שו"ת תעלומות לב חלק ג ר

נושאים נשים במועד וכן פסק באה"ע סי' ס"ד שאין נושאין בחוה"מ ועיין בשיירי כנה"ג סי' תקמ"א הגה"ט א' מ"ש ע"ד מהראנ"ח ח"א סי' כ"ב מדברי התוס' פ' נערה וסיים דהתירוץ שתי' התוס' דבלא סעודה שרי היינו לפי הטעמים האחרים עי"ש ומדברי הרשב"א בתשו' שהביא בב"י שם מבואר שעיקר השמחה הוא הנישואין ואין מערבין אותה בשמחת הרגל אבל הסעודה טפלה היא לעיקר השמחה עי"ש ולכן סתמא נקט מרן בש"ע דמשמע דאף בלא סעודה אסור וכן בדין שהרי לענין אירוסין פסקו שמותר לארס ובלבד שלא יעשה סעודה ועיין בתשו' הריב"ש שהביא הב"י שם. ואם איתא דגם לגבי נישואין שרי בלא סעודה הו"ל לפרש ואחד מהדיינים הי"ו התיר להם מפני שכבר באה הכלה לבית החתן וסמך על מ"ש הרב ויקרא אברהם ז"ל באה"ע סי' י"ד שהתיר בשעת הדחק. כג נהגו פה העירה נא אמון יע"א שבא האבל בבהכ"ן כל ז' ימי האבלות ומתפלל שם ובליל הז' עושים שם הלימוד והדרוש לע"ן. ויען שבבהכ"ן אליהו יכב"ץ אינם מתפללי' מנחה במנין כל הימים לכן הנהגתי שם שכשיבא האבל להתפלל שם שאין אומרים וידוי וכפ"א וכמו שכתבתי בספרי נוה שלום חא"ח ד"ד ע"ב ועתה נד"מ ס' יאודה יעלה למהר"י קובו ז"ל ושם בחא"ח סי' יו"ד הביא מ"ש הרב מאמ"ר בסקי"א שהביא דברי השכנה"ג וכתב ואנו אין אנו נוהגים כן אלא גם כשבא האבל לבהכ״ן אין הקהל נופלים ע"פ ע"כ וגם מ"ש בא"ח דס"ט אות ל"ג שכתב להדיא דכשבא חתן או אבל לבהכ"ן אין נופלים ע"פ וסיים הרב שי"ל דמה שנהגו קודם ע"פ דקדוק דברי הש"ע הוא מנהג בטעות ואי אישר חיליה אבטליניה עי"ש ועיין מה שציין שם הרב המגיה נר"ו. ע"ע ודאי דהיכא שמתפללים בבהכ"ן שאין נוהגים להתפלל שם בתדירות ונמצא שכל הבאים שם הם באים לכבוד האבל. אין ראוי ליפול ע"פ וכמו שכתבתי בספרי הנז' כד שאלני אחד מאהובי מדוע לא נהגו לברך עתה ברכת שהחיינו או מחיה מתים כשלא ראה את חברו שלשים יום או י"ב חדש כמו שפסק מרן בא"ח סי' רנ"ה והשבתי לו כי עתה נשתנו הסדרים וע"י הבי דוואר המצוי ומתוקן וקוי הדילוג רב והשמעת קול התלפון. בודאי ידע כי שלום לו אף אם לא ראה פניו. ובכגון דא א"ץ לברך כמ"ש הרב חיד"א על הברכי"ם משם זקנו הרב ז"ל והוא פשוט. כה רבים שואלים אם יש התר ללכת בשבת וי"ט בעגלות שנתחדשו מעתה שהולכות על מעגלי ברזל בכח האיליטריק. ורחיונא דנפשאי הרב המובהק בנש"ק כמהר"י ענתבי נר"ו מעוב"י מצרים יע"א שלח לידי הפס"ד אשר שרטט וכתב הרב המופלא וכבוד ה' מלא ר"מ בעוב"י דמשק יע"א כמהרי"ץ אבואלפיא נר"ו. ובקש מאתי לחוות דעי גם אני ויען הייתי טרוד בענינים אחרים השבתי לו בקיצור וז"ל. רב הו"ד יוסף חי לעולם אחרי דש"ת באה"ר. זאת אומרת מקבלת כתבו הבהיר יחד עם הפס"ד קמאי ובתראי בענין רכיבת עגלות האיליטריק בשבת