שו"ת תעלומות לב חלק ג קצה

להקל כסוגייא דעלמא להקל בס"ס דפד"ר כמ"ש הרב ז"ל עצמו בס"ה שיו"ט סי' י"א ה"ד הרב המג"ן ז"ל בס' ברך משה שם וכן ראיתי למז"ה הגאון ז"ל בס"ה חק"ל מה"ב חיו"ד סי' א' דכ"ח ע"א שהביא דברי הרב ברך משה בסי' ל"א שהבין בדעת מרן מהריט"א ז"ל שמה שהחמיר באותו נדון הוא משום שחשש לס' האומרים דשם פד"ר חד הוא ולזה השיבו יפה דאע"פ שלא ביאר הרב ז"ל טעמו שהצריך ג' ספקי מ"מ אין הכרח לדבריו שהוא משום סברת האומרים דשם עד"ר חד הוא אלא כונתו דאפי' למ"ד הכי הנה בהיות ספק שלישי ליכא מ"ד דלא שרינן ואה"ן דאף אם לא היה ס' ג' היה מתיר כמ"ש בס' שיו"ט סי' י"א וכו' את"ד וכונתו ברורה דמה שראינו התם שהחמיר היינו משום שהיה העד מרן ז"ל ומשום חשש ערוה אבל אה"ן דמשום פד"ר לא הוה חייש כיון דסוגייא דעלמא אזלא להקל ברם בקושטא לא ימלט מהדוחק שמתשובתו ההיא בסימן ל"ד נראה שהוא ז"ל חושש לסברת האומרי' דשם פד"ר חד הוא ולא היה סומך להקל אם לא בתלתא ספקי וכך מבוארים דבריו שם אלא שכדי שלא יהיה סותר את עצמו ממ"ש בספרו שיו"ט סי' י"א וה"ד הרב המג"ן ז"ל שם אנו מוכרחים לומר דהכא שאני שהיה אחד מהספקות הפך מרן ז"ל וע"כ חשש להחמיר אם לא בתלתא ספקי דאפי' אותו ספק שהוא הפך מרן לא יבא לכלל ספק אכתי פש גבן תרי ספקי מ"מ מז"ה ז"ל קיצר הרבה והי"ל לבאר. עכ"פ דבריו מיוסדים על אדני פז שגם הגאון מהריט"א ז"ל סובר דבתרי ספקי דפד"ר אזלינן לקולא כמו שביאר בסימן י"א ועיקר סמיכתו הוא על הדברים האלה המבוארים ומפורשים באר הטב. וכדון חזיתיה למעלת הרב המופלא דרופתקא דאורייתא רב שמ"ח ז"ל בס"ה ישמח לב הנד"מ בסי' ח' דאייתיה לן משמיה דגברא רבה מוה"ר ר"ל כמוהר"א אשכנזי ז"ל שיישב תשובת הגאון מהריט"א ז"ל דלא לסתרו אהדדי דבסי' י"א איירי באיסור לאו מהתר יבמה ולכן כתב שדי בב' ספקות אבל בשאר התשו' דאיירי באיסור ערוה הצריך ג' ספקות וכתב הרב המחבר ז"ל שמצא להגאון שארינו ז"ל בסי' חיים ושלום ח"א סי' כ"ב שכ"כ עי"ש וכן ראיתי להרה"ג ר"ל מגן אברהם ז"ל בתשו' שבס' נדיב לב ח"ב אה"ע סי' ח' שכתבו כן הוא ז"ל והרה"ג כמוהר"מ פארדו ז"ל והסכים עמהם בדין ההוא עט"ר הגאון מז"ה ז"ל ולפי"ז גם ההיא תשו' הבאה בס' ברך משה סי' ל"ד שהצריך ג' ספקי היינו מטעם זה דאיסור ערוה וכדדייק בלשניה שם וכך דקדקתי עתה בדב"ק שם שלא הזכיר טעם זה של ס' מרן ז"ל כמש"ל אלא דלא בריר לן שאיסור יבמה לא חשיב ערוה כי המרדכי בפ' מצות חליצה כתב דהוי ערוה וע"ע שם במרדכי הו"ד בב"י סי' קס"ט דחליצה חשיב ליה דבר שבערוה כמו שהאריך הרב שער אשר ז"ל אה"ע סי' ח"י מ"מ מידי פלוגתא לא נפקא ועיין בב"י אה"ע סס"י ל"ו בשם מ"כ ולישב דברי הגאון מ"ה ז"ל בתשו' שבס' חק"ל מה"ב חיו"ד סי' א' שכתב שגם הגאון מהריט"א ז"ל היה מתיר בב' ספקות צ"ל בכוונתו דהתם שהחמיר בב' ספקות אינו מטעם פד"ר חד הוא דהא הוא ז"ל ס"ל דשפיר עבדינן ס"ם בפד"ר בכל האיסורין ולא חיישינן לס' האומרים דחד הוא וא"כ בנדון ההוא אי לאו מטעם