שו"ת תעלומות לב חלק ג ריא

ח"מ סי' קי"א הרב"א סי' מ"ג ה"ד הכנה"ג סי' שי"ז הגה"ט י"א והזל"א ח"מ אות ש' דשס"ג ע"ב ציין לתשו' מהרש"ג סי' ע"א שנראה חולק. ובס' ישמח לב ח"ב הנד"מ ח"מ סי' ז' כתב לחלק משם מהר"מ אשכנזי בתשו' כ"י בין כשהשותף האחר מוחה מפני שרוצה אותה לעצמו להיכא שרוצה להשכירה לאחר. וכתב שם דה"ה ליורשים. והוא מבואר בתשובת מהרשד"ם שם דקאי גבי יורשים וכתב דהו"ל כשותפים. ועיין תשו' הרשב"א ח"ד סי' קל"ג הו"ד בב"י סי' שס"ג. ובתשו' מהר"י באסאן סי' מ"ח בעי חיי ח"ע ח"א סי' רי"ח. ט שותפים דקי"ל בסי' קע"ו דהו"ל שמירה בבעלים ופטור אם פשע כתב הרב פרמ"א ח"א סי' פ"ה דחייב. דהו"ל כשינה וההפסד לעצמו ועיין בש"ך בס"ק ט"ז. ועיין להרדב"ז בחדשו סי' תת"מ. ועתה כד"מ ס' שואל ומשיב ועי"ש במהדורא תנינא ח"א סי' י"א שהאריך. י שותפים שנשתתפו לזמן ג' שנים ובשנה ראשונה כאשר באו חשבון ראו כי ר' השותף לקח ס"מ מהקרן לצורך הוצאותיו ואין לו במה להשלים החסרון. וע"כ ש' רוצה להפריד השותפות כי לא יוכל להתעסק בפחות מהקרן ור' מחזיק בטענתו שמחויב להמשיך השותפות עד גמר הג' שנים ויחדיו למשפט יקרבו. ופסקנו שהדין עם שמעון לבטל השותפות. כי אם היה ביד ראובן להשלים החסרון היה הדין עמו דלא גרע מאם שינה ממנהג המדינה והפסיד שחייב לשלם מכיסו ולא אמרו שיתבטל השותפות כמתבאר מדברי הרמב"ם והטוש"ע בסימן קע"ו וכן כתב רמ"א שם בהגה סט"ו דלא כיש חולקין. אבל בנ"ד שאין לו במה לפרוע ולשלם החסרון ודאי שטענת שמעון טענה אלימתא היא וכבר ביאר בש"ע סט"ו שאין יכול האחד ליקח מהקרן תוך הזמן. וכיון שלקח ממילא יתבטל השותפות. ולא גרע מראהו המלוה או הערב מבזבז בנכסים שיכול לתבוע את שלו בתוך הזמן כפסק מרן בסי' ע"ג וקל"א וכוותיה נקטינן אפי' שיש חולקים בזה. ועיין שבות יעקב ח"ג סי' קנ"ח בע' חיי ח"ג מח"מ סי' ס"ט. יא רו"ש שותפים אחד נו"ן ואחד אינו נו"ן ותבע ראובן הנו"ן סך מה משמעון שנשאר חייב מהשותפות וטוען ש' ישבע לי על השותפות ואח"ך אשלם ומשיב ראובן הנח מעותי בב"ד או הבא לי ערב או תן משכון ואשבע לך ושמעון מסרב בדבר. הכי הוה עובדא לפני בית דיננו יכב"ץ ופסקנו שהדין עם ראובן כפסק מרן הש״ע בסי' פ"ב ועיין במ"ח לרב אד"א בדל"ג ובפתחי תשובה שם סק"ד. ועיין משכנות הרועים אות ש' סל"ב. ושוב חזר וטען ר' אפילו תשלם לי עתה איני רוצה להשבע וליטול כעת כי במשך הימים יתברר לך כי חשבוני אמת וישר וגם בטענה זאת זיכינו אותו כמתבאר מדברי רש"ל ביש"ש לב"ק פ"ה הו"ד בבאה"ט סי' כ"ד סק"ה. יב אשה שלותה מאחרים אם חייב הבעל לשלם עיין בש"ך סי' צ"ו סק"ט שהעלה שאם היא נו"ן בתוך הבית שחייב הבעל לשלם. ועיין בש"ע אה"ע סי' ק"ב ובב"ש סק"ח ועיין להרב שואל ומשיב מהדורא תניינא ח"ב סי' י"ח. ואם לותה בזמן שאין בעלה בעיר עיין בכנה"ג ח"מ סי' ס"ב ובשואל ומשיב