ונראה כחולק עליו וכ"ש כשראינוהו חולק בפירוש ומ"ש הרב ז"ל הוא דלאו דוקא לומר כן בכל פעם ולאוחזו לכלל גדול בידינו כיון דאית זמנין שכותב כן ואינו חולק עליו ובזה לא יכחיש הריב"ש והוא פשוט. יד דרך מרן בש"ע להעתיק לשון הפוסק אות באות אע"פ שיש קושיא או פירוש בדברי הפוסק דנ"מ לענין דינא הוא ז"ל מעתיק דבריו וכל אחד יפרש כפי עיונו. כ"כ הרב הלכה למשה ח"ב דנ"ד סע"ד ודצ"ו מ"ד בהל' גזלה ובדב"ב ע"ג בהל' מכירה הו"ד בס' י"מ אות י"א ואם מרן בב"י פירש דברי הפוסק בב"י נקטינן כאותו פירוש כמש"ל באות י"א וי"ב ולקמן באות ט"ז. טו פעמים מביא בש"ע דין אחד ומטיל בו תנאי או מצריך בו איזה פרט אף שלדעתו הדין דין אמת בלי אותו תנאי או פרט מ"מ כותב אותו לרווחא דמלתא להתיר בפשיטות לכ"ע. כ"כ הי"מ בכללי הש"ע אות ח' שלמד כן מדברי הפר"ח יו"ד סי' ס"ט סקמ"ה.