שו"ת תעלומות לב חלק ג רכא

אף להקל. ועל מ"ש הרב מהרמ"ס דברוב יו"ד ואה"ע אין בני א"י פוסקים כמרן השיב כהלכה דאפילו בחו"ל דלא קבלו הוראות הש"ע (והיינו להקל נגד רבים כמש"ל) אפי"ה לא ימצא שיפסקו נגד דעת מרן אלא מעוטא דמעוטא ושם בסי' ד' דק"פ ע"ג כתב עוד על מ"ש מהרמ"ס דכי קבלנו הוראות מרן אינו אלא שלא להקל נגד דעתו. אבל להחמיר לא קבלנו. השיב מז"ה דגם בחו"ל קבלו הוראות מרן שלא להקל נגד דעתו אבל להחמיר לא קבלנו אם הוא מקל. ובא"י גם להקל קבלו. ואי ק"ל מ"ש הברכ"י ח"מ סי' כ"ה אות ו' דאנן בני א"י בתר מרן גרירנן אם לא שיהיה לחומרא דראוי לחוש ולהחמיר ומ"מ אין למחות לעושה כפסק מרן ע"כ לדידי חזי שאין דבריו כי אם לת"ח בביתו דמצי להחמיר אבל דיין הקבוע אינו רשאי להורות להחמיר נגד דעת מרן ז"ל גם הביא מ"ש הרב שמחת יו"ט בסי' י"ד דבגיטין וקידושין ויבום וחליצה נוהגים בא"י לתפוס כל החומרות והביא ג"כ מ"ש הוא ז"ל בס' חק"ל א"ח סי' צ"ה וסי' צ"ו דבאיסור ערוה אף שקבלנו הוראות מרן יש ביד הרב המורה אם רואה שרוב הפוסקים אוסרים שיכול להחמיר אך בשאר איסורים שאינם ערוה אין ביד הדיין להחמיר נגד דעת הרמב"ם ומרן ז"ל את"ד המסולאים בפז ונכוחים לכל מבין. הנך רואה שגם בא"י שקבלו כל הוראותיו. כתב הרב מהר"מ סוזין ז"ל שברוב האיסורים מחמירים נגד דעתו וגם הרב חיד"א ז"ל כתב בברכ"י דבתר מרן גרירנן אם לא לחומרא שראוי להחמיר. וגם מרן מהריט"א ז"ל כתב דבגיטין וקידושין ויבום וחליצה מחמירנן נגד מרן ז"ל היכא דליכא עגון. וכן כתב הרב מהר"י נבון ז"ל בתשובה שבס' פרי האדמה ח"ג בהל' אישות דכ"ד וז"ל ולא חשיב ספק לדידן שקבלנו הוראות מרן ודוקא להחמיר יש לנו לחוש לסברת הפוסקים אחרים נגד פסק מרן שמקל ע"כ. ואם הם אמרו כן אפי' בא"י שקבלו הוראותיו אפילו בד"מ להוציא ממון מיד המוחזק נגד חזקת ממון דאלים טובא שפיר י"ל דבחו"ל שלא קבלו הוראותיו נגד חזקת ממון ונהגו בדגל הקי"ל ה"ה שלא קבלו הוראותיו גם באיסור והתר אלא לחומרא. וביאר עליה מז"ה הגאון ז"ל דהיינו דוקא אם מרן מקל נגד רבים דבכה"ג י"ל רובא וחזקה רובא עדיף תהו שכתב באה"ע סי' ב' דלהחמיר לא קבלנו הוראותיו. והיינו אם הוא מקל נגד רבים אך אם מרן ז"ל מחמיר אפי' נגד רבים המקלים ואפי' בספק שקול סברתו מכרעת לחוש ולהחמיר ואפי' זה הוא מעוטא דמעוטא כמ"ש בח"מ סי' ד' ואל קוטב זה סובבים דבריו בחק"ל יו"ד ח"א סס"י קכ"ז ובסי' קצ"ח וקצ"ט וביו"ד ח"ב סי' ח' וסי' י"א שכתב דבכמה דוכתי פוסקים להחמיר נגד מרן ז"ל והן רבים הם ובפרט בדיני טרפיות שבדינים רבים נהגו להחמיר הפך מרן ז"ל ומעתה אין מקום לתמוה על הגאון מז"ה בחק"ל ז"ל מכל המקומות שהביא הרב פתה"ד ז"ל שכל יקר ראתה עינו. כי מ"ש שנהגו להחמיר הפך מרן לאו כללא כליל לן. אלא כונתו דבכמה דוכתי מחמירין אם הש"ע מקל נגד רבים