שו"ת תעלומות לב חלק ג רטז

לתוניס יע"א בחדש שבט התרר"ח לד שאול שאל האיש אדוני הארץ אחד המיוחד מדייני העיר במכתב לאמור ת"ל יודיעני נא דעתו במעשה שהיה פה באחד שעשה שותפות לבנו עם ר' ובקנס ס"מ להמתחרט. וקודם שיתחילו בעסק ראה ש' אביו כי השותף איננו הולך בדרך ישרה. ובנו דבקה נפשו אחריו. וחשש פן יוציא את בנו לת"ר וע"כ בא אל הדיין לשלם הקנס ולהפריד את בנו ממנו ובנו יצא טעון שזכות הוא לו ולאו כל הונו האב למחול על זכותו ואחד מן החכמים מחזיק בידו מתשובת הרשב"א. ואני דעתי נוטה שרשות ביד האב להפרידם. אחלה יודיעני דעתו הרחבה בזה את"ד. וזאת תשובתי אליו חזי הוית מ"ש כת"ר שיל"א. וכך דעתי נוטה כוותיה דמר. כי מה שמחזיק בידו של הבן מר דינא הי"ו מתשובת הרשב"א ז"ל נראה שכיוין לתשו' הרשב"א באלפי"ו סי' התע"ג במלמד שהשכירו לבנו ומחל לו בדברים ואח"ך חזר בו והמלמד אומר כבר מחלת לי שעבודי. ופסק דאינו נמחל שעבודו באמירה בעלמא משום דמדמינן פועל לע"ע בפ"ק דב"מ וגבי ע"ע אמרינן בפ"ק דקידושין ולימא ליה באפי תרי זיל ומשני ע"ע גופו קנוי אלמא לא זכי באמירה בעלמא. ועוד דהכא הוי זכות לבן ולאו כ"כ דאב למחול שעבודו דזכין לו ואין חבין לו. וראיה מתוספתא דכתובות פרק מי שהיה נשוי בכתב לזון בת אשתו ומחלה לו. דלאו כ"כ משום דזכין לקטן ואין חבין לו ועוד ראיה מתוספתא בפוסק מעות לבתו קטנה וכו' עי"ש ותשו' זאת הביאה המרדכי בפרק האומנים בשם מהר"מ ב"ב ז"ל מהני תרי טעמי הנז"ל. ואולם הריטב"א בחי' לקידושין כתב וז"ל הצריך והשתא דאתינן להכי כי אמרינן דלא נפיק בדברים היינו להפקיע איסור זה אבל קנין מעשה ידיו פקע בדברים כ"כ מורי רבינו ע"כ ונראה שס' זאת שהביא משם רבו היא ס' הרמב"ן שהביא הרשב"א משמו בחי' לקידושין. ופליג עליה וכתב דדבור לא אלים דלקניה ליה גופיה עי"ש הנה מבואר דלס' הרשב"א ומהר"מ קנין מע"י לא פקע בדברים. ולהרמב"ן והריטב"א קנין מע"י נמי פקע בדברים. וגם רי"ו ז"ל נראה דס״ל כוותיהו שהרי במשרים ח"ד נתיב כ"ט כתב שאם מחל לפועל או לשכיר בפני ב' או בפני ב"ד דפטור בלי מחילה אחרת ואף דבח"ג נתיב כ"ט פסק גבי מלמד שהשכירו לבנו דלא נמחל שעבודו באמירה בעלמא כבר פירש הטעם דהיינו משום הטעם הב' דהוי שעבודו דבן. ולאו כל הימנו דאב למחול זכות בנו. ונוב"י בח"מ סי' של"ד הביא תשובת מהר"מ והטעם הראשון דלא נמחל שעבודו באמירה בעלמא. ורמ"א בד"מ שם הביא גם הטעם הב' כיעו"ש. וגם בהגה בש"ע סי' של"ג פסק גבי מלמד שהשכירו לבנו כס' מהר"מ ז"ל ובשאר פועל פסק דפטור כס' רי"ו ז"ל והיינו ודאי שמחלק בין מלמד לבנו שהוא זכות לבן לשאר פועל כמש"ל. וכ"כ הש"ך שם ס"ק מ"ז והכנה"ג בסי' של"ד הגהב"י ט' והרב לחם רב בסי' ק' ועיין להרדב"ז ח"א סי' פ"ח ושל"ג ועוד לו בסי' ש"ן. באופן דהיכא שהזכות הוא לבן נראה דלכ"ע לאו כ"כ דאב למחול. והרדב"ז בח' ח"א