שו"ת תעלומות לב חלק ג ריב

ח' סכ"ה. ועיין בתשו' מרן מהריק"א באבקת רוכל סי' קמ"ג. ירושלם עה"ק ת"ו אדר תרכ"ט ברין שבועת היסת את זה כתבתי על פתקא דשדד לן אחר הכם מחכמי שאלוניקי כמהר"ר שירירו נר"ו יח לדידי חזי אר"ש זבת חלב ודבש שאלת חכם הרב השלם כולו מחמדים בנש"ק תהלה לדוד שירירו נר"ו ותשובתה בצדה מהרב העצום כמהר"מ קאשטרו נר"ו ושר המסכי"ם ארי בן ארי הרב מר שמואל מאטאלון נר"ו פושטו אפי' בשוק בטוב טעם והלכות מרובות מאליפות מרובבות. ואנא אני בא קדם אלין אריוותא דאורייתא ואולם לאהבת רחימא דנפשאי הז"י כרכא דכלא ביה מגן דוד נר"ו קמתי אני בדברות שתים לגלויי דעתין המעט הוא. הנה שאול האיש אדוני האר"ש משכיל לדוד הי"ו במי שנתחייב שבועת היסת ורצה הנתבע לישבע שבועת התורה בנק"ח אי שבקינן ליה אנן. ואתא ואייתי לן תשובת הרשב"א בח"ג סי' שכ"ג. והרב המשיב החונה עליו השיב כהלכה דכיון דלהרשב"א גם שבועת היסת היא בשם וכינוי א"כ מה בכך וכו' והביא תשו' הרדב"ז בחדשות סי' ק"י ע"כ. ודבר ה' בפיהו אמת שכן כתב הרשב"א ז"ל באלפי"ו סי' ק"פ דאין הפרש בין שבועה בנק"ח ללא בנק"ח ושבועה בשם וכינוי ללא בשם וכינוי אלא דכך נהגו כל חד כדינו והם דברים אמתיים ראויים לגאון שאמרם דאין בזה הפרש לעיקר השבועה. ועיין למהרשד"ם בח"מ סי' קנ"ט מה שהעיד בגודלו משם רבו מהרי"ט ז"ל ואוקי באתרין. וחזיתיה לר' מאיר הרב המשיב הי"ו שכתב דאי איכא לאסתפוקי הוא לדעת הסוברים דשבועת היסת אינה בשם ועינוי. דבכגו"ד איכא חשש הזכרת ש"ש לבטלה. וסעד לדבריו מצא בהרב ב"ח בסי' צ"ד ואחר שתמה ע"ד וכתב דהש"ך בסי' ע"ה כתב דאינו נכון כתב דעכ"פ להב"ח הוי הזכרת ש"ש לבטלה וכו' ע"כ ואנכי הרואה שאין דבריו נכונים ודברי הב"ח צדקו יחדיו ועכ"פ אין לדון מהם לנ"ד כאשר אבאר. הוא הדבר דכונת הב"ח פשוטה לפניה במחויב שבועה ואי"ל דמשלם כגון ן' ידענא. ון' לא ידענה דאף דהתובע רוצה לקבל תשובתו ולפוטרו הוי ש"ש כיון שהוא נשבע שלא ידע וא"כ אין הפיטור החלטי כי יכול להיות שיתברר שחייב לו או הוא עצמו יפשפש במעשיו ויזכור יום החיוב. ונמצא מתחייב לשלם. והשבוע' הזאת היא לשוא גמור ובכגון דא ודאי דלא שבקינן ליה לישבע ולהכנס בתגר זה בס' הקרוב לודאי שלא יפטר מן התשלומין כיון דהוא עצמו ספוקי מספק"ל זה נר"ל ברור וכן הסברה הישרה נותנת ולא צדק הש"ך במח"כ במ"ש שאינו נכון. כי נכון הוא ועיין בתוס' מס' שבועות דמ"ג ע"ב ד"ה והשתא. אלא דכפי"ז צריך לדעת הדין שפסקו הרמב"ם בפי' מהל' סנהדרין והטוש"ע בסי' כ"ב וכמ"ש הרב המשיב הי"ו ע"פ דרכו. ומה שיישב לזה עם מ"ש הב"ח בסי' כ"ב דמה שכתב הטור מי שלא היה חייב שבועה היינו שלא יצא הפס"ד וכו' לגבי דידי אכתי לא איפרק מחולשא ופשוט הוא דאין כונת הב"ח לומר דאם אינו חייב שבועה כלל וקנו מידו דלא משבעינן ליה הס' כי לא להזכיר ולא יחלוק בזה על מהרש"ל ומרן ז"ל ופשט דברי הטור