שו"ת תעלומות לב חלק ג רא

דנפשאי רב גובחי"א בנש"ק כמהר"ץ רבה נר"ו תמה איך נעלם ממנו שכבר פסקו מרן ז"ל ביו"ד סי' ד' והיא תשו' הרשב"א ז"ל שהביאה בב"י א"ד נר"ו ואני אומר שהמדקדק בדב"ק יראה דאין כאן שמיטה. והוא דעינו ראה בש"ע שכתב שיש למנוע המנהג לשחוט לצד מזרח ואלו הרשב"ץ אסר לצד דרום. ועל הש"ע אין כאן תימה שלא ראה דברי הרשב"ץ אלו. והרשב"א כתב בפירוש כנגד המזרח הנקרא קבלא. אבל הפוס' האחרונים שראו דברי התשב"ץ הי"ל לפסוק שראוי להזהר כנגד ב' הרוחות מזרח או דרום ושוב ביאר דהכל רוח אחד. אלא שהוקשה לו דלפי דברי התשב"ץ איסורא איכא ואין מי שנתעורר לומר אסור בדבר הזה וכדי שלא תאמר דכיון דהרשב"א גדול הפוס' ס"ל דליכא איסורא נקטי כוותיה לזה ביאר בתחיל' דתשו' הרשב"א הביאה הרשב"ץ וכתב דאיכא איסור וחיוב מלקות דוק בדבריו ותראה שדבריו שקולים בשקל הקדש. ולענין דינא הביא מתשו' הרדב"ז ז"ל בח"א סי' קס"ב שכתב להתיר בזה"ז ועיין להרב ברכ"י ז"ל בסי' זה. ב שאלוני משפטי צדק במה שנהגו בעירם שהשוחטים לוקחים שכרם דוקא מהכשרות והראשונים לא מיחו בידם יען הקצבים גוים ושוחטים הרבה. וא"א לכופם שיתנו גם מהטרפו' והעתקתי להם מה שכתבתי בספה"ק תעלומות לב ח"א יו"ד סי' י"ד ועתה ראיתי בס' כתב סופר חיו"ד סי' י"א שכתב שבמקום שטבחים נכרים שוחטים כ"כ עד שימצאו הישראלים דיים בשר כשר כתב בפר"ח ותב"ש וכרתי דבכה"ג ליכא חשדא כלל אם לא על צד רחוק ול"ח בכה"ג והכי נקיטינן ע"כ ועיין בספר משנת ר"א ח"ב סי' ח'. בדיני ימי חימוד טראבלס יע"א אדר תרל"ז ג נשאלתי באיש נשוי אשה שרוצה לגרש את אשתו. וקודם הגירושין דבר עם אשה אחרת לישא אותה ושידך אותה וספרה ז"ן. וגמרו הימים ביום שגירש את אשתו הראשונה. ובא לישא אותה בו ביום ונסתפקו הלומדים אם עלו לה הז"י שספרה לה קודם גירושי אשתו הראשונה. ושלחו מתם ע"י הדילוג רב לשאול אם יכול לישאנה יען כבר הכין הכל לסעודה והשבתי להם שיכול לישא אותה ב"ב. והיתה סמיכתי מאחר שבמקומם לא פשטה תקנת רגמ"ה וגם לא נהגו להשביע שלא לישא א"א על אשתו. ומעשים בכל יום שנושאים נשים על נשותיהם. ואחרי שכבר נתפשרו על הגירושין וגם זאת נשתדכה לו. וסמכה דעתה שישאנה אין כאן ספק. ומה גם דאתתא בכל דהו ניח"ל ודאי שעלו הימים למספר. ואם יש מקום להסתפק הוא. באתרא דנהיגי שלא לישא א"א ונשבעים על זה. או באתרא דפשטה תקנת רגמ"ה. שיש לומר שכל שלא גירש את הראשונה לא סמכא דעתה ובתשובה (בספרי תעלומות לב ח"א יו"ד סי' כ"ד) כתבתי לענין גרושה שספרה ז"ן בסוף ימי ההבחנה שיכולה להנשא תכף אחר ההבחנה ושם הבאתי מ"ש הרה"ג כמהר"ח מודעי ז"ל