שו"ת תעלומות לב חלק ג רט

כ חוזר תוכ"ד בקידושין פסק בש"ע סי' ל"ח סל"ד דאין חזרתו חזרה והרי היא מקודשת. ובסי' מ"ט חזר וכפל דין זה אלא שסיים וצריכה גט דמשמע שהוא משום חומרא כס' רשב"ם בפי"ן והוו תרתי דסתרן כמו שדקדקו הב"ש וח"מ שם. ועיין חת"ס חאה"ע סי' פ"ז מה שישב לזה ועיין מ"ש בספרי תעלומות לב ח"א אה"ע סס"י א'. ועי"ל סי' שהשבתי שלא נאמר דין זה אלא בחוזר אבל במפרש דבריו קיימים וכמ"ש הב"ח ברסי' ל"ח ועיין בב"י סי' ל"ז מ"ש משם ר' סעדיה גאון והמרדכי בשם ראבי"ה שנראה דאפילו במפרש איתא להאי דינא ואולי התם נמי אקרי חזרה כיון דקידש סתם שיש לומר דמעיקרא דעתו על זאת ועתה הוא שחוזר ואומר דעתי על פי. ועיין להב"ח בק"א. ועיין בס' בית מאיר סי' ל"ח ולמהריב"ל בח"ג סי' ך' ומה שתמה עליו בס' פרי הארץ ח"א אה"ע סי' ג' ובס' ישמח לב אה"ע סי' י"ב בדכ"ו ע"ב ועיין מחנ"א הל' צדקה סי' ט' ודוק. ועיין עוד להרב שואל ומשיב ח"א סי' מ"ו. דיני גיטין וחליצה כא מעשה שהיה בשנת התרל"ו בשטר שליחות של גט הנעשה פה ע"י ב"ד הץ' הע"י לשולחו לעוב"י תוניס יע"א שהעד הב' הרחיק חתימתו מחתימת העד הא' והניח אויר יותר משיטה אחת וכשהרגיש בטעותו חתם שנית באותו אויר החלק. ולהיות שעת הדחק וקרוב למעריב ולא היה פנאי לכתוב הרשאה אחרת הביאו את ההרשאה הרבנים ב"ד רבה הי"ו לפני לשאול את פי כדמ"ל. ונשאנו ונתננו בדבר והעלינו להכשירה. כיון דליכא למיחש למזויף מתוכו. ובכגון דא גם הרשב"ץ ז"ל שהב"ד מב"י בסי' ק"ל יודה ועיין ב"ש וט"ז שם בסי' ק"ל וי"א שם הגהב"י ב'. ועיין להרב חיים שאל בח"א סי' ט"ל סי"ב ובשיו"ב סי' קכ"ט סי"ב ועוד לו בח"ב סימן ל"ח אות ח' ונדון דידן עדיפא שהם ב' חתימות כשרות ובהרשאה דקיל טובא. ויש לי מקום עיון בדברי הרב חיים שאל שם ואכמ"ל. ועיין בתשו' הריב"ש סי' מ"ט שהביא הב"י בח"מ סי' מ"ה ורמ"א בהגה שם סק"ד וליותר בירור פירשנו הדברים בתוך הקיום. כי להיות הניח העד מקום חלק חתם שנית והשתי חתימות הם מע"א ואישרנוהי וקי וקיימנוהי כדחזי. כב הוה עובדא בגט שכ"מ שכתבנו ונתננו אותו באוספדל וראינו שהוא שפוי בדעתו. ויען לא היה יכול לדבר הרבה. עשינו התרת השבועו' בפעם אחת וביטול המודעות בקיצור האפשרי. וציוה להסופר והעדים יחד והנחנו אצלו איש אחד בקי לראות אם שפוי בדעתו כל עת כתיבת הגט עד נתינתו ועיין גט מקושר בולא סי' י"ב ובס' פני אהרן סי' י"א ונכנסנו לחדר אחר לכתוב הגט ומתוך הבהלה שכחו העדים לומר קודם חתימה שחותמים לשמו ולשמה והכשרנו אותו וסמכנו על מ"ש הרב כתב סופר אה"ע סי' ס"ו וכ"ש בשעה"ד כזה. גם לא יכולנו להתעכב עד שיתיבש הגט וחתמו העדים קודם שיתיבש כי עיקר הקפידא הוא דוקא בשעת נתינה ועיין דבבי אמת קונט' נ"ד. כג הוה עובדא בשנת התרל"ו שאחר שהתחלנו לעשות החקירות ביום ההזמנה ונסינו את היבם לא מצאו לאחד מהעדים. וכדי