והרמב"ם ולא כתב כן אלא ליישב הלשון ודקדוקו של רש"ל ז״ל ופשוט הוא ואכתי לק"מ דלא דמי כלל למ"ש בסי' צ"ד דהתם יכול לבא לידי ש"ש גמורה כאמור. לא כן הכא נשבע באמת להפיס דעת תובעו וליכא שים חששא כלל. ובהא אזיל ומודה הב"ח דמשבעינן ליה דאלת"ה הי"ל להחזיק פירושו בדברי הטור. כי היכי דלא להוי סותר לדברי אביו הרא"ש בסי' צ"ד. ועינינו הרואות דלא נרגש מאה כלל ואדרבא משמעות פשטי דבריו הוא כדכתיבנא בעניותין ומעתה אין מקים לכל מה שהקשה הרב המשיב משה שפיר ה"י ע"ד הב"ח בסי' צ"ד. דהתורה נתנה רשות להשבע כדי להפטר וכו' דהכא אין הפיטור בודאי. ושבועה זאת גרע משבועת ביטוי כאשר יראה הרואה ומה גם דקרוב הדבר שתבא לידי ש"ש. ואין צורך להאריך עוד ואל תשיבני ממ"ש מרן בב"י ובש"ע סי' פ"ז סקל"ג והסמ"ע והש"ך שם. דהתם שאני דדינו בשבועה ועיין להב"ח שם ס"ק מ"ז. ובתשו' להריא"ז הובאה בפאר הדור סי' ר"א. והרב משכנות הרועים הנד"מ באות, ש' האריך בזה. והעומד על שרשן של דברים בעיניו יראה שיש קצת סמך למ"ש בדעת הב"ח ואכמ"ל. הנה מבואר דאם אינו חייב שבועה כלל והוא רוצה להשבע להפיס דעת תובעו. שגם הב"ח אזיל ומודה דהרשות בידו. ולא כתב שמונעין אותו מלהשבע אלא דוקא היכא שיוכל להתברר ונמצא למפרע שבועתו זאת לשוא גמור. וכוותיה דמר קיימי הרש"ך, ז"ל בראשון סי' ק' והרא"ש ז"ל בסי' פ"ב ה"ד הכנה"ג בסי' ע"ה הגה"ט פ״ו ופ"ז דס"ל שיכול להשבע להפיס דעת תובעו. ואולם דעת מרן החבי"ב שם דגם בזה משוה ליה ש"ש ומונעו מלהשבע קשה להולמו וכמ"ש הרב המשיב הי"ו והיותר קשה דמה יענה למ"ש הטוש"ע בסי' כ"ב דהוי תיובתיה. ונראה דלזה כיון במ"ש שם ועיין בב"ח. וכונתו כמו שהבין הרב המשיב הי"ו. ומלבד דלפום מאי דכתיבנא אין זה כונת הרב"ת והוא מוכרח עוד זאת דכל הפוסקים המפורסמים לא ס"ל הכי ולא ביארוהו. ועכ"פ הי"ל לפרש שיחותיו כיון דלאו מלתא פסיקתא היא. ואפשר לומר בדעת מרן החבי"ב דכונתו היא לומר שראוי למונעו ולהודיעו דהוי שבועה שאינה צריכה ולמחש מהא בעי לש"ש. ואם בכל זאת דברו אחור לא ישוב ודאי דיכול ולית דימחה בידיה. זה נר"ל בדוחק בכונתו ועיין בכנה"ג ססי' פ"ז הגהב"י ס"ג ואכמ"ל. ומ"מ גם מרן החבי"ב ז"ל לא כתב כן אלא באינו חייב שבועה כלל. אבל כשהוא חייב שבועת היסת ורוצה לדון בחמורה ולישבע כעין דאורייתא אף להסוברים דשבועת היסת אינה בשם וכינוי אזלי ומודו בהא שיכול לחבול בעצמו אם ירצה. וכן נראה מדברי הרמב"ם בתשו' בפאר הדור סי' רכ"ט שכתב שאינו צריך ס"ת. דמשמע דברים אלו שאם רצה לישבע בס״ת אין מוחין בידו ועיין בההיא דקניא דרבא ומ"ש הר"ן ז"ל שם בנדרים דכ"ה ע"א ועיין תוס' שבועות דמ"א ד"ה מאי דס"ל דאף בשבועה דרבנן בעי נק"ח וכ"כ בפסקי תוספות שם ועיין בהרמב"ם פ"ז מהל' סנהדרין הל"ה ובתשו' הרשב"א ח"ד סי' רע"ב. וכיון שאין הפרש בין שבועה בשם ללא בשם כמו שאין הפרש אם היא בנק"ח או בלא