בהגה כ"י דעביד עובדא שתספור ז"ן קודם מלאות ימי ההבחנה ושם הביא מ"ש השער אפרים סי' ע"ה כיעו"ש ועיין תוס' יבמות דל"ז ע"א ד"ה רוב ובתשו' נודע ביאודה מ"ק ומה"ת אה"ע סי' קל"ז וקל"ח. דון מינה ואוקי באתרין ועיין בס' שואל ומשיב מהדורא תנינא ח"ג סי' ל"ה ודוק שם כי אין הפנאי מסכים להאריך. כגז״ל ד בתולה שנפלה מן הסולם ונשרו בתוליה קודם החופה. צריכה לספור ז"ן אחרים שמא מחמת הבהלה והפחד ראתה דם נדה כ"כ הגאון שארינו ז"ל בס' חיים ביד סי' מ"ו. ובס' ישמח לב להרב כמהרח"ם נר"ו הנד"מ בחיו"ד סי' א' הביא משם קונט' הזכרונות שבס' משנת ר"א ח"ב סי' י"ג בבתולה שנשאת ולא יכול החתן לבא עליה כדרך כל הארץ עד שהרופאים פתחו פתחה שהיה סתום. והיה הדם שותת ונסתפקו אם צריכה לספור ז"ן. והעלה שא"ץ כיון שיציאת הדם לא היה ע"י בעילה אלא מחמת מכה גלויה ע"כ והרב ישמח לב שם הביא מ"ש בס' חיים ביד שהצריך לספור ז"ן. ולחלק יצא דהתם שאני שע"י פחד הנפילה יש לחוש שנפתח מקורה את"ד כר"ו. ולדידי חזי דטפי איכא פחד ובהלה בפותחם הרופאים את פתחה הצר והסתום ואולי יש לחלק שיותר יש לחוש בפחד פתאום ובהלה פתאומית כנפילה. ודמי לחלחלת המלכה שהיה פתאום. וכן משמע בנדה פ' תנוקת דע"א דבעתותא שהוא בהלת פתאום מרפיא. ועיין בתוס' במס' סוטה ד״ך ע"ב ובמ"ש הרב חת"ס יו"ד ח"ב סי' קס"ג וצ"ע שמדמה הפחד לבהלה ואכמ"ל. כנז' ה אשה שספרה ז"ן קודם שבא החתן. והיא לא הכירה אותו מקודם אם צריכה לספור מיום שראתה אותו כיון שי"ל דלא סמכא דעתה. כי אפשר לא תיטב בעיניו או הוא לא ייטב בעיניה וראיתי להרב שואל ומשיב במהדורא תליתאה ח"א סי' מ"ב שהסכים שאינו צריך לספור שנית והביא ראיה לזה ממ"ש ביומא דח"י דרב הוה מכריז מאן הויא ליומא וכן ר"ן ופריך הש"ס והא אמר רבא תבעוה להנשא וכו' ומשני רבנן אודועי הוו מודעי להו וביבמות דל"ז פרש"י בהדיא שהיו שולחים ז' ימים קודם. ואם איתא מה הועילו חכמים בתקנתם והרי אותן הנשים לא ראו לרבנן ואינו נראה שכל נשי דרשיש ושכנציב ראו לרבנן מקודם ע"כ ולדידי שפיר דחה ראיה זאת כי אין משם אפי' דמות ראיה וממקומו מוכרע שרב שהיה רגיל לילך לדרשיש (כפרש"י שם) והיו מכירים אותו הוה מכריז בדרשיש וכן נמי רב נחמן בשכנציב. והיינו דדיק רב בדרשיש ור"ן בשכנציב ולולא שי"ל שמעשה שהיה כך היה. אדרבא הויא ראיה לסתור את דינו מ"מ פשוט שאין לו ראיה משם כלל. מ"מ נראה שלאו בראיה תליא מלתא אלא בחימוד הנישואין והכי רהטא שמעתתא דאמר תבעוה להנשא ואשה בכל דהו ניח"ל. וכן כתב הגאון חת"ס בחיו"ד סימן קפ"ד כיון דחזינן דשתקו מזה רבותינו הראשונים וגם אחרונים ועי"ש שהאריך.