שו"ת תעלומות לב חלק ג קצט

בב"כ שלנו יש להתיר לכ"ע. אבע"א משום דליכא אפי' טופח וליכא בעתותא וטירדה. ועוד דכיון שהם עשוים להגן מפני הקור הרי התירו לחולה אפי' בגבוה ג"ט והכל חולים אצל הקור. ועיין להפר"ח בסימן צ"ח ס"ד ולהרב כה"ש בסי' ץ' ודוק שם. טו שאלה אלו האכפלאות של בגד הנקראים פאנתופלאס. שתחתיהם הם מעור אי שרי להו לכהנים לעלות בהם לדוכן. תשובה הגם שרבו הדעות והסברות בזה ועיין למב"י בסי' קכ"ח ובתשו' הרב כנסת יחזקאל סי' י"א ובס' זרע אמת חא"ח סי' י"ד. מ"מ בארץ מצרים יש להקל ולסמוך על ס' רבינו הגדול הרדב"ז שכתב בח"ה סי' ש"א רס"ד להתיר בג'יליק ושירביאס של עור מט' דהב' טעמים שאמרו בש"ס לאסור במנעלים משום כבוד צבור ומשום שמא תפסק להו רצועה ליתנהו באלו. ולא היה בכלל התקנה אלא סנדל ומנעל והבו דלא לוסיף עלה את"ד. ועל זה סמכתי כשהתרתי אלו האנפלאות בספרי נוה שלום א"ח בדיני נ"כ אות א' וראיתי להרב ויקרא יאושע ה' נ"ב סי' א' שכתב שאם אינו עולה לדוכן אלא עומד בקרקע ומברך א"ץ לחלוץ. דללשנא קמא משום כבוד צבור ליתא אלא בעולה לדוכן שנראה בעלייתו במנעלים. וכן לאידך גיסא שמא תפסק לו רצועה ליתא אלא דוקא בעלייתו ע"כ וכן אני רואה להקת הכהנים הבאים לישא כפיהם כי מי שחולץ מנעליו עולה לדוכן ומי שלא יוכל לחלוץ נשאר עומד לפנים להיכל במנעליו והגם שאין דברי הרב ז"ל ברורים בעיני. מ"מ הנח להם לישראל שיש להם על מי שיסמוכו. טז בק"ק פראנקוס יב"ץ היו נוהגים לומר קדיש וברכו בין לחש לחזרה והגבאי החדש ביטל מנהג זה שלא ראה נוהגים כן בשאר ב"כ. ואחר ימים יצא אחד מהיחדים לערער על הדבר. ובאו לשאול את פי. ואמרתי להם שיחזיקו במנהג החדש ושוא"ת עדיף. ונראה שמנהג זה הנהיגוהו ילידי הרפ"ה שראו בעריהם מנהג זה. ונראה כי שורש המנהג הוא ממ"ש במס' סופרים פ' יוד שנהגו אנשי מזרח דמעכב לומר ברכו לאחר עושה שלום בג' תפילות של י"ח גזרה משום הנכנסים והיוצאים כלומר מפני הנכנסים אחר ברכו של יוצר והיוצאים קודם קדיש בתרא. וכן פי' בס' נחלת יעקב. ועיין בתשו' הריב"ש סי' של"ד הו"ד בב"י סי' קל"ג שהנכון שלא לומר ברכו אחר קדיש בתרא. וכיון שבק"ק הנז' כבר נהגו לאומרו אחר קדיש בתרא כמנהג כל הב"כ א"כ אין להוסיף עוד ברכו שלישי. ולא חיישינן לוואחרים לבא דממהרים לצאת והמנהג שכתוב במ"ס הוא שנהגו לאומרו אחר העמידה במקום ברכו שאחר קדיש בתרא דכ"ש שיש לומר שהמנהג ההוא המובא במ"ס היינו לאומרו אחר החזרה ולא בין לחש לחזרה ויותר נכון לומר שהיה המנהג לאומרו אחר קדיש תתקבל דזה מדוקדק יותר ואע"פ שי"ל שאם נהגו לאומרו בין לחש לחזרה לא הוי הפסק. שהרי יש שנהגו לאומרו אפי' בין גאולה לתפילה כמ"ש שם. מ"מ ודאי שאינו מנהג יפה שהרי אפילו על אמירת ה' שפתי תפתח כתב באהל מועד שלא לאומרו בחזרת העמידה