שו"ת תעלומות לב חלק ג רו

ויאמר יצחק הנד"מ חיו"ד סי' צ"ז ובס' זרע אמת ח"ב סי' מ"ב האריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו ועיין בתשובת הרדב"ז בח"ד סי' רצ"ט (אלף שע"א בדפוס חדש) כ השת"א הכא נהגו הני תגרי להביא רום ואיספירטו מעני אדום כדי לצרפנו שנית ולהוציא ממנו השכר הם מים שרופים במקום התאנים שהיו נוהגים מקדם ולפי הנשמע שיש רום ואיספירטו שיוצא מן היין והגם שידענו שיש מינים הרבה שמוציאים ממנו הרום והאיספירטנו כהסוקאר ושעורים וליחות עץ וכדומה. מ"מ כיון שיש מין שיוצא מן היין יש לחוש להחמיר בכל המינים עד שיתברר הדבר. כי ידוע שבסתם יינם החמירו אפילו בספקו ואפי' שמצרפים אותו פ"ב כבר הוכחנו לעיל כי אפי' אם יבא באש מאה פעמים לא יועיל להתירו כי אכתי כח היין הוי והנה ראיתי להרב הגדול שארינו ז"ל בס' רוח חיים חיו"ד סי' קכ"ג ס"ד שכתב שחקר ודרש כי האיספריטו הבא מערי האמניריקה אינו נעשה אלא מקנים ווסוקר וע"כ התירו והבא משאר ערי פראנקי' לא נתברר בירור גמור ומסתמא יש לחסור עכתד"ק. ועוד לו בס' חיים ביד סי' ד' כתב שקבל דוכרן סהדותא דהרום שמוציאים ממנו איספירטו הבא מאינגליטירה לא יש בו ספק כי הוא שמרים מסוקאר והבא מאמריקה על הרוב הוא משמנים של סוקאר זולת באיזה שנים והבא מטריאיסטי ופראנסיא עשוי משמרים של יין ודגן ע"כ ועיין עוד בס"ה לב חיים ח"ב סי' צ"ג ולא ידעתי להסכים אלו הב' עדויות שקבל הרב ז"ל והאמת הבכור ע"פ החקירה שיש מכל המינים בכל ערי אמריקה צרפת ואינגליטירה. וע"כ צריך בירור מאותה העיר שבא הרום משם שיברר השולח מאיזה מין הוא וכתבנו לעי"ת לונדון יע"א לאיש ירא ה' ומוחזק בכשרות והודיענו כי באינגלי טירה ואמריקה כמעט כל הרום ואיספריטו הוא מחיטים ודגן ובאטאטה וכיוצא ואף אם ימצא מהיוצא מגפן היין אין לחוש לו כלל יען הוא ביוקר גדול: ועל חג הפסח אין ראוי להתירו אף אותו המין היוצא מהבאטאטה וסוקאר כי יש לחוש לתערובת מיני דגן. את"ד וע"כ עשינו מעשה להתיר הרום והאיספריטו הבא מאינגליטירה בשתיה בכל ימות השנה זולת בחג הפסח שהסכמנו לאוסרו וציי"ם. כא בענין החשש שחששו רז"ב בשולח מעיר לעיר יין בספינה שמא יזייף הגוי. בזה"ז ששולחים עם הב'אפור בפוליסה וכל משרתי הב'אפור מורתתי לשלוח יד בסחורה הבאה עם הבי'אפור ואימת הקאפיטאן והשומר עליהם כידוע לכל יורדי הים באניות של אש. נראה דלא חיישינן לזיוף ועיין בתשו' התשב"ץ ח"ג סי' נ"א שאם היתה החבית בקרקע הספינה דאין לחוש לזיוף ועיין חק"ל יו"ד ח"א סימן ר"ב ועיין מבי"ט ח"א סי' ר"ח ובפרט ברום דליכא חיבת ניסוך לכ"ע ועיין מה שציין הגאון שארינו ז"ל בס' ראה חיים חיו"ד סי' קי"ט אות ג'. כב ולענין להאמין להפאבריקאנטי שאומר שזה הרום הוא מסוקאר וכדומה כראה דיש להאמינו דאומן לא מרע נפשיה