שו"ת תעלומות לב חלק ג קצג

ב במה שהטבעת שנתן אבי הבת ואמר שהוא שר המשלח והטעה אותם כי האמת כי הוא טבעתו שער ידו הלא זה הוא ספק גדול בענין הקידושין מלבד דבפלוגתא מתניא במקדש בטבעת שאולה כי יש סוברים שאינה מקודשת ואף דקי"ל במקדש בטבעת שאולה שהיא מקודשת וכשהמשאיל יודע שהוא שואל לקדש בו את האשה כתב הרא"ש בפסקיו ובתשו' כלל ל"ה סי' א' והביאו הטור בסי' כ"ח שמקדש בכל ענין דאנן סהדי שגמר בלבו ליתנו לו באותו ענין שיועיל לענין הקידושין וכן פסק מרן בש"ע סי' כ"ח סי"ט. מ"מ נראה שצריך שיודיעו לה להמתקדשת שהוא שאול. שכ"כ הרא"ש בתשובה שם וכשקדש בו הודיעה שהוא שאול עד זמן פ' וכתב התה"ד בסי' ר"י שהטעם הוא כדי שלא תהא סבורה שהיא שלו לחלוטין. ומשמע שאם לא הודיעה אינם קידושין כי היא חשבה שהיא שלו ואדעתא דהכי נתקדשה וכמתבאר מדברי הרא"ש שם. ואף שמדברי הרא"ש שם נראה שאם ידע המשאיל שהוא שואל החפץ לקדש בו את האשה מקודשת בכל ענין דהיינו אפילו לא הודיעה שהוא שאול ורמ"א בד"מ שם הביא מ"ש בהגהות מרדכי דקידושין דאפילו אם אמרה האשה אח"ך אלו הייתי יודע שאינו שלו לא היה רצוני להתקדש אין בדבריה כלום דהדברים שבלב אינם דברים ע"כ והרדב"ז בחדשות סי' שע"ב כתב דאין כאן קידושי טעות שאם אינה רוצה למוכרו הרשות בידה ויחזיר הבעל דמים למשאיל הילכך מה איכפת לה לדעת אם היא שאולה או לא ע"כ וכן משמע דס"ל למרן ז"ל בש"ע שכתב בסי"ט שאם הודיעו למשאיל שמקודשת ולא הצריך שיודיע לאשה אך מרן החבי"ב שם הגהב"י כ"ו כתב דהמורה השני בהגהות מרדכי חילק וסובר דאף כשהשאיל לו המשאיל לקדש בו אינה מקודשת מפני שלא גילה לאשה שהיה הטבעת שאול ובאות כ"ח כתב דבעל העטור חולק על הרא"ש וס"ל דבכל גוונא אינה מקודשת ושכ"כ מהרח"ש בתשו' סי' ל"א וט"ו וכתב שכן יש לדקדק מדברי הריטב"א וע"ש שהאריך ועיין להגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל אה"ע סי' ד' ואין הפנאי מסכים להאריך בזה ומידי ס' לא נפיק. בר מן דין בנ"ד לכ"ע לא הויא מקודשת כיון שהמשאיל הטעה אותם ואמר שהטבעת הוא של המשלח והרי כתב הרשב"א באלפי"ו סי' אלף רל"ו וז"ל שהמקדש את האשה משלו לצורך אחר אינה מקודשת אלא א"כ עשאו אותו האחר שליח או שנתרצה בכך קודם הקידושין ע"כ והרי בנ"ד המשלח לא עשה שליח את אבי הבת. וגם השליח שהוא במקום המשלח לא נתרצה בכך קודם הקידושין כי הוא הטעה אותו ואמ"ל שהוא של המשלח ואין כן האמת וא"כ השליח סבור לקדשה בחפץ של המשלח וכן האשה סבורה שהמשלח שלח לה הטבעת והאמת שאינה שלו. וראיתי להרב חת"ס בחאה"ע סי' ק"ז שנשאל במקדש בטבעת שנתנה לו אמו וכסבור שהיה של כלתו והיא היתה של אמו ונסתפק במה קנה הוא הטבעת לקדש בו את האשה כיון שהוא סבור שהיא של כלתו וע"ד כן משך והאמת היה שהיה של האם והוא לא נתכון לקנות מהאם ואחר שהאריך בההיא