שו"ת תעלומות לב חלק ג רח

מיחו בידם חכמים. עיין בתשו' הריב"ש סי' רמ"ג תשב"ץ ח"ג סי' יו"ד תה"ד סי' רי"א חתם סופר ח"ג סי' כ"ג וכ"ד וח"ו סי' ע"ב חוות יאיר סי' קצ"ז בנין ציון סי' קל"א נודע ביאודה ח"ב אה"ע סי' ט' שואל ומשיב מהדור' תנינא ח"ג סי' פ"ז חיים וש' ח"א סי' י"ג. י א"א שהודית בחוליה שזינתה דרך וידוי וחרטה כבר ביארתי בספרי תעלומות לב ח"א אה"ע סי' ל' דמהימנינן לה כהוראת הרב חוו"י סי' ע"ב והחת"ס ח"ב סי' צ"ה ועיין עוד לו בחיו"ד סי' ד' וסי' כ"ד ולענין העד שראה העבירה והוא באחד. שמצוה עליו להודיעו לבעל כמ"ש בספה"ק שם ועיין בעי חיי ח"מ ח"א סי' ך'. ואם כשחזרה לאיתנה חזרה בה והכחישה עיין חוות יאיר שם ובס' גבעת שאול סי' ל' וסי' ק"ה מ"מ סי' כ"ג ואכמ"ל. דיני כתובות וע"ן יא מי שמת והניח אלמנה ויתו"ק ובע"ח ורוצה אשה האלמנה לשבת תחת כבוד בעלה ולהיות מתזנא מנכסיו. עד אשר יגדלו היתומים הקט' ויעשו דין עם הבע"ח. והבע"ח טוענים שינתנו הנכסים ביד שליש והאלמנה ויתומיה יאכלו הפירות. נראה דהדין עמהם הגם שמדברי מהראנ"ח ז"ל בח"א סי' ח"י ובח"ב סי' י"ד נראה דס"ל שהדין עם האלמנה. הרואה יראה שהדברים תמוהים ואין הדעת סובל שתאכל הכל האלמנה עד אשר יגדלו הנערים וכמ"ש הרדב"ז בחדשות סי' תק"ד וכן פסק מרן בש"ע ח"מ סי' צ"ז ורמ"א בהגה באה"ע סי' ק"ב ועיין להרמב"ן בתשו' המיוחסות סי' כ"ז ומבי"ט ח"א סי' קמ"ה ורצ"ה ועיין בס' ברכות המים באה"ע סס"י קי"ח ובדבר משה ח"א אה"ע סי' מ"ג ובס' י"א אה"ע סי' צ"ג הגה"ט י"א וי"ב. יב ר' שמת בחיי יעקב אביו והניח בנים ובנות ואח"ך מת יעקב אביו והגיעו הבנות לפרקן. ורצו האחים לתת להן נדוניא הגונה אך לא ע"ן בדקדוק נראה דהדין עם האחים. שלא אמרו ע"ן אלא בנכסי האב שהוא חייב להשיא בנותיו כדכתי' ואת בנותכם תנו לאנשים ולכן אומדים דעתו או נותנים להן ע"ן ולא כן בנכסי הזקן וכן כתב בפירוש הרב חת"ס חאה"ע ח"ג סי' קמ"ה ועיין במס' כתובות דס"ט ע"א ובש"מ שם. ועיין בתשו' מהרשד"ם אה"ע סי' כמ"א ורמ"ב ובתשו' מהראנ"ח ח"א סי' ס"ב פרח מ"א ח"ב סי' ס"ז שבות יעקב ח"ג סי' קכ"ו ברך משה סס"י ב' ועיין מש"ל פי"א מה"מ דין ו' שאלת יעבץ ח"א סי' ק"ן שואל ומשיב מהדורא תנינא ח"ג סי' קט"ו. (ועיין מ"ש לעיל בתשו' בסי' י"ג) יג הוה עובדא באחד שגירש את אשתו והי"ל בן קטן פחות מבן שש ונשאר אצל אמו. ואח"ך כאשר רצתה ללכת למקום אחר ולקחת הילד עמה. בא האב לשאול את הבן. כי מי יביאנו אליו כשיגיע לשש שנים והמקום רחוק ופסקנו שהדין עמו. שלא נאמר דין זה אלא כשהם בעיר אחת. ולא כשהאשה רוצה ללכת למקום אחר. וכן פסק הרב נוב"י במ"ת אה"ע סס"י פ"ט והם דברים ברורים. יד במה דאמרינן במס' כתובות דק"א שאין להניח יתום קטן אצל הראוי ליורשו דחיישינן לרציחה כתב