דהגם שמהר"י ז"ל כתב לאומרו כמ"ש מב"י בסי' קי"א וקכ"ג וכן הוא מנהגנו. מ"מ ודאי דל"ד לקדיש וברכו דאיכא הפסק טובא. ומאחר שכבר נהגו לאומרו אחר קדיש בתרא מפני המאחרים לבא אין מקום עוד לאומרו אפי' אחר החזרה ומאחר שהגבאי כבר ביטל את המנהג הקדום אין מקום להחזירו עוד ולעות את אשר תקנו. ואין בזה משום לעז על הראשונים וכמ"ש הריב"ש ז"ל שם והוא ברור. יח עובדא הוה באשה יולדת שתפרה בגד ללובשו ביום מילת בנה. והן בעון מתה בהקשותה בלדתה ובעלה חפץ לעשותו פרוכת להיכל כיון שלא לבשה אותו כלל. ושאלוני משפטי צדק. והורתי להתיר כיון דמשנים צורתו לגמרי ואין מי שמכיר שהיה בגד אשה וסמכתי על מ"ש ה' מור וקציעה בסי' קמ"ז וה' באר יעקב ד"ט הו"ד בס' מחז"ב סי' קנ"ג וכן התיר הרב מאריה דאתרא הדין כמהרי"ף מהמה ז"ל בתשו' כ"י ה"ד הברכ"י בסי' קנ"ג לעשות מפות לס"ת וכ"ש פרוכת להיכל ועיין עיקרי הדט א"ח סי' ח' אות א'. יט בהיותי בווין יע"א בשנת אמר"ת נשאלתי מאחד משכיל ונבון מערי בולגאריאה אשר לפנים היתה תח"מ השולטאן יר"ה וע"י הקונגרי' של ברלין נהיתה לממשלה עומדת בפני עצמה כדת מה לעשות בענין הערוב אם צריך לקנות רשות מחדש כאשר נוהגים במות המלך. כי הא גרע טפי כיון שנתרוקן רשותו לגמרי. ואם יהיה צריך לקניה מחדש אם צריכים לקחת מפתחות העיר. והוא דבר קשה בימים של מהומה את"ד נר"ו והשבתי לו כי לערי בולגאריאה אין מקום לשאלה זאת. דאכתי עבדי השולטאן אינון והם לו למס עובד כידוע ואם יש מקום לשאול הוא על ערי סירביא שיצאו מרשותו לגמרי וכן לאותם העירות שלקחו בחרבם הרוסיים והרומנים והרי החשך ואכתי נר"ל שאינם צריכים לקנות רשות מחדש עד שיגמר הזמן הראשון. כי ידוע הלכות מלכים ונמוסהם שכל העשוי ונמכר מקודם במקומו עומד כבראשונה ועיין בתשו' מהר"מ שיק א"ח הנד"מ סי' קפ"ב ועיין בספה"ק תעלומות לב ח"א א"ח סי' א' שואל ומשיב מ"ת ח"ב סי' ס"ב. ולענין לקיחת המפתח כבר כתבתי בספרי הק' תעלומות לב ח"א א"ח סי' א' שאין זה מעכב וציינתי מ"ש הרב חיד"א ז"ל בשיו"ב סי' שצ"א ועתה ראיתי להרב זרע אמת ח"ג א"ח סי' מ"ב שכתב כן והוא ברור. כ מי ששכח להבדיל במוצאי יו"ט. אם יש לו תשלומין כשבת. עיין בס' בני יאודה סי' כ"ח ובברכ"י א"ח סי' תצ"א ובמז"ב שם ועיין בס' זרע אמת ח"ג א"ח סי' נ"א. כא בשנת התרל"ח גזרה המלכות שלא לצאת בלילה בלא נר דלוק. ונשאלתי אי שרי לצוות לגוי שילך לפניו עם הנר להורות לו את הדרך בשבת. והתרתי להם ע"י שיצוו לגוי מע"ש. ועיין בס' שואל ומשיב מ"ת ח"ב סי' י"ד ובס' ישמח לב הנד"מ א"ח סס"י ב'. כב עובדא הוה בעוב"י טראבלס המערב יע"א בערב יו"ט שלא הספיקו לסדר כל החופות בעוד יום ושאלו את פי אי שרי לגמור הב' חופות הנותרים בליל יו"ט. ולא רציתי להתיר אחכי שמרן ז"ל בש"ע א"ח סי' תקמ"ו פסק שאין