שו"ת תעלומות לב חלק ג רי

שהיה מערער ומקפיד ולא נשאר לו אלא קפדנותו. כז בשעת הדחק מותר לעשות החליצה בעש"ק כמ"ש בט"ז וכן הסכים הרב שואל ומשיב במהדורא תנינא ח"ב סס"י ס"ח ועיין גנזי חיים אות ח' ובשער אשר בקונט' החליצות וכן עשינו מעשה. כח חליצת איטר רגל עיין זקן אהרן סי' ט"ז פרי האדמה ח"ד דח"י שבות יעקב ח"א סי' קכ"ט שער המים סי' י"ז נודע ביאודה מהדורא תנינא ח"ב סי' קכ"ה גנזי חיים מע' ח' אות יו"ד ואות כ"ד ועיין תורת חיים ח"ג סי' צ"א ובס' ישמח לב הנד"מ להרב מהרח"ם נר"ו ח"ב הל' חליצה סי' ז' האריך בזה ובשנת תרל"ז שבא מעשה בעי"ת טראבלס יע"א הייתי חולה ולא מניתי בזה עם הב"ד. כט מי שחושש לחלוץ משום ניחוש. או משום כסופא ובעתותא דצבורא וליבם אינו יכול אם יש לו אשה ובנים וכיוצא. אם יכול ליבמה לזמן מוגבל ואח"ך לגרשנה בג"פ עיין להרב י"א בסי' קס"ה והגהב"י י"ז שהביא משם הרב אדמת קדש ח"א סי' ן' דאין איסור בדבר עי"ש ונראה פשוט דליכא למחש משום א"ת על ריעך רעה כיון שהוא מודיעה ואדעתא דהכי מתיבמת ועיין בכנה"ג אה"ע סי' ל"ח וקנ"ד במקדש לזמן ועיין בתשו' הרדב"ז הח' ח"א סי' קנ"ז. וכן העלה בס' ויאמר יצחק הנד"מ אה"ע סי' קפ"ה שאין איסור בדבר ומקיים מצות יבום. בספרי נוה שלום דיני חליצה הבאתי סדר החליצה בקיצור ושם בדמ"ז ע"א בסדר קשירת רצועות המנעל יש טעות הדפוס הניכר שבשיטה כ"ג כתוב ויהיו הקשרים למעלה מהפרק וצ"ל למטה מהפרק כמובן. חלק חשן משפט דיני דיינים שטרות והלוואות א ראובן שהיה קונה חפצים מנער קטן בזול הרבה ואח"ך בא אביו לתובעם ממנו והקונה תובע הדמים שנתן ונשאלתי אם נאמר דגם בקטן עשו בו ת"ה. והנה כיון דאסור לקנות מהקטני' דברים שחזקתן אינם שלהם כמ"ש בסי' שנ"ח. והכא פשיטא שכל אדם יודע שאלו החפצים היו גנובים מפני שהיה מוכרם בסתר ובזול גדול. וכל דין תקנת השוק הוא משום תקנה וכל שהקונה ידע שהוא דבר גנוב אפי' הסוברים דאפי' בגנב מפורסם עשו ת"ה יודו שאינו לוקח דמים כמבואר ברמ"א בסי' שנ"ו בהגה והכא נמי כראה פשוט שחייב להחזיר בלא דמים אלא שראיתי להרדב"ז ז"ל בח' סי' תל"ב שכתב דראוי לקונסו שלא יקח דמים אם נראה כן לב"ד כיעו"ש והתם בנדונו היה מלמדו להרע לגנוב ואפי"ה כתב כן הרב ז"ל. משמע דס"ל דמדינא עשו בו ת"ה. ואף אי נימא הכי בקטנים דעלמא בנדונו שהיה ברור לו שהיה גונב ע"פ עצתו לא ידעתי אם שייך לומר דעשו בו ת"ה ועיין בתשו' הריב"ש ז"ל סי' ק"א שהביא מב"י בסס"י שנ"ח. ב בענין ירידת המטבעות שכבר הגיע השמועה שהממשלה הורידה את מחירם והלך ר' בחשאי ופרע לבעל חובו קודם שידע מזה. ובהודע לו הדבר תובע ההפרש. עיין בס' בית אברהם בסי' ע"ט בדקע"ו ועיין חקות החיים סי' י"ח שהאריך בזה. ג במה דקי"ל בש"ע ח"מ סי' טו"ב שאסור לשמוע דברי הבע"ד שלא בפני חברו. ה"ד בבע"ד דעלמא. אבל אם הוא אפוטרופוס של יתומים. שרי להו לב"ד לשמוע את דבריו קודם. כיון דאינהו גופייהו אי בעו מצו לעקם בחריקיה ולדון את דינם כמ"ש הרשב"א ז"ל ופסקו מרן בש"ע בסס"י ק"י כ"כ הרב ויקן יוסף הנד"מ אות ד' ס"ט ודברים של טעם הם. ד במנהג הב"ד כשנתחיב אדם שבועה. נותנים לו זמן ג' ימים למען יפשפש במעשיו וימשמש בפנקסיו וחשבונותיו. לבל יבא לישבע לשקר וכתב הגאון מז"ה זלה"ה בס' נדיב ח"מ סי' יו"ד שמנהג זה יסודתו בהררי קדש והביא סמך נכון לדבר וכ"כ הרב חקות החיים הנד"מ בסי' ט"ז. ה כשבא גוי להשביע לישראל אני נוהג להשביעו על ס' הנדפס על ידי גוי דקיל קדושתיה כמו שנהג הגאון מז"ה ז"ל כמ"ש בספרו נדיב לב ח״ב ח"מ סי' יו"ד ודברי הלק"ט ח"א סי' ט"ו. ואני נותן זמן ג' ימים כמש"ל וכשיבא הישראל לבדו ויודיעני אמתותן של דברים ואם ידעתי שיש חשש של ח"ה. יען הגוים אינם מקבלים שבועת הישראל בבית המשפט אלא לפני דייני ישראל וע"כ אני נזהר מאד לפשר ביניהם ופעם אחת לא רצה הישראל להתפשר ולא השבעתיו והיה ק"ה בדבר. עתה נד"מ ס"ה בני בנימן ושם בח"מ סי' כ"א כתב הרב המופלא יש"א ברכה נר"ו להשיב ע"ד מז"ה הנז' וכל חיליה הוא מדברי הרב המני"ח שם בהגהתו ואין כל חדש. שכבר כתב מז"ה שכונתו היתה משום דקיל קדושתיה והצלא פורתא הוי. ועיין בס' משכנות הרועים אות ש' סמ"א ציין דבריו מז"ה הגדול בס' ישר"ל ח"מ אות ש'. ועיין משאת בנימן סי' צ"ט חוות יאיר סי' ט"ז וק"ו וקפ"ד שבות יעקב ח"ג סי' י"א ועיין חק"ל א"ח סי' כ"א דק"א ע"א. ו הא דקי"ל לגבי עדים שאם נמצא אחד מהם קרוב ופסול שעדותם בטלה אי אמרינן הכי גבי דיינים עיין בתשובת הגאונים שבס' שערי צדק שער ז' סי' ל"ו ובמש"ל פט"ז מהל' עדות. אורים ותומים סי' מ"ו סכ"ו. ועיין תשב"ץ ח"ג סי' רע"ז וח"ב סי' י"ג. שואל ומשיב מהדורא תניינא ח"ב סי' ד' וסי' ל"ז ועיין למוה"ר ר"ל מהר"א אשכנזי ז"ל בתשובתו הבאה בס' בני בנימן הנד"מ בח"א סי' ל"ג. ז מי שפרע חובו לחברו ואחר ימים החזיר לו המלוה מטבע שהיא מזויפת. והלוה טוען איני יודע אם זה המטבע הוא שלי ונשאול כשאלתי אי דמי לא"י אם אני חייב לך שנשבע שאינו יודע ופטור או מדמינן ליה לא"י אם פרעתיך כיון דבריא הוא בחיובא וספק אם פרע מעות טובים והנה דין זה במחלוקת שנויה בין גדולי האחרונים ז"ל כמבואר בתשו' מהרשד"ם ח"מ סי' פ"ו ומהרש"ך ח"ב סי' קס"ב גו"ר ח"מ כלל ג' סי' מ' ובכנה"ג סי' ע"ה הגה"ט ל"ב ובש"ך סי' רל"ב סקט"ו ועיין בט"ז סי' ע"ה ובחינוך ב"י סי' ק"ז ובתומים סקכ"ב ועיין משכנות הרועים אות מ' ס"ה קע"א ובפתחי תשובה סי' ע"ה ס"ק כ"ז. ח שותפים בחצר שהשכיר אחד מהם בלא רשות חברו. אין הלה יכול לעכב. מהרשד"ם