שו"ת תעלומות לב חלק ג ריח

הגאונים שכתבו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות הוא לרש"י ודורו וכיוצא בהם שהיה בהם תורה וגדולה וחכמה יתרה והם ראוים להורות ובני דורם סומכים עליהם אבל עכשיו בימינו שבעונותנו נתמעטה התורה ואבדה החכמה משבח אני את העצלנים שלא יסמכו על חכמתם ע"כ הו"ד בס' ארח משפט סי' ח' הגה"ט ד' ועיין ברכ"י סי' רמ"ב אות ד' ומעין לזה עיין בחק"ל ח"מ סי' כ"ב דפ"ז ע"א. ולענין קי"ל כתב הגאון מז"ה בחק"ל ח"מ ח"א סי' ל' דאף שיש חולקים והמוחזק יכול לומר קי"ל מ"מ הכרעת הדין מכרעת דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות הבאתי דבריו בהגהותי לס' ישרי לב ח"מ אות א' סס"ט ועי"ש מה שציינתי ועיין ברכ"י ח"מ סי' כ"ה סי"ב (וכעת נד"מ תשובות מהרי"ף מהמה ז"ל ושם בסי' ס"א הביא משם חכם אחד מא"י שכתב שראה בצפת הסכמה כתובה מימי רבינו יוסף קארו ז"ל בהסכמת כל הרבנים שהיו שם וחתומים בה שאין לשום דיין לדון בקי"ל והחרימו על זה חרם חמור אלא הדיין יפסוק הדין ע"פ מרי דאתרא ובמקום שאין להם רב יפסוק הדין ע"פ גזרת התורה אחרי רבים להטות ע"כ וסיים הרב ז"ל ולע"ד נראה שהדיין ההולך אחר קי"ל לא די לו שבטל גזרת התורה אלא דרכו אינה בטוחה מהסכנה אלא כל ימיו הולך בדרך מסוכן ושלי"ת אנן אית לן רב שנסמוך עליו הלא הוא רבינו הגדול מהריק"א ז"ל וכו' עיש"ב ואני אומר שעדותו של אותו חכם מא"י אינה מכוונת. שאם היתה נמצאת הסכמה כזאת בחרם בצפת ת"ו היו מביאים אותה רבני הפוס' ז"ל ובפרט שאם היה בזמנו של מרן ז"ל והסכים עליה וחתם בה. היה זוכר אותה בב"י. והרי עד היום הזה דנים בדגל הקי"ל הקהלות הגדולות שבתוגרמה. ואין פוצה פה ומצפצף. אלא שהגאון מז"ה בעל חק"ל ז"ל ס"ל שהכרעת הדיין מכרעת כמש"ל. ועיין בתשו' הרדב"ז ח"א סי' קפ"ב ובח"ב סי' ס"ז ומה שכתב בזה צרור הונו"ד לי הרב הגדול ז"ל בס' ארח משפט סי' כ"ה אות ו' ואות ז' באורך. ועיין בתשו' הלק"ט ח"א סי' קע"ד ומ"ש בזה הרב ברכ"י בסי' כ"ה אות י"ב. בעיקר קבלת סברת עמודי ההוראה. שעליהם סמך מרן בש"ע א כתב הרדב"ז בחדשות ח"ב סי' תרכ"ו וז"ל כל הגלילות האלו קבלו עליהם את הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל להיות הכרעתם הכרעה בין להקל בין להחמיר בין לפטור בין לחייב ע"כ ובתשו' הרשב"א באכפי"ו סי' רנ"ג כתב במקום שנהגו לעשות כל מעשיהם ע"פ הלכות הרי"ף או חבור הרמב"ם ז"ל הרי עשו אלו הגדולים כרבם עי"ש שהאריך ומרן מהריק"א כתב בהקדמתו לס' הטורים בא"ח וז"ל הסכמתי בדעתי כי להיות שלשה עמודי ההוראה אשר בית ישראל נכון עליהם בהוראותהם ה"ה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אמרתי אל לבי שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעת אחד נפסוק הלכה כמותם אם לא במקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקים על הדעת ההוא ולכך פשט המנהג להפך ובמקום שאחד מהשלשה העמודים הנזכרים לא גילה דעתו בדין ההוא והב' הנשארים חולקים בדבר הנה