שו"ת תעלומות לב חלק ג רג

מרן ז"ל ואחר זה ראיתי לשער אם יש ס' בחתיכה עצמה שהחלב דבוק בה וראיתי שהיה בה יותר מס' וכ"ש בהצטרף כל החתיכות האחרות שנמלחו עם אותה חתיכה נרלע"ד להכשיר כל הבשר כיון שהיה בה יותר מס' נגד החלב אבל יראתי פן אכשל ח"ו. וגם להטריף כל הבשר חששתי מפני שהיה עש"ק וכו' ע"כ בחרתי הרע במעוטו והכשרתי כל הבשר כ"א דוקא הטרפתי החתיכה שאמרו שהחלב דבוק בה ואפילו שלפי"ד לא עשיתי כהוגן להטריף גם החתיכה הנז' כיון שהיה בה ס' אבל מקוצר ידיעתי כך נראה לי. ע"כ יורנו מו"ר להיכן הדין נוטה על פעם אחרת שלא יתהווה ושכמ"ה. הלכ"ד עבדו ותלמידו ע"ה פרג'י נמני ס"ט וזאת תשובתי בחירי רצתה נפשי החכם השלם פלפלא חריפא נר"ו יחר"א יקרת מכתבך הגיעני שבוע שעברה ומרוב הכתבי' שהגיעו אלי באותו יום. והיו ספרים פתוחים לפני באותה שעה הנחתי אותה בתוך הספר ולא מצאתיה עד היום הזה שיגעתי ומצאתי המכתב וראיתי כל הכתוב והנה אמת כי לפום ריהטא שגגת תלמוד עלתה לך לאסור המותר ואולי גם להתיר את האיסור וידעתי גם ידעתי כי חסרון הספרים גרמה לך. ע"כ אני אבאר לכבודך ואומר בקיצור האפשרי כי אין הפנאי מסכים וגם ספרי דבי רב אינם אתי. על החתיכה שהחלב היה דבוק בה. פשוט הדבר שאם היה בה ס' כנגד החלב שהיתה מותרת ולא טוב עשית לאוסרה ועל החתיכות האחרות שהתרת לא ביארת אם היה ברור שלא נגעה בהם אותה החתיכה שהחלב דבוק בה. כי אם היה ברור כן היו מותרות גם הם אבל אם היה ס' אם נגעו אם לא או בודאי נגעו כאשר מחייב טבע המליחה שמהפכות אותם מצד אל צד אז היה צריך לראות אם בכל חתיכה וחתיכה היה בה ס' כנגד החלב שבאותה חתיכה. והחתיכה שלא היה בה ס' היתה אסורה. ולפי הנראה מבין ריסי כתבך הוא שלא נתת לבך לשער בשאר החתיכות. אלא שנסתפקת במה שהחתיכה שהיה בה החלב היה בה ס' כנגד החלב כדי להכשיר שאר החתיכות ואין הדבר כך שמה שבאותה חתיכה היה בה ס' היה מספיק להתיר אותה אבל שאר החתיכות אם לא היה בכל חתיכה לבדה ס' היו אסורות וזה מתבאר שפיר מדברי מרן ז"ל בב"י ומה שנסתיעת כבו' במ"ש הרב ברכ"י בסי' ק"ה משם מהר"א אזולאי דאייתי משם מהר"ח בן אוחנא זלה"ה שכתב שאין לחוש לכל זה ואין צריך ס' בכל החתיכות האחרות ומספקא שרינן להו כיון דאפי' נגעו בה אינה אוסרת בנגיעה בעלמא עד שישהו וכו' כיעו"ש ונראה כונתו להתיר מטעם ס"ס ס' נגע ס' לא נגע ואתמ"ל נגע ודאי לא שהה בנגיעתו שיעור האוסר וכיוצא בזה כתב מהרשד"ם ז"ל בחיו"ד סי' נ"ב בכעין זה שמלחו ג' חתיכות וחלב באחד מהם ואינו יודע אם נגע החלב בשאר החתיכו' או ס' אם נגעו ואין בשום אחד מהם ס' כתב להתיר בקליפה מטעם ס"ס ס' נגע ס' לא נגע ואתמ"ל