שו"ת תעלומות לב חלק ג רז

ג עוד ראיתי פה לחד מן חבריא מר דיינא נר"ו שהיה נזהר מאד שיזכה האב לבנו את טבעת הקידושין ע"י אחר להיותו סמוך על שלחנו והיה הדבר זר בעיני שלא ראיתי בעה"ק ירושלם ת"ו ולא בשאר קהלות הקדש שעברתי בהם נזהרים בזה. וטעמם ונימוקם עמם. כי האב שעושה כל הוצאות החופה וגם הטבעת לקדש בנו את ארוסתו. אין מקום לחוש לזה שבודאי הוא מזכה לו ואפי' בשואל מאחרים טבעת לקדש בו את האשה והמשאיל יודע שהוא שואל לקדש בו את האשה כתב הרא"ש בכלל ל"ה סי' א' והביאה הטור באה"ע סי' כ"ח שמקדש בכל ענין דאנן סהדי שגמר בלבו ליתנו לו באותו ענין שיועיל לענין הקידושין. וכן פסק בש"ע סי' כ"ח סי"ט ועיין חתם סופר אה"ע סי' פ"ו וכ"ש באב העושה טבעת קידושין לבנו שהיא אחת ממצות הבן על האב ועיין מחנ"א ה' זו"מ סי' ב' וסי' ג' ברך משה סי' ז"ך ובקדושת יו"ט סי' ב' נשמת כל חי ח"ב סי' טו"ב ובמפתחות שם. ועיין בני בנימן הנד'מ ח"ב סי' ט"ז. ואף אם לכתחי' היה ראוי לעשות באופן המועיל לכ"ע כדי לצאת י"ח כל הדעות מ"מ קשה וזר הדבר להוציא לעז על הראשונים כמלאכים שלא נהגו כן. מפני שמן הדין היא מקודשת גמורה כיון שהוא ברצון האב ובפניו ועיין ברמ"א אה"ע סי' ס"ו תה"ד סי' רל"ב דבר משה אה"ע סי' כ"ה וח"ג סי' ט'. וכן ראיתי להגאון החסיד שארינו ז"ל בס' חיים ושלום ח"א סס"י כ"ב שהאריך למעניתו לתת טעמים מספיקי' דשפיר דמי אפי' לכתחילה. מ"מ בראשונה לא מחיתי בידם כי דמיתי שכך היה מנהגם מקודם ויסודתו בהררי קדש אכן עתה ראיתי בס' השומר אמת להרב מהר"א אדאדי ז"ל בסי' ל"ד סכ"ז ושם מבואר כי הוא ז"ל התחיל להזהר בזה כשהיה במעמד הקידו' מיום שראה מ"ש בס' נשמת כל חי סי' טו"ב. וכבר ביארנו שהרב עצמו בס' חיים ושלום ביאר שאין לחוש לזה ועוד לו בס' חיים ושלום ח"ב סי' צ"ג ועיין בתשו' מהר"מ מינץ סי' מ"ט ואכמ"ל. ד מה שנהגו שמניחים טבעת הקידושין על יד ימין באצבע הוא שסמכו על הפסוקים תורת ה' תמימה וגו' כי שם הויה הוא בתיבה שניה שהיא נגד האצבע ושם י"ה ביניהם עכ"פ אינו לעכובא וכל האצבעות שוות כמ"ש בס' חיים ושלום ח"ב סס"י י"ט ושם ציין למ"ש בס' עתרת החיים סי' י"ד. ה במ"ש במס' קידושין די"ג ע"ב מנ"ל שנקנית האשה במיתת הבעל דכתי' פן ימות במלחמה. ובס' עושה שלום אות א' די"ג ע"א תמה משם הרה"ג מהר"מ סוזין ז"ל דהא ביוצא למלחמה גט כריתות כותב לאשתו וא"כ הוי גרושה ולא אלמנה. ותי' דה"ד למלחמת ב"ד שלמד כן מישי אביו כמ"ש רש"י בכתובות ד"ט ע"כ ואינו מחוור דהא מתבאר מדברי הרב בעה"ט בנימוקיו פ' מטות שגם משה רבע"ה עשה כן וממנו למד דוד עי"ש והכונה ע"פ פי' רש"י שדוד למד מישי וישי מאחרים עד משה רבע"ה וכן כתב הרמב"ם בתשו' פאר הדור סי' זק"ן ועיין ותוס' גיטין דע"ד שבת דנ"ו ועיין שואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"א סי' כ"ג ועתה נד"א ס' ויקן יוסף ושם באות ג' סי' ב' הביא דברי מהרמ"ס