ובהיות דעתי מסכמת לאסור איסר. ככל אשר העלו הרבנים האוסרים ההליכה במעגלי ברזל הנקרא שמין דיפיר מכמה טעמי' כי כולהו איתנהו באלו העגלות של הטראמב אי ההולכות בכח האיליטריק כי גם אלו העגלות המחוברות למעגלי הברזל יש בהם חוטים מחוברים למעלה עם החוטים הראשים המחוברים אל המכונה הראשית אשר מלאכתה נעשית בכל עת ובכל רגע ע"י האש או כחו עוד זאת כי אם עתה תחילת מעשיהם הוא בתוך התחום, בקרב ימים יצאו חוץ לתחום עד הפיראמיד' גם כי מלבד שעתה אין להם אבונאמיינטו והם מחויבים לשלם בכסף מזומן עוד זאת שאף יהיה אבונאמיינטו שמשלמים במוקדם על חדש או שנה. עכ"פ צריך שיהיה בידו שטר אמנה שהוא אבונאטו כדי להראותו בעת רכיבתו. ואף הירא את דבר ה' ונזהר מהוצאה מרשות לרשות. לא יוכל להזהר מהוצא' השטר ההוא. כי בלעדו לא יוכל לרכוב בעגלה ודי בזה ובהיות כי אין הפנאי מסכים עמדי לכתוב להרב כמהר"י אבואלעפיא נר"ו ולהשתעשע במה שהאריך בפסקיו יהי כא בטובו להודיעו דעתי בקצרה. כי כן השבתי להשואלים ממני בענין זה. ואתו הס"ר ושבתי בשלום. עתה כד"מ ס"ה פני יצחק ח"ה וראיתי להרב הגדול המחבר נר"ו שהדפיס פסקו בסי' א"ב בחא"ח ובהשמטות אות כ"ח דקפ"ג ע"ג הביא ג"כ דבר אליהו אנכי הצעיר וסיים וז"ל ודבריו נאמנו מאד ואינם צריכים חיזוק ובודאי שיש לחוש לכל הכתוב בדב"ק ובפרט להוצאת השטר דלא סגי בלא"ה כידוע עי"ש שהאריך. חלק יורה דעה בדיני שחיטה א בש"ע יו"ד סי' די כתב ישמעאלים שמונעים ישראל לשחוט אא"כ יהפוך פניו לאל קבלה דהיינו שיהפוך פניו למזרח וכו' ומ"מ ראוי לבטל המנהג ההוא ולגעור במי שעושה כן וסיים רמ"א הואיל ומקפידים על כך. והכל הוא מתשובות רשב"א סי' שמ"ה כמו שציין שם והובאה בב"י שם. ומדברי הרשב"א ז"ל שם מובן שאין איסור בדבר אלא שכיון שהישמעאלים מקפידים בדבר מהיות טוב ראוי לבטל המנהג וכן מתבאר מדברי מרן בש"ע שם דאיסורא ליכא. אבל הרשב"ץ ז"ל בח"ג סי' קל"ג כתב דאיסורא איכא והשוחט לצד דרום כמו שמצריכים הישמעאלים חייב מלקות משום ל"ת בחוקות הגוים עי"ש והוא תימה על האחרונים ז"ל שלא נתעוררו בזה לאסור מדי"ת אחרי שהרשב"ץ ז"ל מגדולי האחרו' וראה דברי הרשב"א ז"ל ומסיק דאיכא איסורא. ובזה מתישבים דברי הגאון מז"ה ז"ל בס"ה נדיב לב ח"א סי' צ"ד שכתב וז"ל לשחוט לצד דרום כמו שמקפידים הישמעאלים נראה מדברי הרשב"א ז"ל בתשו' הביאה הרשב"ץ ז"ל בח"ג סי' קל"ג דראוי לגעור בהם והרשב"ץ שם אסר לפנות אל הדרום ושהוא חייב מלקות כיעו"ש והשתא תימה בעיני שלא פסקוהו הפוס' שראוי להזהר שלא לשחוט כנגד מזרח או דרום והנראה פשוט שלא נאסרו ב' הרוחות אלא הכל רוח אחת דהיינו ראש הבהמה למזרח ופני השוחט לדרום עכ"פ באופן זה אסור לשחוט ואין מי שנתעורר בזה עכת"ד ורחיעא