שו"ת תעלומות לב חלק ג ריט

ג כתב הרב שמחת יו"ט סי' ג' ד"ט ע"ג וז"ל מה שאנו תופסים דעת מרן לענין הלכה הוא בדבר שנודע לנו בבירור שעמד בעיקר הדין ודעתו דעת עליון הכריח לפסוק כן אבל בדבר שלא נודע לנו אם עמד מרן בעיקר הדין וכו' כל כה"ג אינו מן הראוי לפסוק בפשיטות כדעת מרן וכו' וצריך לחוש לענין מעשה. ד במקומות שקבלו עליהם לדון כס' הרמב"ם ומרן הש"ע היינו שעשו אותם כרבם כמ"ש הרשב"א בתשו' ח"א סי' רנ"ג כ"כ הרב מ"מ בח"מ סי' ח' ועיין בס' נחפה בכסף ח"א סי' ז"ך פאת נגב יו"ד סי' כ"ב ברכ"י ח"מ סי' ג' אות ג' חקרי לב מה"ב ח"א סי' ד' וסי' י"ב ועיין להתשב"ץ ח"ב סי' ר"י כל זה ציין הרב הגדול יפה דודי ז״ל בס' ארח משפט סי' כ"ה אות יו"ד ושם הביא תשוב' הרדב"ז ח"א סי' קי"ז דטעמא הוי משום דכל ההלכות והשטרות נעשו על דעת אותו פוסק וכתב הוא ז"ל דטעם זה קליש טובא דהא לאו כ"ע דינא גמירי. אלא דמסתמא כל העושה ע"ד ב"ד עושה ולב ב"ד מתנה עליהם ע"כ. וזה שכתב הרדב"ז היינו לענין ממון אבל לענין איסור והתר ודאי דהטעם הוא שעשו אותם כרבם כמ"ש הרשב"א. ועיין להרדב"ז בחדשות סימן תרכ"ו שכתב וז"ל כל הגלילות האלו קבלו עליהם את הרי"ף והרמב"ם ואת הרא"ש להיות הכרעתם הכרעה בין להקל בי להחמיר בין לפטור בין לחייב עי"ש ועיין בס' צדק ומשפט בסי' ל"ג ד"ט ע"ג. ועיין למז"ה הגדול ז"ל בחק"ל מה"ב ח"מ סי' ג' אות ט"ו. ה מה שקבלנו הוראות מרן ז"ל הוא מה שבא בש"ע ובתשו' אבל מה שבא בספר אחר על שמו לא קבלנו קוו"ר ח"א סי' ה' וגם בתשו' בכ"י ולא נתפרסמו אפשר דלא קבלו. שפת הים ח"מ סימן ס"א ונראה טעמו דהא דמהני הקבלה אפי' להוציא מיד המוחזק היינו משום דהו"ל כקבל בפירוש מתחי' סברתו והגם דלאו כ"ע דינא גמירי מ"מ אמרינן דע"ד ב"ד הוא עושה כמ"ש הרב צרור העו"ד ז"ל בס' ארח משפט סי' כ"ה אות ובכגו"ד שהתשו' היתה בכת"י הרי נעלם דבר גם מעיני הב"ד. במנהג שנהגו קודם קבלת הוראות הש"ע א כתב מרן ז"ל בהקדמתו הבאנו דבריו לעיל. שאם נהגו איסור בקצת מקומות על איזה דברים אע"פ שהכריע הוא ז"ל להפך יחזיקו במנהגם הראשון וה"ד בשו"ג א"ח ד"א אות יו"ד וכ"כ הרב גט מקושר וה' גט פשוט בסי' קכ"ו סקל"ז בתיבת בנפשיכי בגט ועיין בתשובת מהר"י צייאח ז"ל הבאה בס' אבקת רוכל סי' כ"ד שכתב ואף אם יהיה הרמב"ם רב בגלילות האלו היינו בדבר שנהגו כמותו אך לא במה שלא נהגו כמותו כמו שלא נהגו בגלילותנו כמותו במולייתא ובסידור הברכות וכו' ומי שירצה לבטל מנהגם לאו כל כמיניה הואיל ויש להם על מה שיסמוכו וכמ"ש הריב"ש בסי' מ"ה ורנ"ו ודברי הרשב"א וכו' עי"ש ומרן ז"ל שם בסי' נ״ו כשחלק עליו כתב שאין לך נהגו כמותו גדול מזה ע"כ ועוד לו בסי' כ"ב ועיין בתשו' מהר"י צייאח הבאה שם באבק"ר סי' יו"ד ואכמ"ל. ב מיהו כל זה הוא במנהגי איסור והתר