שו"ת תעלומות לב חלק ג קצז

ב המנהג שעומד אחד אצל הש״ץ עם חומש ומקרה לו בלחש הטעמים הוא מנהג קדום בצרפת וספרד וא"י כמ"ש מהר"י מברונא בסי"ץ ואם טעה הש"ץ בדקדוק הטעמים ובפתח קמץ וסגול וכדומה כתב מהר"י מברונא שם דעובדא הוה קמיה רבותיו ושאר גדולים ואע"פ שגערו בו לא החזירוהו עי"ש. ג אם נמצא טעות בס"ת במנחה אחר שקרא הב' שלשה פסוקים והב' כבר קראו ז' פסוקים אף לדידן דקי"ל דלא כהרב כנה"ג ובשחרית אם נמצא טעות במשלים מוציאין ס"ת אחר אפילו בפסוק אחרון מ"מ במנחה בשבת א"ץ להוציא ס"ת אחר כ"כ הרב חיים שאל ח"א סי' ע"ד סי"ד. ד אם נדבק האות לתג שמוציאין ס"ת אחר אם אין להם ס"ת אחר התיר לקרות בו. הרב ראש משביר ח"א סי' כ"ב כיון דהתגין הם מצוה מן המובחר וכל יתר כנטול דמי ועיין דב"מ חא"ח סי' ח' שהאריך ואנכי התרתי לקרות בו לכתחילה במעשה שהיה שנדבק אות ד' למטה עם התג וה"ה באות ו' וז' בהצטרף ס' הפוס' שאם חסר כל שהוא מאות ארוכה שכבר נשאר כשיעור שהדיבוק אינו פוסל ודוק כי קצרתי. ה מעשה שהיה בבהכ"ן ביוה"ך במנחה שקרא כהן את ההפטרה ועלה ג' אחר לוי. ובאו לשאול מאתי ואמרתי שכיון שעלה לא ירד. כי הגם שכתב המשפ"ץ ח"ב סי' ס"ה שלא יעלה כהן אחר כהן בלא הפסק ישראל כלומר שלא יעלה אחר הלוי וכ"ש אם לא היה לוי בבהכ"ן וקרא הכהן ג"כ במקום לוי וכתב מהר"י הלוי סי' ל' שאינו מועיל מה שאומר השמש אע"פ שהוא כהן. מ"מ כבר התיר הרב משפ"ץ שם לרב העיר שהוא כהן שיעלה שלישי לקרות הי"ג מדות והביא ראיה ממה שהתיר רב יאודאי גאון לקרות ג' לחתן שהוא לוי משום דאוושא מלתא שאני עי"ש בדקמ"ו ע"ג וכאן נמי אוושא מלתא כיון שהוא קורא ההפטרה ואומר השכבה ושו"ר שכתב כן כפירוש מרן החבי"ף בספר חיים סי' ס' וסי' כ"ז אות ג'. ו אם נמצא פיסול בס"ת שקורין להחתן פ' ואברה' זקן אחר שקראו ג' פסוקים לא יברך אחריה כן העליתי בספרי נוה שלום בדיני ס"ת אות נ"ו וציינתי שם מ"ש הרב פתח הדביר בח"ג סי' רפ"ב סי"ד. ועתה נד"מ ס"ה שדי חמד וראיתי להרב המחבר נר"ו במערכת חתן וכלה סט"ו שהביא דברי וכתב שעיין בפתה"ד שם ואין שם שיכות לדין זה עכ"ד ולא הביט עיין בס' פתה"ד שגם שם יש טעות הדפוס ונדפס אות י"ד ב' פעמים ובאות י"ד הראשון בדק"ך ע"ד ובדכ"א ע"א הביא כל האמור בענין ומ"ש הרב חינא וחסדא בדקכ״ו שאפי' יש חתן אחר בתיבה וס"ת בחיקו אין ראוי שיקרא בו אלא יגמור בס"ת הפסול בלא ברכה. גם ציין מ"ש הזכור לאברהם באות ס"ת שאפי' לא קרא ב' פסוק א"ץ להוציא אחר ע"ע. ז רבים נהגו לקנות הולכת והובאה ס"ת לבניהם הקטנים כדי לחבב המצוה והתורה על הקטנים והרה"ג שא"ב כמהר"א פאלאגי"י נר"ו בספר אברהם את עיניו בח"י לסוטה דמ"ז ע"ד כתב לתת טעם לזה מלבד שהם הבל שאין בו חטא עוד זאת שהוא להורות שהתורה מכבדת את נושאיה ולא הנושא מכבד אותה