שם. יג בדין כת"י דקי"ל שיכול לומר פרעתי. אם הוא קאמבי אל הנהוגה בין הסוחרים. שבדיניה' יש לה דין שטר גמור. נראה דאינו יכול לומר פרעתי כי יכול הלה לומר שטרך בידי מאי בעי כיון שמנהג הסוחרים יש לה דין שטר ועיין בתשובת הר"ב סי' ל"ו ובקונט' נשאל דוד שבסו"ס די השב ח"מ סי' יו"ד ועיין בעי חיי ח"מ ח"א סי' פ"ט שאסף וקבץ בזה דאזלינן בתר מנהג הסוחרים ועוד לו בכנה"ג סי' קכ"ט הגה"ט ל' ועיין במטה שמעון שם ס"ק כ"ו עדות ביהוסף סי' ט"ו ומ"ה ועיין מה שציין מז"ה בס' ישרי לב ח"מ אות ש' סקכ"ג ועיין פני יצחק הנד"מ סי' כ"ג. יד בא מעשה לידנו באחד ששאל מחברו שני הלואות והלוה הודה על הלואה הראשונה ועל השניה אמר איני יודע. ופסקנו דלא אמרינן בזה מתוך שאי"ל משלם כיון שהם שתי הלואות נפרדות. וכן ראיתי בס' בשמים ראש אשכנזי הנד"מ בסימן מ"ה שכתב כן משם הרב שואל ומשיב בסי' ק"ץ. דכיון שלא נחלקו על הלואה הראשונה לא אמרינן משאי"ל משלם ועל השניה שאומר איני יודע הו"ל כאומר לא ידעתי אם הלויתני ופטור עי"ש ומה שתמה עליו שם דמ"מ הוי בשעת הטענה והתביעה ואפי' הם שתי הלואות וכמפורש בש"ע ח"מ סי' פ"ח סל"א ע"כ הרואה יראה שאין ראיה משם לסתור דינו של הרב שו"ע ז"ל ועיין ב"י סי' ע"א מחודש ט"ז ודוק שם. טו ר' שמת אביו ובא ליטול פ"ב באומרו כי הוא הבכור והביא עדים ששמעו מאביו שהוא בכור הנה מבואר בש"ע סי' עז"ר ס"ג דלא מהני עדות זה כי שמא בכור לאמו הוא דקאמר ואם יש לו עדים שאביו לא נשא אשה אחרת ואמו היא הראש' נראה דמהני להחזיקו בבכור וליטול פ"ב וכמ"ש הרב נשאל דוד בחח"מ סי' ב' ועיין חתם סופר חח"מ סי' קמ"ח. טז מי שיצא ערב בעד ר'. ומת ר' ולא נשאר לו אלא שטרות על הממשלה ובא הבע"ח לתבוע ממנו את חובו. ומשיב הערב שיקח לו שטרי הממשלה בחובו והמלוה טוען כי יצטרך להוציא מאתים על מנה. ואולי גם אם יוציא הרבה. לא יבא לידי גובינא. כי מי יוכל לדון עם שתקיף ממנו זה היה מעשה לפני ב"ד וחייבתי את הערב לשלם. שהרי פסק בש"ע סי' קכ"ט ס"י שאם היה הלוה גברא אלאמא שנפרעין מהערב תחילה. ועיין בב"ח שם שכתב שאם הוא קרוב לשררה ואיכא למחש דנפיק מניה חורבא אין ספק דבכל כיוצא בזה כל הגאונים מודים דתובעים את הערב ע"כ. וכ"ש בנ"ד שהבע"ח עצמו היא השררה וכמה חובות נשתקעו בה כידוע. יז בחזקת הבתים ששתק בעל החזקה ב' שנים ולא תבע חזקתו אי אמרינן דמחל. עיין פרמ"א ח"א סי' צ"ב וס' בעי חיי ח"ו ח"א סימן ר"ל בני אברהם ח"מ סי' ס"ז שנראה מדבריהם דהוי מחילה וחיליהו מתשו' מהרשד"ם ח"מ סי' רמ"ו. והגאון מז"ה בחק"ל ח"מ ח"א סי' צ"א תמה על דבריה' דלא אמרה מהרשד"ם אלא בשהה כ"ה שנים כההיא דשהתה כ"ה שנים ולא תבעה כתובתה מ"מ נראה שרוב הפוס' שהביא לא ס"ל הכי ועכ"פ על השנים שעברו נראה דגדול כח המוחזק ואין להוציא מיד השוכר ועיין חקק"ל ח"ב סי' ח"ן ישרי לב ח"מ אות