מחומרא לקולא וכההיא דפ' מקום שנהגו בני בישן וכו' אבל מקולא לחומרא חובה עלינו לשנות המנהג שנהגו להקל מאחר שמרן דעתו לאסור וצריך לנהוג לחומרא אחר שקבלנו הוראותיו כ"כ שני המאה"ג רבני ירושת"ו בתשו' הבאה בס' בני בנימן ח"א סימן ט"ו דכ"ח ע"א ומתשובת הרשב"א באלפי"ו סי' רנ"ג נראה דאף להקל אם נהגו מנהגם מנהג וכתב מהר"י פ'ראג'י מהמה ז"ל בתשו' כ"י) (והיא לו נדפסה כעת בתשו' מהרי"ף סי' י"ז) שאם נהגו להקל ע"פ ס' א' מגדולי הפוס' אפי' יחיד וכ"ע פליגי עליה ואפילו באיסור חמור של תורה הרי הוא להם כגופה של תורה עי"ש ועוד לו בסי' כ"ב וסי' נ"ט. וכן בד"מ אף אם נהגו מקודם לומר קי"ל. אחר שנתפשט הש"ע וקבלנו הוראותיו אין לומר קי"ל נגד דעתו כ"כ רבני ירושת"ו בתשו' שבס' בני בנימן ח"א סי' ט"ו. ועיין מ"ש על דבריהם הרב כפי אהרן ח"א אה"ע סי' י"א. והנה ודאי שבד"מ אם היו דנים מקודם להחזיק ביד המוחזק ע"פ ס' הפוסקים שמרן חלק עליהם ל"מ זה מנהג שנהגו ע"פ ס' הפוסקים ההם כיון שאם היה בא דין אחר ולא היה בו שום מוחזק אפשר היו דנים בהפך. והוא פשוט. המקומות הידועים שקבלו הוראות מרן הש"ע א ארץ ישראל כולה אין נוהגים לומר קי"ל נגד מרן כ"כ בברכ"י סי' כ"ה אות כ"ז ועי"ש מה שציין. ב מצרים אתריה דהרמב"ם הוא ולא מצי שום בע"ד לומר קי"ל כפ' נגד דברי הרב וכן כל המלכות כולו וארץ תימן וכן שמעתי שארץ המערב דנים על פיו כ"כ הרדב"ז סי' תתכ"ה ה"ד הברכ"י שם וציין להרשב"ץ בסי' רנ"א ומ"ש בתשו' כ"י למהר"י פראג"י מהמה ז"ל עי"ש (וכעת נד"מ תשובו מהרי"ף מהמה ז"ל ושם בסי' כ"ט כתב וז"ל ובפרט כל גלילות המסתערבים שאנו מקובלים מגאוני מצרים ומחכמי המערב שכל הקהלות שמסוף המערב וארץ מצרים וארם נהריים ואר"ץ ופרס ותיונן כולם קבלו עליהם להתנהג ע"פ חיבור הר"מ במז"ל וכו' ובפרט מן הפרט בארץ מצרים שהיה מאריה דאתרא רבם ולמדם תורה וכו' ועיקר דירתו דהרמב"ם היתה פה נא אמון בתחילת ביאתו ובזמנו היה קהל ישראל שבמצרים מעט מזער כנגד הקראים וכו' ואח"ך עקר דירתו טלא אמון ונתישב במצרים וכו' עי"ש ובסימן ס"א כתב ומקובלני מזקני גאוני מצרים שהרמב"ם קבלוהו כל גלילות המערב לרב וארץ מצרים וארם כהריים ואר"ץ ופרס עד סוף תימן וכו' וכ"ש עתה שכל גלילות ישראל כבר קבלו עליהם דברי מרן ואין לזוז מהם ע"כ ועיין גו"ר ח"מ כלל ג' סי' כ"ט ולהגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל אה"ע סי' מ"ה. ועתה נד"מ ס"ה שמחה לאיש עיין שם באה"ע סי' כ"א מ"ש הרב כמהרי"ט ישראל נר"ו ראב"ד בעי"ת מצרים יע"א ומ"ש על דבריו הרה"ג המחבר נר"ו בסי' כ"ב ואכמ"ל בזה. ג נא אמון קבלו עליהם סברת הרמב"ם שהיה רבם ולמדם תורה כמ"ש בתשובת מהרי"ף מהמה כ"י (ועתה נד"מ) בסי' נ"ט ובסימן ס"א כתב וז"ל ומו"ר תמה שמעולם פה כא אמון לא