שו"ת תעלומות לב חלק ג קצד

חק"ל אה"ע סי' ד' ואף שהקלו בזה היינו כשהאבן פחותת הערך שכבר כתב מהרש"ך בח"ב סי' ע"ו דלכתחילה מקדשין בו אך אם האבן היא יקרה מפנינים היא ס' מקודשת כמ"ש מהרח"ש סי' י"ט וכשיהיה באותם קידושין ס' אחר יש להתיר בס"ס כיון דמסייע לה חזקת פנויה וכמ"ש הגאון מז"ה ז"ל שם בסי' ך'. ומה גם בנ"ד שלא היו הקידושין בזמן החופ' שאז נהגו שהכלה יוצאה בהנומא ופניה מכוסות ואינם מקפידות במה מקדש אותה כמ"ש הרשב"א בתשובה הובאה בב"י שם ופסקה רמ"א בסי' ל"א ס"ב אך בנ"ד שהיו קידושין ע"י שליח ופניה היו מגולות בודאי דלכ"ע הוי ס' קידושין. ה בענין ההסכמה הקדומה שלא לקדש אלא בעשרה ובזמן החופה הנה אמת שיש הסכמה קדומה בארץ מצרים לגבולותיה שלא לקדש אלא בזמן הנישואין בפני סופרי הקהל וברשות ב"ד כיעוין בתשובות רבינו הגדול הרדב"ז בח"ג סי' תקל"ט וח"א סי' שפ"ב ובחדשות סי' תקט"ו ובישנות סי' ו' ורל"ד. ואני בבואי פה העירה חידשתי ההסכמה הנז' בכל תקף כמבואר בספרי נוה שלום אה"ע בדיני קידושין אות ג' אבל באותה תקנה לא היה לא הפקעת הקידושין וגם לא הפקירו כסף הקידושין וכבר כתב התשב"ץ בח"ב סי' ו' וז"ל ואם יתברר מלשון ההסכמה שלא היה דעתם להפקיע הקידושין הרי היא מקודשת גמורה ויתירוהו אנידויו בתשובה כראוי ע"כ ורבינו הרדב"ז בישנות סי' מ"ו ובס' דברי דוד סי' כ"ה הביא תשו' הרשב"א ז"ל וכתב וז"ל הרי לך בהדיא דעבריין הוי והקידושין קידושין ואם לא ידע בתקנה אפי' עברין לא הוי וכ"ש במצרים שאין תקנה זו ידועה ומפורסמת אפילו לחכמים וכו' ע"כ ועיין בספרי הקטן תעלומות לב ח"א אה"ע סימן כ"ח וח"ב דיני קידושין סי' א' מ"מ רבים מרבני האחרונים עשו סניף גם התקנה הזאת וגם בפיסול העדים ובפרט שהן אנכי תכף לביאתי לעיר הזאת עשיתי הודעה מפורסמת לכל הכתרים להכריז בצבור ולהודיע גלוי לכל חומר האיסור וחרם הקדמונים. ומכללם שלחתי לפורטרסאעיד סאעיד להחכם השוחט שהוא השליח בנ"ד והנה הוא הרגיש בזה וכתב בעדותו שלא היה רוצה לעשות המעשה הזה והגם שמעשה זה היה בשליחות קידושין שכבר נהגו לעשותו קודם הנישואין מ"מ המנהג הוא לעשותו במנין עשרה ובכתובה מן האירוסין כמ"ש הרדב"ז בח"א סי' שס"ט והרב קול אליהו בח"א אה"ע סי' ו' ועיין בספרי נוה שלום דיני קידושין אות ח' וכאן בנ"ד לא עשו לא כתובה ולא היה מנין עשרה ולא ברך ברכת אירו כי הכל היה מעשה קוף בעלמא הנה ראוי להצטרף גם ס' זה ולמודעי אני צריך כי בשנת התרס"ב בראותנו התקלות הגדולות אשר נהיו מחמת קידושין הנעשים שלא ברשות ב"ד. עמדנו ותקכנו בחברת אחי ומרחמי רבני עי"ת מצרים יע"א תקנה עשויה בכל תקף וחזק בהסכמת ראשי הקהלות להפקיר כסף הקידושין ולהפקיע הקידושין הנעשים בלתי הסכמת ורשות ב"ד ובפיסול העדים שיהיו נמצאים בקידושין שאינם עשוים באופן הנז' ונתפרסמה הסכמה זאת בכל ערי וכפרי ארץ מצרים לגבולותיה להסיר מכשול מדרך עמנו. ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת הנה נראה ברור שהנערה הזאת לא חלו בה ידים ושריא להתנסבא לכל גבר דתצביי. שכבר ביארנו שבעיקר השליחות יש בו כמה ספקות. שכבר מפורש לעיל אחת לאחת ובפרט שהמשלח מכחיש ואומר שלא מינהו וגם בעיקר הקידושין איכא ספקי טובא ועלית על כולנה כי אין לפנינו אלא השליח שאומר שקדשה. והוא אומר שלא נתכוון לקדשה יען השליח לא נתברר לו. והנערה שנתקדשה לפי דבריו מכחשת ואומרת שלא קבלה קידושין אלא דורון ולכ"ע ע"א בהכחשה לאו כלום הוא ובפרט עתה שהוא בא להעיד אחר הקידושין דלא צייתינן ליה דאין דבר שבערוה פחות משנים ובכעין נ"ד שאי אפשר להשיג גט ודאי דאזלינן לקולא ועיין בתשו' מהר"מ הובאה בב"י סי' מ"ב שכתב וז"ל וטוב שלא להחמיר להצריכה גט לחומרא פן יתן המקדש כתף סוררת כדי לעגנה או ירחיק נדוד ונמצאת זאת העלובה כל ימיה עגונא ע"כ וכ"ש בנ"ד שאינו ספק פן לא יגרשנה כי הוא ודאי הגמור שלא יגרשנה בודאי שאין ראוי להחמיר בזה ובהצטרפות ג"כ מה שכתבו הרבנים הפוסקים שהתירוה להנשא כמבואר בדבריהם. ובעניותי הוספנו עוד כמה ספקות וספקי ספקות כגו"ד ודאי אמרינן שלא תצא מהתרה הראשון. המורם מכל האמור שרבו הספקות בעיקר השלי' ושליחות אין כאן שליח אין כאן וגם אם היה אפשר להשיג גט והיינו באים להחמיר להצריכ' גט מספק היינו אם הקידושין היו כהוגן משא״כ בנ"ד שגם בעיקר הקידושין רבו הספקות וספקי ספקו' כמו שביארנו וא"כ מסיע לה ג"כ חזקת פנויה דודאי אזלינן לקולא כמו שהאריך הגאון מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל אה"ע סי' ד'. והגם שהס"ס בנ"ד הוא ס"ס בפלוגתא דרבוותא ויש סוברים דלא חשיב אלא חד ס' משום דהוו משם אחד. כבר האריך הרחיב בזה מז"ה הגאון ח"ד בדרא ז"ל בתשובתו הבאה בס' חק"ל מה"ב חיו"ד סי' א' והסכים דעבדינן ליה ורבני האחרונים ז"ל נקטו בשפולי גלימיה כמתבאר בתשו' רבני עה"ק ירושת"ו שבס"ה נדיב לב ח"ב אה"ע סי' ב' והרב מהר"א חאיון ז"ל שם בסי' נ"ה ומוה"ר ר"ל כמהר״א אשכנזי ז"ל בתשו' הבאה בס' ישמח לב אה"ע סי' י״ב ועיין שער אשר ח"א אה"ע סי' ל"א. ואף מופת דורנו מרן מהריט"א ז"ל בתשו' הבאה בס' ברך משה גלאנטי בסי' ל"ד שחשש להחמיר בס"ס דפד"ר אם לא בתלתא ספקי. נראה ברור שכונתו להחמיר היינו התם משים דהס' האחד היה נגד סברתו של מרן מהריק"א ז"ל. והוא ז"ל סובר דלענין איסור ערוה בקידושין וגטין ויבום וחליצה אנו נוהגים לתפוס כל החומרות של כל הפוסקים כמ"ש בספרו שמחת יו"ט סי' י"א דמ"ד ע"ג וסי' י"ב דמ"ט ע"ג ציינו דבריו רבני המאספים מנהגי עה"ק בדיני קידושין וכ"כ משמו הגאון מז"ה ז"ל בס' נדיב לב ח"ב ח"מ סי' ס"ג. וא"כ ק"ו הדברי' שאין לנו להקל בדבר שמרן מחמיר וקבלנו הוראותיו. ואח"ז שאם הב' ספקות היו שקולים ולא היה כבד מרן ז"ל שגם הוא ז"ל היה מורה ובא