והאריך בזה. ו נהגו פה טראבלס המערב יע"א ביום ש"ק שהולכים יחידי הק"ק עם החתן לביתו ושם מביאים כוס של יין ומיני מתיקה ומברכים ז"ב. והייתי מזהיר להמברך שישתה רוב הכוס כדי שיהיה במקום סעודה לס' הגאונים שהביא בש"ע סי' רע"ג ס"ה ועיין בס' גו"ר א"ח כלל גי סי' י"ב (ועי"ל בתשו' סי' ך') ולענין הז"ב נראה שסמכו על מ"ש הר"ן בפ"ק דכתובות שמברכים ז"ב אע"פ שאינו בשעת סעודה. אע"פ שמדברי הטור בסי' ס"ב אינו מנהג טוב דאע"פ שיש פנים חדשות שם שלא היו בשעת ברכה (או מפני דשבת ויו"ט כקרא פנים חדשות) מ"מ אינם מרבים בשבילם כיון שאין אוכלים שם וכתב שגם ר' האי גאון ס"ל שאינו מנהג יפה. ועיין בתשו' הרשב"ש בסי' תל"ד והיה הדבר זר בעיני שמנהגנו בעה"ק ירושלם תוב"א שבשבת אין מברכים ז"ב אלא אחר הסעודה ובחול אם לא יש לפחות שנים פנים חדשות שמרבים בשבילם. וכן ראוי לנהוג בס' ברכות. (ועיין בספרי נוה שלום בדיני ברכת חתנים אות כ"ו.) ז הוה עובדא פה נא אמון יע"א באחד שהקדיש קרואיו לחופתו וביום שקודם החופה הוכרח לעשות החופה במצרים יע"א. וכדי שלא לבייש קרוביו ואהוביו. גמר בדעתו ללכת מצרימה ולעשות החופה לעת ערב ולחזור עם ארוסתו ביה בליליא. ולעשות סעודת החופה פה. ויהי בבואו והבית מלאה מכל הקרואים שלא היה יכול להזמין כולם לסעודה ובקש מאתי לברך ז"ב קודם הסעודה לעיני כל הקרואים והגם שאנו לא נהגנו לברך ז"ב לא אחר הסעודה. מ"מ בשעת הדחק כזה סמכתי על מ"ש הר"ן בפ"ק דכתובות שמברכים גם שלא בשעת הסעודה דכיון שמוציאין הכלה מחדרה ונכנסים לחופה זו היא עיקר השמחה וראוי לברך עליה. ואע"פ שלדעת הטור ור' האי גאון אינו מנהג טוב ויפה. מ"מ כבר כתבו שאין איסור בדבר ובפרט בנ"ד שגדול כבוד הבריות כדאי הוא הר"ן ז"ל לסמוך עליו. ח פה העירה טראבלס המערב יע"א נהגו לגלות פני הכלה בשעת הקידושין והמנהג הגון הוא כדי שתראה במה מקדשה ותתרצה בכל מה שיתן לה והיא מקודשת כיון דסברה וקבלה וכמ"ש הרשב"א באלפיו בתשו' אלף קפ"ו והביאה מב"י בסי' ל"ח ומדברי הטור שם משמע שהיא מקודשת גמורה וכן נראה שהבין מב"י ועיין בס' נשאל דוד סי' ט' ובמ"ש בתשובה בח"ב דיני קידושין סי' א'. ועיין כנה"ג סי' ל"ד הגה"ט ה' שכתב משם בעל מט"מ דבטוליטו' חזרו לנהוג כן וישר כחם ע"כ. ובס' משכנות הרועים אות ק' סכ"ח כתב שמנהגם בתוניס לכסות פני הכלה ומנהג זה יסודתו בהררי קדש ממ"ש הרשב"א בתשו' הובאה בב"י סי' ל"ה עי"ש ואתו הסליחה שהמנהג הנכון הוא לגלות פני הכלה למען יכירו העדים מי המתקדשת וגם היא תראה במה היא מתקדשת. והרשב"א שם לא כתב שהוא מנהג נכון אלא כתב דהכי הוו נהוג ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' קנ"ו ובתשו' הבאה בס' הון יוסף סי' מ"ח ופה נא אמון יע"א לא נהגו לגלות פניה אבל המסוה שעל פניה. הוא דק מאד עד שיכולים העדים להכירה וגם היא יכולה לראות במה מקדשה. ט במה שנהגו התר לישא אשה קטלנית ולא