דעודר בנכסי הגר כתב דקנה כיון שיש דעת אחרת מקנה היא אמו. ועוד דלא סבר שהיא שלו ולא איכפת ליה אי מאמו או מכלתו ע"כ וכי תימא הכא נמי נימא דיש דעת אחרת מקנה הוא אבי הבת וגם השליח לא איכפת ליה אי מהמשלח או מאבי הבת הא ודאי בורכא ולא דמי כלל לנדון החת"ס דהתם האם נתנה לו בשתיקה ולא אמרה שהיא של הכלה וסתמו כפירושו שהיה שלה והיא הקנתו לו אבל בנ"ד המשאיל הטעה את השליח ואמ"ל בפירוש שהוא של המשלח מה שאינו והשליח כיוין לקדש בחפץ של המשלח. ותו דהתם לא איכפ"ל למקדש אי מאמו או מכלתו אבל הכא איכא קפידא דשליח שכיוין לקדשה בממון המשלח וגם הבת המתקדשת כיונה להתקדש בחפץ המקדש והיה טעות גמורה. ועוד שהן לא ידענו מה שלח המקדש אם ממון או טבעת וכשמקדשה בדבר שלא שלח הוא נראה דהויא קפידא. שאם שלח ממון ומקדשה בטבעת הוי שינוי וכן אם שלח טבעת ומקדשה בטבעת אחר יש לומר דקפיד בהכי פוק חזי מ"ש הרב עדות ביעקב בליקוטיו סי' צ"ו במי שנתן לשליח ממון לקדש בו את האשה ונאבדו ונתן לה השליח מעות אחרות. שכתב דלא הוי קפידא ובהגהותי לס' ישרי לב אה"ע אות ש' ס"ב הבאתי מה שמצאתי בכ"י לאחד קדוש שלמד ממ"ש הרב עדב"י הנז' גם אם נתן להשליח טבעת ונאבד בדרך שיכול לקדשה השליח בטבעת אחר עי"ש ובעניותי תמהתי עליו שאין הנדון דומה לראיה שהרב עדב"י לא כתב דלא הוי קפידא אלא במעות דטבעא מיהא חד הוא. לא כן בטבעת שהוא לנוי אימור דסבר קפידא ושם ציינתי מ"ש הרב מ"מ בראשון דקט"ו והרב בנו בס' קול אליהו ח"א סי' ו' ולהרב נשמת חיים דס"ד פרי צדיק סי' כ"ג ועיין בתשו' דשייכי להל' אישות תשו' להר"ש בר אברהם סי' י"ז קהלת יעקב אלגזי דקס"ד ואחרון חביב הרב אות היא לעו' ח"ב אות ק' דקמ"ט וכבר מלתי אמורה שלקצר אני צריך ולא נצרכה אלא להורות בזה שיש בו כמה ספקות בענין נתינת הטבעת וחזיא לאצטרופי לשאר הספקות ועיין בס' שערי רחמים ח"א אה"ע סי' ז', ד בטבעת הקידושין שהיה בו אבן טובה עוד זאת שהטבעת ההיא היה בו אבן טובה וחשובה וכתב הר"ן בפ"ק דקידושין שאם קידש באבן טובה אפי' סתם ולא אמר לה ששוה חמשין שצריך שומא דאפשר שהיא סבורה ששוה כמה וכמה וכתב שלכן אמר ר"ת שנהגו שלא לקדש בטבעת שיש בו אבן עי"ש הו"ד בב"י סי' ל"א ופסקו בש"ע סי' ל"ה ס"ב בשם יש מי שאומר והגם שלדעת הרא"ש ודעמיה היינו דוקא כשאמר לה התקדשי לי באבן זו ששוה ן' זוז ופסקו בש"ע שם בשם י"א. ואי חשבינן ליה י"א וי"א הא קי"ל הלכה כי"א בתרא. אלא שי"א בתרא נקטיה בלשון יחיד בשם יש מי שאומר ואיכא למימר שדעתו לפסוק כי"א קמא דיחיד ורבים הל' כרבים ועיין בקונט' הכללים שלי. דלדעת מהרש"ך בח"ב סי' ע"ו לדעת ר"ת אפילו בדיעבד אינה מקודש' ועיין בכנה"ג וי"א סי' ל״ה בהגה"ט וכבר האריכו בזה גדולי הפוסקים רבנן בתראי עיין למופת דורינו ז"ל בס' שמחת יו"ט סי' ע"ה ולמז"ה הגאון ז"ל בס'