ולכן ניתן נשיאת הארון לקהת שהיה הקטן ולא לגרשון שהוא הבכור עי"ש ושבח אני בזה להמתוקנים שבערי איירופא שהרב המו"ץ מוליך ומביא הס"ת בעצמו והחזן לימינו והסגן לשמאלו ועיין בירושלמי פ' בא לו כ"ג דתנן חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכ"ג וכ"ג עומד וקורא וכו' ואמרינן התם שע"י בני אדם גדולים התורה מתעלה בהם. וכתב הר"ל סארוול בתשו' הבאה בתשובות מהר"י הלוי סי' מ"ה דמעלין בקדש מחזן לראש הכנסת ומראש לסגן ומהסגן לכ"ג לפי הדרגתם עיש"ב ועיין למז"ה הגדול ז"ל בס"ה ייטב לב דמ"ו באורך. ח לקח כוס שכר או מים ופתח ואמר בא"י אמ"ה על דעת לומר שהנ"ב וטעה ואמר בפה"ג אין מחזירין אותו ש"ע א"ח סי' כ"ט והם דברי הרמב"ם בפ"ח מהל"ב הל' י"א ועיין להרדב"ז בח"ב ללשונות הרמב"ם סי' קכ"ג שדקדק במ"ש דיצא ואין מחזירין אותו שהוא כפל הענין וגם שהיל"ל ואינו חוזר. ותי' לזה וז"ל והא דקאמר אין מחזירין אתא לאשמועינן שאם היו אחרים עמו מכוונים לצאת בברכתו אע"פ שהם לא הוציאו ברכה מפיהם אין מחזירין אותו שכבר יצאו בברכתו של זה אע"פ שהיתה בטעות וכו' ע"כ ודבר גדול דבר הנביא בזה דהא המברך לא יצא אלא מפני כונתו אבל האחרים שלא כוונו אלא לצאת בברכתו שיועיל כונת המברך להוציא אחרים בטעותו זה קשה לשמוע ועיין בתשו' מהרי"ל סימן צ"ב פסקו רמ"א שם והובאה בב"י סי' כ"ו ועי"ש בד"מ. ט אם טעה הבוצע וברך על הלחם שהכל או במ"מ דיצא ואינו חוזר. נסתפק הרב מהר"י אשכנזי ז"ל בס' בית מנוחה בדינים השייכים לבהמ״ז אות ט' אם היו אחרים המכוונים לצאת בברכתו אי יצאו בברכה שיצאה בטעות מפי הבוצע וצידד כמה צדדים וכתב דלפום ריהטא יצאו גם הם י"ח עי"ש ואין כאן מקום להסתפק ובמכ״ש יוצא מדינו של הרדב"ז שהבאנו דבריו באות א' י נשאלתי מעיר מלטא יע"א על אודות המצות לחג הפסח שמביאים מעיר תוניס יע"א בתיבות בלתי חותם עם הב'אפור אם יש חשש לזה והשבתי שאין מקום לחוש לזה וכמו שכן נהגו ברוב תפוצות ישראל להביא המצות מעיר לעיר ולא הצריכו חותם. וכן בדין כיון שאין לחוש לחליפין שמאין ימצא להם מצות חמץ כדי להחליפם. ועיין בס' מקור ישראל הנד"ע בחיו"ד סי' אב"ג ודון מינה ואוקי באתרין ואם הלכה רופפת בידך ראה איך הצבור נוהגים ונהוג כמותם ואחר ימים בא לידי ס' זרע אמת ח"ג ושם ראיתי בחיו"ד סי' צ"ז שהעלה דלא חיישינן לזיוף ומשום חומרא דחמץ אין בראה להתיר אלא במקום צורך גדול וכו' עי"ש ולדידי אפי' שלא במקום צורך ליכא למחש היכא שבא בתוך תיבה סגורה ומשרתי הב'אפור מרתתי טובה כידוע וגם דעל הרוב כותבים גם המשקל והמנין ואין ראוי להחמיר בזה ועיין למרן החבי"ף שארינו ז"ל בספר לב חיים ח"ב סי' צ"ט מ"ש לענין הקמח של פסח שאם נתנו לגוי ספן וכדומה שיש להקל משום דלא מרע נפשיה. וכ"ש בבא באניה ובמצות אפויות כמובן.