חומר ערוה אה"ן דבב' ספקות היה מתיר וע"כ תמה על הרב ברך משה ז"ל שהבין בדעתו שהרב סובר דשם פד"ר חד הוא ומכח זה הביא להרבה מן האחרו' שנשתמשו בס"ס דפד"ר וכתב עליו שגם הרב מהריט"א ז"ל הכי ס"ל וכדמוכח מדבריו בסי' י"א וגם הכא אי לאו טעמא דחומר ערוה היה מתיר בב' ספקות זה נר"ל לפי חומר הנושא ומצאתי הון לי מדבריו ז"ל שבס' נדיב לב ח"ב סי' כ"ד לאה"ע שכתב וז"ל כיון דאיכא עשרה ספקי דראוי להתיר אפילו בספק ערוה דהחמיר הגאון מהריט"א ז"ל להתיר בס"ס כמבואר בתשו' שבס' ברך משה ובס' קדושת יו"ט בעשרה ספקי כז' גם הרב ז"ל יודה ע"כ הרי שגם הוא ז"ל הבין בפשיטות שהרב ז"ל מחמיר בב' ספקות משום חומר ערוה אבל בכל האיסורים מודה דעבדינן ליה כסוגיא דעלמא ועיין בס' פני יצחק סי' ט״ז וכ"כ מז"ה ז"ל בפירוש בס"ה נדיב לב ח"ב סי' כ"ג וז"ל ואף דהרב מהריט"א בתשו' ב"מ סי' ל"ה חשש להחמיר באיסור ערוה בקידושין מטעם ס"ס את"ד הרי דבריו ברורים כדכתיבנא. וראיתי להרב ישמח לב ז"ל באה"ע סי' י"א שהרבה לתמוה על הגאון מז"ה ז"ל במ"ש בחק"ל מה"ב יו"ד סי' א' דגם הרב מהריט"א ז"ל היה מתיר בב' ספקות ואתא ואייתי לן מר כל המקומות שהחמיר הגאון ז"ל אפילו בג' ספקי כיעוש"ב ואנא נפשאי כבר מלתי אמורה שדברי מז"ה ז"ל שם באו סתומים אבל דבריו נכונים כי גם הגאון מהריט"א מסכים בכל האיסורים להתיר בס"ס דפד"ר אלא דוקא באיסור ערוה מצריך ג' ספקי וזאת היתה כונתו גם שם לאמור דמשום פד"ר היה מתיר בב' ספקות אי לאו משום חומר ערוה וזו היא עיקר תמיהתו על הרב ב"מ ז"ל שלא היה צריך להביא כת הסוברים דס"ס בפד"ר חשיב ס"ס שגם הרב ז"ל מודה בזה בכל האיסורים דוק בדבריו ותשכח ומטעם זה לא ציין שאר תשובות הרב ז"ל דקאי באיסור ערוה וכן מתבאר מתשו' שבס' נדיב לב אה"ע סי' כ"ד וכמדובר והנה מז"ה הגאון ז"ל בא לציון בתשו' שבחק"ל מה"ב הנז"ל למ"ש הרב ז"ל בס' הלכות יו"ט דל"א ובשמחת יו"ט סי' ל"ב והשיב לזה הרב ישמח לב ז"ל שם דאין להם דמיון כמו שמיטה אצל ה"ס עכת"ד ותמהני על יופי שלמותו שכתב בדרך זה כי אנכי הרואה בס' הלכות יו"ט דל"א שהביא דברי הרב מהר"י ו' פ'ורכה ז"ל שכתב דידוע דס"ס בפד"ר שפיר מקרי ס"ס ויצא לדון בס"ס דפד"ר ותמה ע"ד הרב בני יעקב דכה"ג ל"מ ס"ס והרב ז"ל טרח ליישב דברי מהר״י ו' פ'ורנה ז"ל כיעוש"ב ומז"ה הגדול ז"ל תמה עליו בתשו' בחק"ל מה"ב בדז"ך עי"ש עכ"פ מבואר נגלה הוא שהרב הלכות יו"ט פשיט"ל דס"ס בפד"ר חשיב שפיר ס"ס זולת באיסור ערוה שמחמיר וא"כ שפיר הביא דבריו אלו להורות דבכל האיסורים הוא בשיטה אחת עם כל הפוס' שהביא וא"כ לא ידעתי מה ענין שמיטה ובס' שמחת יו"ט בסי' ל"ב דקפ"ב ע"א כתב דסוגייא דעלמא כהסכמת כל האחרונים דס"ס דפד"ר הוי ס"ס כיעו"ש וע"ע להרב ז"ל בס' שיו"ט סס"י ח' ודוק שם ועוד לו בסי' י"א דמ"ג ע"א. ובהיותי בזה ראתה עיני בס' שער אשר הנד"מ באה"ע סי' כ"ט והיא לו נדפסה בס' כרך של רומי סי' שהרב מופת דורנו המחבר ז"ל הביא דברי הרה"ג שארינו ז"ל בס' חיים ושלום ח"א סי' כ"ב