שו"ת תעלומות לב חלק ג רה

ערלה וכן מרן בש"ע סי' ר"ג פסק שמברך בפה"א. דאע"פ שהוא נראה כעץ. מ"מ אינו מוציא פירות אלא פעם אחת. ולא דמי לבידינג'אן שכתב מהריק"ש משם הרב כפתור ופרח שיש בו דין ערלה. לפי שמתקיים ב' שנים והברכ"י בסי' רצ"ד העלה שגם להבידינגאן אין בו דין ערלה וכן עמא דבר. טז בדברי התוס' בע"ז דמ"ח לעי"ת קצומטינא יע"א ש' תרל"ט טובינא דחכימי מדנניתא דלית בה טימי מר דינא ונחית לעומקא דדינא הרב המופלא בנש"ק ד"מ ור"מ תנא רבי אליהו נר"ו יאיר לעד אמן אחד"ש וכו' ואשלח ידי בקן קולמוסא לכתוב לרו"מ פעם שנית למען יעיין בספר הקדוש חקרי לב הנד"מ על מס' שבועות בתחילת הענינים על הש"ס במה שתמה על דברי התוס' בע"ז דמ"ח ע"ב ד"ה לא ישב וז"ל א"כ חומרא דע"ז שאני ותמה ע"ז מהא דאמרינן בביצה דל"ט ע"א שלהבת הקדש לא נהנין ולא מועלין ושלהבת ע"ז מותרת ופירש"י דאין בו ממש ופריך מ"ש שלהבת ע"ז דשריא ומ"ש דהקדש דאסירא ומשני ע"ז דמאיסא לא גזרו בה רבנן הקדש דלא מאיס גזרו ביה רבנן ע"כ וא"כ מאי האי דכתבו התוס' דחומרא דע"ז שאני דאדרבא בצל דאין בו ממש הקדש חמיר מע"ז כדקי"ל בשלהבת הקדש דאסירה ובשל ע"ז מותרת משום דמאיסה ואיך אסרו בע"ז והתירו בהקדש עכתד"ק. ולדידי אני הצעיר אחרי בקשת המחילה מכת"ר שערי תשובה לא ננעלו והן קדם אני אביא מ"ש התוס' בפסחים דכ"ו ע"א ד"ה שאני הכל וז"ל פ"ר והאי שלא בדרך הנאה וא"ת והא בהקדש לא כתיב אכילה ואפי' שלא כדרך הנאה יהיה אסור וי"ל דמעילה ילפינן חטא מתרומה ובתרומה כתיב אכילה והא דאסר בפרק כל הצלמים לישב תחת האשרה משום דאשרה לצל עשויה ודאי כדרך הנאה ועוד דבע"ז לא כתיב אכילה. וא"כ לפי"ז לק"מ דאיכא למימר דהכי הוא כונת התוס' במאי דכתבו חומרא דע"ז שאני ר"ל חומרא דע"ז דאפי' בשלא כדרך הנאה אסור' משום דלא כתיב ביה אכילה וכיון דאפי' בשלא כדרך הנאה אסורה משו"ה אסור לישב בצלה דאפי' ישיבה בצל הוא שלא כדרך הנאה אפי"ה אסור משום דלא כתיב ביה אכילה אבל הקדש דמותר בשלא כדרך הנאתו משום דכתיב ביה אכילה ומשו"ה מותר זהו הכלונ"ד ואם יראה בעיני מו"ר ישמח לבי גם אני. כ"ד הכו"ח פה קצומטינא בכ"ז ניסן תרל"ט הצעיר שלום בלא"א מרדכי גנאסיא יצ"ו יז וזאת תשובתי אליו יום ל"ב בסך ארר"ם ש' ברכ"ת טו"ב פרצידא דתותי קלא מאר נעלה החו"ש לש"ט ולתהלה בח"ר שלום גנאסיא נר"ו יחל"א רב השלום באהבה וחיבה לאלפי רבבה ורב ברכות לעילא מן כל ברכתא. מודעת זאת מק' מכתבך הבהיר כאן בד"ת. ואותך ראיתי רמי ומקשה על מרן הגאון הרמ"ז זצוק"ל במ"ש בס"ה חק"ל הנד"מ בריש נימוקיו על הש"ס במה שתמה על תי' שני של התוס' בע"ז דמ"ח שכתבו חומרא דע"ז שאני ע"כ דאדרבא בביצה דל"ז אמרו ע"ז דמאיסא לא גזרו בה רבנן ע"כ ואתה קדוש רצית להביא מן