הרמב"ן והרשב"א והר"ן והמרדכי וסמ"ג ז"ל לפנינו אל מקום אשר יהיה שמה הרוח ללכת נלך ואל הדעת שיטו רובם כן נפסוק הלכה ובמקום שלא גילה דעתו שם אחד מן הג' העמודים הנזכרים נפסוק כדברי החכמים המפורסמים שכתבו דעתם בדין ההוא ודרך זו דרך המלך נכונה וקרובה אל הדעת להרים מכשול. ואם בקצת מקומות נהגו איסור בקצת דברים. אע"פ שאנו נכריע בהפך יחזיקו במנהגם כי כבר קבלו עליהם דברי החכם האוסר ואסור להם לנהוג התר כדאיתא בפרק מקום שנהגו את"ד ועיין למז"ה הגאון ז"ל בחק"ל א"ח סי' צ"ו שפקפק בהוראה זו. וכתב שאחר שהסכימו רבני דורו על זה בודאי שהכריעו בראיות כן וא"כ אף אם הם חלוקים לקצת ראשו' בזה הדין עמהם דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ע"כ ועוד לו בח"מ ח"ב סי' מ"ד דע"ד ע"ד ועיין בתשו' מרן ז"ל באבקת רוכל סי' ל"ב ובכנה"ג ח"מ סי' רכ"ה הגהב"י ח' ועיין שמחת יו"ט סימן י"א דמ"ג ע"א ומהרש"ך ח"א סי' קל"ד דקונ"ח ע"א ולהרב שארינו בס' כרך של רומי סי' י"ד דנ"א ע"ד ועיין להגאון חיד"א ז"ל על הברכים בסי' כ"ה אות כ"ט מה שהאריך בזה ובסו"ד הביא מה ששמע מרבנן קדיש ששמעו מפי הרה"ג מהרח"א ז"ל שקבל ותקני גאוני הדור שהסכימו בכלל זה דמרן קרוב למאתים רבנים מדורו וכך היה אומר כל אשר יעשה כפסק מרן עביד כמאתן רבנן ע"כ ורבנן קדמאי אתנחו סימנא כי לכן קורין למהריק"א ז"ל מר"ן סתם כי הוא ר"ת ממאתן רבנן נסמך ועל מה שהתמרמר הגאון רש"ל ז"ל בס' ים של שלמה בהקדמתו למס' חולין לאמור כי מי נתן הכח להב"י לברור בג' עמודי ההוראה יפה השיב לזה הרב צדק ומשפט נר"ו בסי' כ"ג ד"ט ע"ד ודבריו ברורים ואינם צריכים חיזוק. כי ידוע שרוב פסקי הש"ע הם ע"פ הרמב"ם שכבר קבלוהו בכל אלו העיירות כמ"ש הרב מהר"י פ'אראג'י מהמה ז"ל שקבל כן מגאוני מצרים וחכמי המערב הו"ד בברכ"י סי' שמ"ה ובשה"ג מע' מ' ועיין בס' הון יוסף סי' י"ט וסי' ך ובס' פני יצחק ח"ו סי' כ"ה בדר"ז שכ' דהרמב"ם הוא מאריה דאתרא קדישא א"י ולא ארץ סוריא בכלל ובהשמטות שם חזר בו מפני דברי הברכ"י סי' שמ"ה שזכרנו לעיל. ולא זכר מ"ש בספרו, שם דל"ז ע"ג שכתב כן בפשיטות ולא היה צריך ללמוד מדברי הברכ"י הנ"ז שכן כתב בפירוש מרן בתשו' אבק"ר סי' ל"ב שכל גלילות א"י ועראביסטאן והמערב קבלו את הרמב"ם לרבן וכמדובר. ב הרב המפורסם שארינו ז"ל בס' כרך של רומי סי' י"ד דנ"א ע"ג רצה לחדש כי לא קבלנו הוראות הש"ע אלא במקום שהולך ע"פ הסכמתו בהקדמתו לס' ב"י דהיינו לפסוק ע"פ סברת תרי מגו תלת מעמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש זלה"ה ואם אחד מהם לא גילה דעתו והשנים הנותרים חלוקים בדעתם. אל מקום שיהיה דעת רוב גדולי הראשונים הרמב"ן והרשב"א וכדומה כן נפסוק ההלכה ואם אנו מוצאים בש"ע שנטה לדעת אחד מעמודי ההוראה הפך רוב הראשונים מצא מקום בע"ד לחלוק שלא קבלנו באופן זה הוראתו עכ"ד וכבר השבתי על דבריו בהגהותי לס"ה ישרי לב ח"מ אות ק' סכ"ד והדבר ברור שקבלתנו היתה על חיבור הש"ע בכל אופן שיהיה וכמש"ל באות א'.