שו"ת תעלומות לב חלק ג ריג

כק"ח כמ"ש הרשב"א בסי' ק"פ. ולא נעשה כל זה אלא לאיים עליו. ואם הוא רוצה להראות שנשבע באמת ולידון בחמורה. מלבד שאין למונעו. אלא אדרבא עליו תבא ברכה. ובפירוש כתב הטור בסי' כ"ב מי שאינו חייב וכו' ורצה לישבע שבועה חמורה וכו' והיינו ודאי שבועה דאורייתא שהיא החמורה ולאו ק"ו הוא מאינו חייב כלל לחמורה שבשבועות (ועיין בת' הרשב"א שהביא הב"י באה"ע סי' צ"ו בענין אלמנה) משבועה קלה לשבועה חמורה. והגם שהב"ח כתב דל"ד חמורה מלבד שאין הכרח בדבריו. עוד זאת דלאו דוקא קאמר ומשו"ה השמיט מרן תיבה זאת ועיין משנת ר״א סי' ע"ד מ"ש ע"ד הכנה"ג ולא ראה מ"ש הכנה"ג בסי' כ"ב וסי' פ"ו ועיין חת"ס ח"ה סי' ע"א וע"ג. באופן שאיני רואה מקום לשאלת הרב השואל מגן דוד נ"י ולא למה שהשיב הרב משה שפיר נר"ו. ובכגון נ"ד גם הכנה"ג אזיל ומודה וכ"ש הרב"ח שעונה אמן בכל כחו כמו שביארתי ועיין בהגהות פי"א מהל' שבועות ה"ד מב"י בסי' פ"ז. ומה שהביא מדברי הרב שרשי הים בח"ג לא יכולתי לעמוד ע"ד כי אינו מצוי אתי. ולהיות טרוד בצערייך ירושלם תוב"א לא יכולתי לישא וליתן בדבריו של הרב המשיב הי"ו. ואם יהיה אלהים עמדי אשובה אשנה פרק זה בור"ר. והכל"ד כתבתי בעת. יט מתנת בריא שכתוב בה מהיום ולאח"מ וכו' שאע"פ שקנה הגוף מהיום אינו זוכה בו ואוכל פרות אלא לאח"מ ע"כ לכאורה ל' רבינו מגומגם שכותב שקנה הגוף מהיום ותכף חזר לומר שאינו זוכה בו ואוכל וכו' שמסו"ד ניכר שאף בגוף אינו זוכה עד לאח"מ. ומלבד שדבריו סותרים זה את זה גם סותרים פשטא דשמעתתא דבתרא דקל"ו ודעת כל גדולי הראשונים שכתבו בפי' שקונה גופא מהיום ופרי לאח"מ והגם שהטור ישב לשון רבינו בסי' רנ"ז והגיה אינו זוכה בו לאכול פרות. מ"מ הרשב"ש בסי' ק"ץ והריט"ץ בסי' נ"א סמכו על פשט גירסא זאת. ונמשך אחריהם המ"מ ח"מ סי' י"ו אכן הגאון מז"ה בחק"ל מ"ב ח"מ סס"י ד' תמה עליהם והוכיח במשור שאין פשט דברי הרמב"ם כאשר הבינו ובפרט ממ"ש בירושלמי פ' מי שאחזו דכיון שאמר מהיום מתנה גמורה היא לאיזה דבר כתב לאח"מ לשייר בה אכילת פנות ע"כ. גם הרבה להוכיח שהריט"ן סותר את עצמו בסי' מ"ב וסי' רי"ג. עי"ש ואנכי הרואה שגם הרשב"ש תבריה לגזיזיה בסי' ועיין צרור הכסף ח"מ סי' כ"ב. ואני אומר שגם מלי הרמב"ם הנז' אין הוכחה כמו שהבינו הרשב"ש והריט"ץ. שהרי הה"מ ודאי לא הבין כן כיעו"ש. וכונתו ברורה בשינוי לשונו שכ' שקונה מהיום ואינו זוכה בו כי הפרש גדול יש בין קניה לזכיה כי האי דהכא דהגם שקנוי לו קניה גמורה מ"מ אין לו זכיה ושליטה להשתמש ולשלוט אפי' בגוף עד לאח"מ כיון דגם הגוף משועבד לנותן לפרות וז"ל הרמ"ה בח"י לשם אמר אבי וכו' כל שכתוב מהיום ולאח"מ דלא קני קנין גמור אלא לאח"מ דאע"ג דקני גופא מהיום לית ליה רשותא לאשתמושי ולא למשלט בגופא ולא בפירא אלא לאח"מ ע"כ ודוק ועיין ב"ה בטור אה"ע סי' קי"א שכ"כ ועיין פרי צדיק סימן ח' וכבר הארכתי