שו"ת תעלומות לב חלק ג רד

דס"ד אמרו כי האשה דומה לגפן יש שדמיה מועטים ויש שדמיה מרובים. ובפרט שהיא היתה בוגרת וגדולה בשנים ולדעת ר"ח ודעמיה מהגאונים שהבוגרת אין לה דמים כמבואר בתוס' במס' כתובות ובהרמב"ם בהל' אישות ועיין במשמרת הבית בשער הראשון ויען ראינו שבעלילה בא עליה לשום לה עלילות דברים וגרם לביישה היא ובית אביה הנכבדים הסכמנו לענוש וליסר אותו וסמכנו על מ"ש הרב שבות יעקב ח"א סי' ק"ל ואכמ"ל. יב דיני פדיון בכור אשה שהפילה תוך ששים יום חתיכת בשר בלא ריקום וצורה ובלא עצם וגידים הבא אחריו פודין אותו בברכה. כן העלה הרב ראש משביר יו"ד סי' כ"א וכתב שכן עשה מעשה בהסכמת רבני העיר וכ"כ הרב שער המים בתשו' סי' ב' והסכים עמו הרב מהרי"ן ז"ל וכן עשינו מעשה פה נא אמון יע"א בשנת התר"ן. ועיין דרכי נועם יו"ד סי' י"ג ובמה שציין הרב פתחי תשובה ביו"ד סי' ש"ה סקכ"ט. יג בדיני מילה לעי"ת מלטא יע"א בשנת תרמ"ב נשאלתי באחד שעבר ולא מל את בנו והלך בדרך רחוקה והניח את בנו אצל קרוביו שם. ויהי כי גדל הנער ונפשו חשקה בתורה ומכתפיה ידיע כי יראת ה' היא אוצרו. וקרוביו רוצים למולו וגם הנער חפץ מאד שימולו אותו אך יראים הם ממשלת הארץ פן ח"ו יקראנו אסון ויהיו הם אשמים בדבר. ובהיות מנהג העיר שהנערים קורין ההפטרה בשבת כשמגיעים לחינוך. וגם הנער הזה חפץ לעלות לתורה ולקרות ההפטרה כמנהג ואנשי הקהלה לא הניחוהו מפני שהוא עדיין לא מל והנער נקיט ליה בלביה ואיכא למחש לקלקולא ושלחו מתם לדרוש את ה' אם אפשר להתיר לו ללבוש תפילין ולעלות לתורה. והיתה תשובתי כי מן הדין אין מקים לאסור ולצער את הנער הזה החפץ בתורת ה' ובמצותיו חפץ מאד ומניעת המילה אינו ממנו כי הוא מוכן ומזומן למול את עצמו והמניעה היא מצד הממשלה שלא תניח למולו בלתי רשות האב. ואם היה האב כאן ולא היה חפץ למולו אולי היה ראוי למונעו לעלות לתורה למען יתאמץ לתת רשות למולו. וגם כל העם ישמעו וייראו אבל בנ"ד האב איננו פה. וב"ד קבוע ליכא בעיר. וגם קרוביו אין כחם בידם למולו מיראת הממשלה והבן עצמו עדיין לא הגיע לכלל עונשים. ולא נקרא מבטל מ"ע עד שיגדיל כמ"ש הרמב"ם והטוש"ע בסי' רס"א. ועיין בתשו' זכרון יוסף חיו"ד סס"י כ"ו ה"ד הפתחי תשובה בסי' ש"ה ס"ק כ"ה שכתב דעד שיגדיל היינו עד שיהיה בן י"ג דאע״ג שחייב מדרבנן בכל המצות משהגיע לחינוך ה"ד וכו' עי"ש והכא בנ"ד שעדיין לא הגיע לשנת הי"ג ואין בידו לקיים המצוה ודאי דלכ"ע אינו נקרא מבטל מע"ע ובכן אין ראוי למנוע ממנו עלייתו לתורה. וכן ראיתי בתשו' מים רבים סי' נ"א שכתב מהרי"ש ז"ל על בן האנוסים שאינו מהול דדינינן ליה כישראל גמור כיון שאביו מהול והוא לבבו שלם