באור זרוע הגדול הנד"מ בסי' תשמ"ו דק"ו ע"ד דה"ד אם אין היתום רוצה להשאר אצלו. אבל אם הוא רוצה אין לנו לחוש וכן אם הראו ליורשו הוא פסול להעידו אין לחוש. טו במה דקי"ל דהמשיא אשה לבנו הגדול בבית דקנאו. אם יש בו כל התנאים המבוארי' בפ' מי שמת ואם האב טוען שהניח שם כלים מכלי תשמישיו עליו להביא ראיה. אבל אם מת האב והיא יצא מאותה הבית בחיי אביו. כיון שהוא בא להוציא מאחיו עליו להביא ראיה שלא הניח אביו כלי תשמישיו כ"כ הרב אהל יעקב בסי' י"א די"ד ע"א ועיין למהראד"ב ז"ל בס' לחם רב סי' קס"א. טז בדין תקנת טוליטולא כשבאה האלמנה לגבות כתובתה שאם אין בנכסים שיעור שני כתובות שחולקים האשה והיתומים. כתבתי בספרי נוה שלום בדיני כתובות אות ט"ו שכן הוקבע המנהג פה נא אמון יע"א. וכן נהגתי כמה פעמים. ובהסכמת רבני ירושלם תוב"א הבאה בס' חוט המשולש למהר"י דיוואן ז"ל בסי' כ"ו מבואר דהיינו דוקא כשחולקת עם יורשי בעלה דהיינו זרעו. אבל אם לא הניח זרע ובאים יורשיו דהיינו אביו או ב"ך לירש את המת. אז האלמנה לוקחת כתובתה מושלם עי"ש. ואף אם הניח זרע אבל אינם בני האלמנה הזאת פסקו רבני טבת"ו שלוקחת כתובתה מושלם ועיין בס' פני יצחק ח"ה הנד"מ בסי' י"ט ובהשמטות דקצ"ד. ובהסכמת רבני ירושת"ו שם פירשו שגם כשבאה לחלוק עם היתומים. לוקחת תחילת בגדיה ותכשיטיה שהם בעין אותם שהביאה עמה בשעת נישואין ששמין אותם לה לחשבון כתובתה. ועל השאר חולקת עם היתומים עיש"ב ועיין בס' שמח לאיש אה"ע סי' ג' שה"ה לחליפין. ועיין עוד לו בס' ישא איש בהשמטות. יז המכנסת בתים לבעלה ואח"ך הוקרו אם נוטלתן בשומא ראשונה עיין בתשו' הרשב"ש סי' ר"ב וסי' שפ"ו ובס' ידי דוד קראסו סי'. ח"ל ב"ד אה"ע סי' מ"ה חיים ושלום ח"ב סי' כ"ה. יח הטוענת על בעלה שמכה אותה. ואינה רוצה לחזור לבית בעלה עד שישבע שלא יכנה עוד עיין להרדב"ז בח"ג סי' תמ"ז ובתשו' הרשב"א ח"ה סי' רס"ד ובמיוחסות סי' ק"ב והובאה בב"י אה"ע סי' ע"ד. ועיין בתשו' מהר"מ ב"ב סי' פ"א ובתשובות הגאונים הנקרא שערי צדק שער הד' סי' מ"ב ועיין בס' ישרי לב אה"ע אות ה' ובס' רוח חיים ח"ב באה"מ ע"ד ומ"ש על תשו' מהר"מ שלא מצאה בפ' נערה אנכי מצאתיה בשלה"ג שם בפ' נערה והוא שמום שורות ממה שהביא רמ"א בד"מ סי' קנ"ד אך גם באותה תשובה לא נזכר להשביעו על ככה ועיין בתשו' הרדב"ז ח"א סי' קנ"ז הו"ד בכנה"ג אה"ע סי' קנ"ד הגה"ט מ"ט והיא בח"ד בדפוס חדש סי' אלף רכ"ח יט עגונא שהתירוה ב"ד אחר שעברו ימים רבים שנעלם בעלה. אם מונין לה ימי ההבחנה מיום ההתר או מיום שנעלם בעלה. עיין בתשו' ב"ח הישנות סס"י מ' שאגת אריה וקול שחר סי' י"ד ידיו של משה חאה"ע סי' י"ג ובי"א סי' י"ב הגה"ט ב' ולהרב הגדול שארינו ז"ל בס' חקקי לב, ח"א אה"ע סי' ז"ן ובס' חיים ושלום ח"ב סי' א'.