סי' של"ג כתב שגם הרשב"א לא סמך אלא על הטעם הב', וכ"כ הש"ך שם בס"ק מ״ז. ולפי פשטן של דברים נראה שעיקר סמיכתו היה על טעם הראשון והטעם הב' לא כתבו אלא לסניף בעלמא. מ"מ לדידן שמצינו מחלוקת בטעם הראשון ובטעם השני היכא דשייך הוא מוסכם לכ"ע ואין בו חולק. ודאי דהכי נקטינן, ומה גם לפי הראיה שהביא מהר"מ ז"ל מהתוספתא דפרק מי שהיה נשוי גבי מתחייב לזון בת אשתו דאפי' שברה או מחלה האם דלא מהני מחילתה להפסיד זכות בתה. ופסקה הטוש"ע בסי' קי"ד. וכתב בפרישה שם וז"ל יש מלמדים מכאן שאם האב עשה שידוך שאין לאב רשות לבטל שלא ברצון בתו דלאו כ"כ וכו'. עי"ש וגם הב"ש הסכים לזה וציין לתשובת הרשב"א, שפסקה רמ"א בסי' של"ג והיא ההיא דסי' התע"ג, והרב עה"ש הו"ד בס' משכנות הרועים אות ן' סז"ן תמה עליו שלא ראה תשובת הרשב"א במקומה ובמרדכי פרק האומנים שהביאו ראיה מדין זה של התוספתא וכן תמה הגאון מז"ה ז"ל בס' נדיב לב ח"ב סי' כ"ב ועיין למהרימ"ט בח"מ סי' ק' ומ"ש לחלק מז"ה הגדול בחק"ל יו"ד ח"ב סי' ז"ן ועיין בס' בני בנימן הנד"מ בח"א סי' כ"ט שהאריך בזה. ובמקום אחר הארכתי' בענין זה כיד ה' הטובה עלי. מ"מ בנ"ד יפה דן כ"ת שהרשות ביד האב להפריד השותפות אי משום שקודם שהניח המעות בעסק וגם לא התחילו לישא וליתן עדיין לא זכה הבן. ועוד שכיון שיש קנס בדבר וגם השותף האחר היה יכול לחזור. א"כ גם האב יכול לחזור בפריעת הקנס. ועלית על כולנה שהאב מתכוין לטובת בנו שלא יתחבר לרשע וילמוד ממעשיו ובכגון דא לכ"ע מצי לחזור. וכהוראת כת"ר וה' אתו שהלכה כמותו. לה ר' שנתן בית מתנה לבנו ע"מ שלא ימכרנה אם חייב לקיים התנאי עיין נחפה בכסף ח"ב ח"מ סי' ב' וג' ולהגאון מז"ה ז"ל בחק"ל ח"מ ח"ב סי' ל"ו ואם הוא דחוק למכור כי הוא מוטל ברעב עיין להרא"ש כלל פ"ד סי' ב' עדות ביעקב סי' ס"ה ובחק"ל שם ועיין בס' חיים ביד סי' כ"ו ושם ביאר אם יכול למשכן ואם מת האב ולא מכר. אם גם בנו שזוכה מכח ירושת אביו. חייב לקיים התנאי. עיין בתשובת הגאונים שהביא מב"י בסי' רמ"ח ומה שתמה על דבריהם. ועיין למהריט"ץ בסי' פ"ו ומהר"י אדרבי ז"ל בסי' שע"ז וש"ט מהר"י הלוי סי' ע"ב. ובתשובת הריב"ש סי' קמ"ד וקמ"ה מש"ל בפ"ח מהל' זכיה הל"ב ובמהרשד"ם ח"מ סי' שנ"ו. ועיין בחק"ל ח"מ שם ובנחפה בכסף שם. ובתשובה הארכתי (בספרי תע"לן ח"א ח"מ סי' א'). לו בענין ירושת הבן המשומד אשר השקה את אביו לענה ורוש וגרם מתתו. וכגוי אשר צדקה עשה בא לירש אותו. עיין להרשב"ש ז"ל בסי' תי"ח שכתב שאם נראה לב"ד להעביר נחלתו ליורשיו הישראלים שרשאים בכך ושכן המנהג המיד במערב עי"ש ועיין בתשו' הרדב"ז ח"א סי' קי"ז ובס' מעשה חייא סי' ך'. לז ערב שלא בשעת מ"מ בלא קנין שאינו משתעבד אם התחיל לשלם. אם מתחייב לפרוע הכל. עיין בש"ע ח"מ סי' קכ״ו לענין מ"ג ועיין בתשו' הרשב"א הו"ד בס' בעי חיי ח"א סי' י"ט ובתשובת