שגם בא"י נהגו בכגון דא להחמיר. וגם הוא הביא מ"ש הרב נר מצוה דבארץ הצבי נהגו איזה חומרות כמור"ם ז"ל. ובכן סרו מהר כל תלונותיו ומה שכתב הרמ"ז מר בריה ז"ל בס"ה נדיב לב ח"ב סי' ס"ג שבחו"ל בכל הדינים שמקל נהגו להחמיר נגד דעתו יש לפרש שכונתו לומר בכל הדינים שמקל נגד רבים. אך מה שמפרש דברי הגאון ר' אבהו ז"ל בחק"ל יו"ד ח"א סי' קנ"ז שכתב בכמה דוכתי עבדינן להחמיר הפך הש"ע דהיינו לבני א"י וכו' כיעו"ש אחרי המחי"ר אמינא כבן המתחטא אין דברי רבינו הגדול נראים כן וגם דתנא דידן בעידן שמתא בחו"ל הוה יתיב ועליהם יסוב מלתו. ומכל המקומות שהבאתי מתבאר יפה דס"ל דבחו"ל יש כח ביד הדיין להחמיר אם מרן מהריק"א מקל נגד רבים משא"כ בא"י ועיין ומה שהאריך הוא ז"ל בחק"ל א"ח סי' צ"ו ועיין מה שכתבתי בספרי תעלומות לב ח"ב אה"ע סי' ה' ועיין למז"ה הגדול בחק"ל יו"ד ח"ב סי' ט' דמ"ו ע"ג ובמה"ב חיו"ד סי' ט' דמ"ה ע"ד. בחיבורי מרן מהריק"א ז"ל א חיבור הש"ע חובר אחר ב"י וב"ה כ"כ השיירי כנה"ג סי' ע"ב והגו"ר כלל ד' סי' ט' ובאה"ע כלל ד' סי' ל' הו"ד בס' יד מלאכי בכללי הש"ע ועיין כר מצוה ח"ב בכללי הפוס' סי' כ"א אות רמ"ז ובס' המעלות לשלמה אות ע"ח מה שביכו בזה. והנראה פשוט שחיבור ב"ה חובר אחר הב"י שהוא המתקן בדקי הבית ובהיותו עסוק בחיבור הש"ע היה מתקן ומחבר הב"ה ועיין בס' שדי חמד הנד"מ באות ל'. ועיין בס' ויקרא אברהם ח"א סי' מ"ג ועיין גו"ר כלל ד' סי' ט' בחלק א"ח. חק"ל יו"ד ח"ב סימן ג"ן יוסף אומץ סי' מ"א נשמת כ"ח ח"ב ד"ח ע"ד. ב ב"י חיברו קודם הכ"מ כ"כ השם חדש ח"א דל"ו וח"ב דנ"א ע"ב ועיין נשמת כ"ח ח"ב דנ"ח ע"א פתח הדביר ח"א דקפ"ב ועיין באות שאחר זה. ג ס' כ"מ חיברו מרן באחרונה כ"כ הרב אהלי יעקב סי' מ"ט הו"ד בס' משכנות הרועים אות א' סי' ומבואר שם דהיינו שחיברו אחר הב"י. אבל נראה ודאי שחובר קודם הש"ע כיון שבתחילה ביאר דברי הרמב"ם שהוא עיקר חיבור הש"ע ועיין בי"מ שם ובס' מנחת זכרון אות ס"ג ועיין בס' שדי חמד הנד"מ בכללי הש"ע אות כ"ח וכ"ט. ד ס' כללי הג"מ שחיבר מרן מהריק"א ז"ל נראה שעשאו אחר חיבור הב"י בסוף ימיו דבתחיל' ימיו לא היה מוציא זמנו בכללים רק בעקרי הדינים וכו' כ"כ הרב ב"ד סי' קל"ג והשיב לזה הרב יד מלאכי בכללי הריב"ה ומהריק"א אות מ"ב דאי משום הא לא איריא דהרי מצינו גאוני עולם שהוציאו זמנם בחיבורי הכללים וא"כ שפיר אפשר שבתחילה הלך אחר עקבות הקדמונים בחיבור הכללים ואח"ך גמר בדעתו לחבר חיבור על הדינים ע"כ והיותר מסתבר הוא שמרן ז"ל דרך הילוכו בחיבור הב"י וכ"מ בבא לידו איזה כלל היה מעלהו על ספר עד שנעשה חיבור בפני עצמו ועיין שה"ג מע' פ' אות ט'. ה הגהות הכתובות בש"ע בתוך חצאי לבנה כתב הרב כמהר"ש חזן ז"ל בס' המעלות לשלמה הנד"מ באות ג' שהם ממרן בעצמו והביא ראיה ממ"ש בש"ע א"ח סי' ב' ס"ז.