בתשובה. ועיין כפי אהרן הנד"מ סי' י"ג לח"מ. דיני נזקי שכנים כ הוה עובדא בר' שפתח חנות כנגד פתח חצר חברו וידוע שבחצרות העיר הזאת יש בפתח החצר כעין חצר קטנה ומשם נכנסים לחצר והיא הנקרא סקיפא בלשון ערבי והוא עשוי לבל יסתכלו בני רה"ר בחצר עצמו אשר בו פתחי הבתים. וע"ז טוען ר' שכיון שמחכותו אינו מביט בתוך חלל החצר אלא בסקיפא לבד שאינם עושים שם תשמיש צנוע. שאינו חייב לסתום פתח החנות. נר"ל שיפה טוען שכל עיקר איסורו של הז"ר הוא במקום שעושים בו תשמיש צנוע. אבל בכעין חצרות הללו שאינו מזיק בראיה לחצר העשוי לדירה ולתשמיש צנוע אלא הוא מביט לחצר החיצון נראה דלא מצי הלה לעכב. דפתח דומיא דחלון קתני כמתבאר בש"ע סי' זה ועי"ש בב"י ובסמ"ע ס"ק י"ג כתבו דהאי כנגד לאו דוקא אלא צריך להרחיק עד שלא יוכל לראות בביתו ע"כ משמע דכל שאינו רואה הבית או החצר לית לן בה ועיין למהר"מ גאלאנטי ז"ל בסי' ן' שכתב וז"ל ואם פתח שכנגד החנות אינו נוכח הבית ומגלה כל סתרי הבית שאינו נקרא היזק לכ"ע שיש כמה וכמה פתחים שהם מן הצד ואינו מגלה שום דבר בבית שמה שאמרו חז"ל הוא כנגד פתח חצר דוק לשנא דהרמב"ם שכתב נגד פתח החצר א"כ מתגלה החצר לבעל החנות אבל אם אינו באופן זה אינו היזק ע"כ ועיין בבעי חיי ח"ב דח"מ סי' מ"ט ועיין במט"ש סי' זה הגהב"י נ"א שכתב שהר"מ גאלאנטי ז"ל חולק בזה על מרן הב"י ושוב הביא דברי הרב"ד בח"מ סי' פ"ט שכתב דלא פליגי כיעו"ש ודבריו נכונים מאד ובטלה מחלוקת וכל עיקרו של מהרמ"ג ז"ל הוא בא ללמד שאם מפתח החנות אינו רואה סתרי החצר והבתים שאין כאן היזק ובזה כ"ע מודו וכן יש לדקדק מדברי הסמ"ע וכמש"ל ועיין שמו משה סי' כ"ג ובכן בנ"ד שאינו רואה מהחנות אלא הבית שער ולא החצר והבתים. כר"ל דל"מ מעכב כיון שאין דרך להשתמש שם תשמיש צנוע ועיין בס' עדות ביעקב סי' קכ"ד ואם לפעמים יושבות שם איזה נשים דלא מעלו לתפור או לארוג אינהו דאפסידו אנפשיהו כי אין זה דרך בנות ישראל הכשרות לעמוד בפתח השער וכל כבודה בת מלך פנימה ודי בזה ועיין בתשובת הרשב"א ח"ה סי' קמ"ט וכן ראיתי להגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל ח"מ ח"א סס"י צ"ח שכתב כן בפירוש דלא שייך הז"ר אלא במקום שעושים שם תשמיש צנוע וטעמו ונימוקו עמו כיעו"ש ועיין למר בריה הרמ"ז ח"ד בדרא ז"ל בס"ה נדיב לב ח"א סי' ק"ז וסס"י ק"ח. כא ולענין מחיצה של זכוכית עיין בתשו' מרן באבק"ר סי' קכ"א שמו משה ח"מ סי' כ"ג ישרי לב און ן' לחם שלמה בקונט' חזקת הבתים סי' א'. כב בדין מבוי שאינו מפולש כתב הרשב"א ז"ל בח"ה סי' קי"א והובאה בפמ"א סי' צ"ו שדינו כר"ה ורבו החולקים עליו כמתבאר בב"י סי' זה ופסק מרן הש"ע ז"ל בי"א בתרא כס' החולקים הרבים וכאשר העלה הרב מופה"ד נר"ו בס' צדק ומשפט סי' זה ולדידן נקיטינן כפסק הש"ע דאין דינו כרה"ר. אך נראה ברור דה"ד כשבא לפתוח חלון כנגד חלון או פכ"פ דלא מצי אמ"ל את בעית לאצטנועי מבני