שלא לעכב הענין קבענו מקום בו ביום בלתי ביאת העדים. שאין מההכרח החקירות מהעדים ביום ההזמנה שהרי בש"ע סי' קס"ז לא הזכיר שאלות והעדת העדים אלא ביום החליצה וגם רמ"א שם בהגה ס"י כתב שיותר טוב הוא לחקור כל החקירות ביום שקודם החליצה. ובפי' סדר החליצה בס' ל"ה כתב גדולה מזאת שאם אין עדים המכירים יחלוצו ואח"ך תחזור אחר העדים והצ"ע דבריו עי"ש מ"מ ודאי שאין העדת העדים צריכה ביום ההזמנה. ושו"ר בס' ישמח לב קושטא הנד"מ בח"ב הל' חליצה סס"י ה' שבשעת הדחק הסכימו להקל רבני קושטא יע"א ועיין בס' שואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"ג סי' ו'. כד אי שפיר דמי לתת ב' חליצות ביום א' כתב הרב חיד"א ז"ל בסו"ס מראית העין דפ"ד ע"א דאין לחוש ואחר שגמרו החליצה ראשונה והלכו החולץ והחולצת ימתינו מעט ויעשו השניה. וזכר עשה למ"ש בס' יעיר אזן מע' אלף סי' ד'. אף הוא העיד בגודלו שנהגו רבני מצרים לתת ב' גיטין ביום אחד והוא מנהג פשוט ע"כ וכן עשינו מעשה בשנת התרל"ח ובסדר ההזמנה עשינו החקירות זה אחר זה ואח"ך הלכנו לקבוע המקום לב' החליצות. כה על מקום החליצה אם יהיה צורך לעשותה בבית היבמה עצמה עיין למהר"י הלוי סי' יו"ד ה"ד הכנה"ג סי' קס"ט הגהב"י אות ח"י וי"ט שכתב שמנהג ויניציא לחלוץ בבית היבמה ואישר וקיים המנהג וכ"כ בפירוש גדול המורים מהר"י ן' מגאש ז"ל בסי' קי"ז שבכל מקום שיקבעו ב"ד דוכתא חייב היבם לילך אצלם אלא שסיים חוץ מבית היבמה שאין להם לעשות זה ולא להכריח אותו שילך אצלה שאינו חייב בזה מן הדין ע"כ ונראה דהיינו מפני כבוד הב"ד או מפני שקשה להיבם לילך לבית יבמתו. וכבר האריך בזה הרב מר שארי ז"ל בס' כרך של רומי סי' כ"א. ועיין בס' חיים ושלום ח"ב סי' ק"ז עכ"פ לראה שאם היבם חולה ולא יכול לילך ברגליו שפיר דמי לעשותה בביתו לכ"ע ומקום שיושבים הב"ד הוא תרעא דבי דינא. כו מעשה שהיה בחדש תמוז תר"ט פה טראבלס המערב יע"א ביבם שלא היה רוצה לא לייבם ולא לחלוץ. והיה מתהפך בגוונין שלו. ואחר כמה חדשים וטרחות והגזמות. יום אחד לעת ערב נתרצה לחלוץ ותכף שלחנו להביא היבמה והעדים. וביני ביני התפללנו מנחה ועד שבאו העדים ראינו שכבר הוא קרוב ללילה ולא יהא שהות לגמור הכל קודם הלילה ולא רצינו להניח ההזמנה למחרת כי חששנו שמא יתחרט עוד. ע"כ הסכמנו עם הרבנים דייני מתא הע"י להתחיל תכף ולגמור בלילה ושפיר דמי ודאי כיון שהוא שעת הדחק ובדיעבד אפי' לא עשו הזמנה כלל החליצה כשרה כמ"ש הרמב"ם בפי"ד מהל' יבום וחליצה ולדעת מהר"י מברונא הו"ד בס' החליצה בש"ע סי' קס"ט בסט"ו אפי' בלילה יכולים לעשות ההזמנה ועיין בתשו' מהר"י הלוי כלל ב' סי' יו"ד והרב שער אשר ח"א במזכרת החליצות כתב שבשעת הדחק עשו ההזמנה בבקר ביום החליצה. וכ"ש בנ"ד שהתחלנו בהתר בעוד היום גדול דליכא שם צד ספק ולא נצרכא אלא להפיס דעהו של חד מרבנן