נגע שמא הלכה כמ"ד אין מליחה אוסר בס' וא"כ די בקליפה עי"ש ונדון הרשד"ם איירי בחלב גמור. ובנ"ד אינו חלב גמור ככתוב בדב"ק. ומ"מ לא יגהה מזור שעל מבוכה זו ישב הרב החבי"ב ז"ל בספרו בעי חיי חיו"ד סי' קמ"ז והעלה לאסור אף שלא היה חלב גמור אלא חלב שתחת הכריסה שאינו אלא מטעם מנהג והביא דברי הרב מהרשד"ם ז"ל וכתב וז"ל ואין אנו סומכים על הוראה זו שכיון שהורה רבן של ישראל בב"י שיש לשער מליחה בס' ואנן בתריה גרירנן שב המנהג להיות דין תורה ואין לעשותו עוד ס' ואין להקל בו פחות מס' גם הס' דשמא נגע הוא ספק רחוק כמ"ש המרדכי בפרק כל הבשר שנוהגים להפך החתיכות זו על זו כשמולחין אותם וכו' עי"ש ובסי' ק"מ ועוד לו בכנה"ג סי' ק"ה בהגהב"י ודון מינה ואוקי באתרין. אבל אחרי שכבר עשית מעשה להתיר מפני שסמכת על דברי הרב המקובל ז"ל שה"ד הרב ברכ"י ז"ל. כדי שלא יהיה לבך נוקפך אני אומר שלא באה תקלה על ידך כי דברי הרב הנז' יש בהם טעם זקנים כי מה שאמרו מליח הרי הוא כרותח היינו בשהו יחד שיעור מליחה ולא בנגיעה בעלמא. הגם שמב"י ושאר הרבנים בנגיעה בעלמא איירי כמבואר בדבריהם. מ"מ רב גובריה אמרה. ועוד שלפי דבריך בכל החתיכות יש בהם ס' וכבר רבו הסוברים שאם יש בכל החתיכות ס' כנגד החלב שמותר. כמ"ש רמ"א בסי' ק"ה ובת"ח כלל ל"ח אות ג' ורש"ל בפג"ה סי' ז' ומה שהשיב לזה הרב בע"ח בסי' ק"ו דבהא כמי פליג מרן ז"ל מלבד דרבו הסוברים מרבני האחרו' דעבדינן ס"ס נגד מרן ז"ל וגם זה מצטרף לס' ובפרט בהצטרף שאינו ודאי חלב כיון שכבר ניקרה ויצאת מתחת ידו ומרן ז"ל איירי בחלב גמור וכל זה אני אומר מפני שכבר נעשה מעשה. אבל לכתחי' ודאי שיש לחוש לפסק מרן ז"ל ולדברי הרב אחרון חבי"ב ז"ל כי מי יקל ראשו נגדם וציי"ם. בדיני דם בתולים י שמעתי שפה העירה טראבלס המערב יע"א רבים מע"ה אינם נזהרים לפרוש אחר שראתה הכלה דם בתולים וציויתי להחכם הכותב הכתובות הי"ו להזהירם ע"ז. והנה ראיתי שזו רעה חולה כבר נהיתה לימים ראשונים בעיר אלגיר יע"א כאשר צווח על זה הרשב"ש ז"ל בסי' תל"ז ועיין בתשובת הריב"ש סי' מ'. כנז' וא עובדא הוה בר' שנשא אשה בתולה מעמיו ממשפחת רם. ובבקר השכים לב"ד לאמור שלא מצא לה בתולים והלך לבית אביו והפך כל השמחה לתוגה והנה שלחני להביא השמלה ונתברר ע"י אנשים ונשים והעידו שהיה בשמלה דם ויצא כאור משפטה כיעוין בתשובת מהר"מ אלאשקאר ז"ל סי' צ"ה ובתשו' מהר"י מינץ ז"ל סי' ו'. ויען היה מי שנתעקש בזה יען לא נמצא דם הרבה הראת לו מ"ש בירושלמי פ' בתולה נשאת תני טענת בתולים כל שהן מעשה באשה אחת שלח נמצא דתולים אלא כעין החרדל ובאה לפני כ"י בר' יוסי ואמ"ל כמותך ירבו בישראל