עם אלהיו והביא ראיה מדברי הרמב"ם שפסק בהל' ס"ת שכל הטמאים אפי' כותים מותר לאחוז ס"ת ולקרום בו שאין דברי תורה מקבלים טומאה וכו' עי"ש ואן רבני ליוורנו ז"ל שכתבו בסי' נ"ב שם כי אע"פ שהדין כך אין השעה צריכה לכך להשוותם לישראל גמור כבר פירשו דבריהם משום דנפיק מינה חורבא כי יתעצלו להכנס בבריתו של א"א ז"ל כיעו"ש ואף הרב המחבר שם בסי' נ"ג שהחמיר בדבר מפני טעמם של רבני ליוורנו וגם מפני שהטוש"ע השמיטו תיבת כות' וחשב שחולקים על הרמב"ם בזה. מ"מ היינו ודאן התם באנוס שהיתה עכ"פ הורתו ולידתו שלא בקדושים משא"כ בנ"ד שהוא ישראל גמור שהורתו ולידתו בקדו' וחפץ בברכה ומחבב התורה הא ודאי שאין ראוי להלבין פניו ברבים כמובן. וגדולה מזאת כתב הרדב"ז ז"ל בח"ג סי' תט"ו שאין המילה מעכבת בו מלבא בקהל שאף אם קידש קידושיו קידושין וגם לישא אשה מישראל מותר שהרי אינו בן נכר כיון שחזר לדת ישראל ואינו אלא כמומר לעברה אחת דהיינו מילה דהוי כישראל לכל דבר לזמן עליו ולהצטרף לעשרה אלא מפני שכל שעה שמתעכב בלא מילה עובר בעשה ואם ימות ערל חייב כרת לפיכך חייב למול מיד עכת"ד (ועיין לעיל בסי' כ"ו) וכ"ש בנ"ד שאינו עובר עדיין על עשה כמש"ל. וכ"כ הרב חת"ס חיו"ד סי' ש' וז"ל מי שהוא ישראל ולא נימול איננו אלא כמי שאין לו תפילין בראשו או מזוזה בפתחו ואין זה מעכבו מלקיים שאר מצות עיש"ב ועיין לב חיים ח"ב סי' קע"ו ועתה בשנת התרמ"ת בא לפה העירה בהגיעו לשנת הי"ג כדי למול את עצמו ובהיות כאן נמצא אתנו מר שד"ר הר' הכולל כמהר"א ן' שמעון נר"ו מוהל בקי נימול על ידו בשמחה ובטוב לבב. יהי ה' אלהינו עמו. יד בשליחות הבשר והעופות ע"י משרת גוי במנהג שנהגו בארצות אלו שמביאים הבשר והעופות השחוטים ע"י משרת גוי. והרדב"ז ז"ל בסי' תק"ח הבאתי דבריו בספרי נוה שלום חיו"ד בדיני מ"א אות א' שחתר למצוא התר למה שנהגו בזמנו ששולחים בשר ועופות ע"י גוי ונער קטון ישראל עמו עי"ש ובזמננו אינם שולחים גם נער קטון עמו וע"כ אנכי תקנתי שהקצב יתן פתקא ביד הגוי המשרת על משקל הבשר וכן בעופות יתנו השוחטים נייר כתוב עוף כשר כפי מספר העופות ששוחט ועיין בש"ע יו"ד סי' קי"ח סי"ז שפסק שאם שלח ע"י גוי בלא חותם שאם הוא מעבר לרבים דמותר מפני שהוא ירא. וכתב הט"ז דאע"פ דלא שכיחי ישראל באותו מעבר הוא ירא שהגוים יגידו לישראל והגם שלא הותר לעשות כן לכתחי'. בדורנו זה בדיעבד חשיב כידוע וכיון שלוקח הנייר מיד השוחט. אין לחוש שישחטנו בעצמו וגם על הבשר כיון שלוקח בהקפת וגם נייר מהמשקל עמו יש מקום להתיר היכא דלא סגי בלא"ה ועיין בש"ך שם. טו בדיני ערלה נשאלתי על פרי המוס אם יש בו דין ערלה והשבתי שאין שאינו עץ ואין בו דין