כמ"ש מור"ם בסי' קי"ד ס"א ועיין ויאמר יצחק חיו"ד סי' ע"א ועיין מג"א בסי' ן' חכם צבי סי' ל"ט הו"ד בס' שו"מ מה' תליתאה ח"א סי' קמ"ד ועוד לו בסס"י שע"ז. כג ובני ישראל השוכנים בערי אירופא אשר בעה"ר נעשה להם כהתר לשתות סת"י אי מכשרינן עדותם כשמעידים על יין כשר עיין למהר"ש אבואב ז"ל בס' דבר שמואל סי' מ"ט וכ"ה וקע"ה עי"ש בדברות קדשו המלהבות אש ועיין בתשו' הריב"ש סס"י ד' שהעלה דהחשוד על הדבר אינו נאמן על עצמו אבל נאמן על של אחרים עי"ש ובסי' י"ב וכשהוא פאטור שקונה רום ושולח ומעיד שהוא יוצא ממין סוקאר או באטאטה וכיוצא נר"ל דיש להכשיר כיון דלא הוי אלא גילוי מלתא בעלמא וגם דלהיותו פאטור לן מרע נפשיה להכשיל את הרבים. ועי"ל באות הקודם ועיין תשב"ץ ח"א סי' ס"ג וסוף סי' ס"ו. חלק אבן העזר דיני קידושין וז' ברכות א הרב שאלת יעב"ץ ז"ל בח"א סי' י"ד נשאל על מ"ש רז"ל אסור לאדם שיקדש את בתו קטנה עד שתגדיל וכו' ובמקום אחר אמרו דאי בעי אב מסר לה למנוול ומוכה שחין והשיב דמן הדין מצי אב לקדשה בע"כ ומה שעשה עשוי אלא שאסור לעשות כן לכתחילה עיש"ב וכבר כתב כן הרשב"א ז"ל באלפי"ו סי' אלף קל"א שההתר הוא מדין תורה. ב ראיתי נוהגים פה עי"ת טראבלס המערב יע"א שאחר ברכת אירוסין או קודם לכן. קונין מהחתן על סך הכתובה והתוספת. ואין כותבים וחותמים הכתובה בו ביום ולפעמים מתעכב כתיבת הכתובה ימים מספר ורע עלי המעשה כי אע"ג דקי"ל סתם קנין לכתיבה עומד. מ"מ אין לסמוך על זה אלא בשעת הדחק וכמ"ש הרשב"ש ז"ל בתשובה סי' רצ"ג אבל לנהוג כן תמיד לכתחילה לא נכון הדבר. ובפרט דנפיק מינה חורבא שלפעמי' שוכחין לקחת קנין מהחתן ונמצא בועל בלא כתובה. וכאשר אירע פעם אחת שהיה הסופר טרוד בחופה אחרת. וסמך על חברו ולולא שהזכרתיו אחר החופה היה נשאר בלא קנין וכבר צווחתי על זה שיהיה הכתובה מוכנת קודם החופה כמנהג בכל תפוצות ישראל ולא יכולתי לתקן זה. יען שרובם אינם עושים שומת הנדוניא אלא סמוך לחופה ולא יהיה שהות לכתוב הכתובה ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' קע"ד ומהר"י מבארונא סי' צ"ד ועיין דבר משה אה"ע ח"ג סי' ט'. ועיין בתשו' יאודה יעלה למהר"י קובו הנד"מ אה"ע סי' י"א. ואם אירע ששכחו לכתוב הכתובה בזמן החופה ולא נכתבה הכתובה אלא אחר ימים מהנישואין עיין בס' חיים ושלום ח"ב סי' ק"א הנסח שצריך לכתוב אחר כתיבת הכתובה כולה ובנדון דידיה שכבר קנו מידו של החתן ביום החופה. נראה שלא היה צריך לזה. כיון דסתם קנין לכתיבה עומד לא נצרכה אלא אם שכחו לקנות מהחתן בו ביום שאז צריך לברר יום הקנין והוא ברור ועיין מ"ש בספרי תעלומות לב ח"א אה"ע סס"י יו"ד לענין הרשאת הגט שלא נכתבה בו ביום ועיין תשב"ץ ח"ב סס"י פ"ה הרדב"ז החדשות סי' פ"ז ובס' נאות דשא הנד"מ בסי' ג"ל האריך בזה.