החדש מ"ש התוס' בפסחי' דכ"ו דבע"ז לא כתיב ביה אכילה ועלה על דעתך דהיינו חומרא דע"ז דכתבו התוס' ככתוב בדב"ק. ואתך הסליחה כי גבה תורא בין ב' סתי'. דבפסחים קאמרי דבע"ז לא כתיב ביה אכילה ולהכי מן הדין אפי' שלא כדרך הנאה אסור. ואלו בע"ז תירוצם מבואר דחומרא דע"ז שאני משום חומר שבה החמירו ולזה קמקשה שפיר מז"ה הגאון ז"ל דהא בשלהבת אע"ג דמקלא קלי איסוריה התירו בע"ז ואסרו בהקדש כ"ש בצל דאין בו ממש. ועיין למרן הגאון ז"ל בס' הנורא חק"ל ח"א חיו"ד בסי' רי"ב ובדברי הרב שער המלך ז"ל בח"א בריש הל' יסודי התורה וירוה צמאונך ועיין בס' דרכי איש הנד"מ בדרוש י"ט דמ"ח ע"ב ולהיות העת נחוץ קצרתי ורק אין דבר זולת אני אברכך ברכות שמים מעל כי יפוצו מעינותך חוצה והיית אך עסוק על התורה ועל העבודה בלי שום טירדה והיה זה שלום. יח דיני יי"ן בענין איסור שתית סתם יינם אשר הן בעון רבים עברו חק והורו התר לעצעם בטענות צבועות ושדופות קדים וע"ז כגבור יצא הרב מהר"ש אבואב ז"ל בס' הזכרונות והאריך הרחיב לבטל דברי המתירים והורה גבר בראיות ברורות כי גם בזה"ז איסורו חמור כבזמן הגזרה עיש"ב דפח"ח ועיין בתשו' הרשב"א ח"ד סי' ק"ז שכתב וז"ל וחומר יין לא יקל ראשו בדבר אלא עוכר שארו. ואלהים יצילנו מן הפוש' בו וישמרנו מעקיצתן של חכמים שכל העובר על דבריהם ישכנו נחש ושומר נפשו ירחק מהם וכו' ע"כ ועיין בתשב"ץ ח"ב סי' מ"ה ובתשובת הבאר עשק סי' ק"ז ובמה שהשיב על דבריו הגאון יעב"ץ בשאלותיו הראשונות סי' מ"ה ועיין בתשו' רמ"א סי' קכ"ד וכמ"ש הרב זרע אמת ח"ג סי' כ"ג. יט על השכר שקורין ערקי אם מותר לשתותו ע"י שיצרפו אותו צירוף אחר דהוי זיעה דזיעה עיין להרב אדמת קדש ח"ב יו"ד סי' י"ג שהתיר ומורה אחד סמך עליו להתיר. ונשאל דוד הרב מופה"ד חיד"א ז"ל ע"ז ודחה ראיות הרב אדמ"ק ז"ל והעלה לאסור בחי' בסוף ס' מראית העין דע"ו ע"ג. ומ"כ שם בהגה כ"י כי שאלה זו נשאלה מאתו מפה העירה טראבלס יע"א שנחלקו המורים הרב מהר"א טיאר ז"ל דעתו להתיר ועביד עובדא כס' הרב אדמ"ק ז"ל והרב מהרנ"א ז"ל אסר והסכים עמו הרב חיד"א ז"ל ועיין להגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל יו"ד ח"א סי' קע"ב שכתב וז"ל ואין צד להתיר דמי הריגינה נתברר דנעשה מתמצית היין המתהוה ע"י חום האש מזיעת היין ואח"ך מאותם מים שרופים עושים פ"ב וג' דהוי כח ג' מעיקר סתם יינם וא"כ י"ל דאי אסר הריב"ש וכו' זה אינו כלום שהרי וכו' וכ"ש דנראה דהתם תלינן דכלה האיסור ברוב תערובת התר משא"כ הכא דאין כאן תערובת כלל אלא עצמות היין עצמו את"ד מכוונים לדברי הגאון חיד"א ז"ל ועיין בס' רוח חיים חיו"ד בסימן ק"ל ס"ג ונראה דלא סימוה קמיה תשו' ה' מראית העין או דט"ס נפל בדב"ק כאשר יראה הרואה, ועיין