שו"ת תעלומות לב חלק ג קצב

לחפש במומין ולהביא עדות הפוסל את העדים. ב אם ערי הקידושין אינם לפנינו. אם צריכים לחפש אחריהם ולשמוע עדותם והנה בעדי הקידושין האלו מלבד שלפי דברי השליח האחד איננו ולא נודע מקומו איה עוד זאת כי אף אם היו מצויים לפנינו לא היה באפשרות שתהיה עדותם מכוונת בהיות עברו מענין זה יותר מעשרה שנים ומלתא דלא רמיא עליהו בודאי דלא מדכר דכירי ובפרט שבנ"ד שהוא דין מרומה גמור וצריך דרישה וחקירה. איך יוכלו לכוין הזמן והמקום והמעשה והדברים. אחר זמן ארוך כזה. ואם יעידו יהיה עדותם ע"פ הדמיון. ואף למה שכתב להשיב הרב מהריט"א ז"ל בס' שמחת יו"ט סי' ז' על דברי הרב מהרד"פ ז"ל וז"ל נוראות נפלאתי איך אפשר להתיר מטעם זה (של עדות בשטר) בהיות כי מעשה הקידושין והשליחות הוא מזמן קרוב והעדים קיימים ויכולים להעיד בפיהם ממש ואיך התיר קידושין הנעשי' בפומבי וכו' דהא ודאי כל מ"ש הפוסקים בענין זה הוא בענין שהעדים מתו או שעבר זמן רב ואינם זוכרים מהענין כדי לבא להעיד בפיהם וכו' עי"ש היינו מפני שהמעשה נעשה בפומבי ומזמן קרוב משא"כ בנ"ד שהענין נעשה בסתר והיה במחשך מעשיהם. וגם עבר זמן רב ולא יוכלו לזכור הענין על מתכונתו וכמו שנבאר להלן והוא פשוט. בר מן דין כיון דהא מהא לא אתו סהדיא לאסהודי אין לנו לחוש שמא יבאו ויעידו כיון דהשתא מהא ליתנהו קמן כדאמרינן בפ"ב דכתובות דכ"ג ע"ב בבנתיה דמר שמואל דאשתביין דפריך והאיכא עדים במ"ה ומשני השתא מהא ליתנהו קמן עדיה בצד אסתן ותאסר ופרש"י השתא מהא קודם נישואין ליתנהו קמן ומשום דילמא אתו לא אסרינן לה השתא ע"כ ואע"ג דבמס' קידושין די"ב דאמרי ליה רבנן לרב חסדא אמאי הא איכא סהדי באידית דידעי דהוה ביה ש"פ ומשני השתא מהא ליתנהו קמן והיינו דר' חנינא עדיה בצד אסתן ותאסר ומסיק דאביי ורבא לא ס"ל להא דר"ח אם הקלו בשבויה נקל באשת איש עי"ש וקי"ל הלכתא כאביי ורבא אף דעבד רב חסדא עובדא וכמ"ש מרן בב"ה בסי' ל"ה. מינה נשמע דלענין קידושין שהוא איסור א"א החמור לא נאמר דבר זה. וכן ראיתי למוה"ד מהריט"א ז"ל בס' שמחת יו"ט סי' ח' דל"א ע"ב שתמה בזה על מהרי"א בסי' רנ"ז והרב מהר"ד פארדו ז"ל שסמך עליו לדון בזה גם לענין קידושין דכל שאין העדים לפנינו אמרינן השתא מהא ליתנהו קמן ומתירינן לה ותמה מהריט"א שלא נאמר דבר זה אלא בשבויה שהקלו משום דמנוולא נפשה לגבי שבאי ולא לענין קידושין. ואני תמיה על רוב בקיאותו איך פשיט ליה הכי והא חזינן להריב"ש בסי' קכ"ג והו"ד בב"י סי' מ"ב שכתב וז"ל ובקול זה שאומר שקדשה בפ"ע והלכו להם למ"ה ואינם כאן והאשה מכחישתו אין בדבריו כלום שאם לא תאמר כן לא הנחת בת לא"א וכו'. ואע"פ שמייחד את עדיו דההיא דהאומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני כה"ג הוא שאומר קדשתיך בפני פ' ופ' ומזכיר אותם. ואין חילוק אם הם במקו' קרוב או מקום רחוק כל שאינן כאן וכו' וכן הוא לשון הגמ' בפ"ק דקידושין די"ב גבי ההוא גברא דקדיש באבנא דכוחלא דרב חסדא היה מתירה ואמ"ל רבה והא אמרי דאיכא סהדי באידית וכו' השתא מהא ליתנהו קמן לאו היינו דרב חנינא עדיה בצד אסתן ותאסר מלשון זה משמע דכל שאין העדים כאן הרי הוא כאלו הם רחוקים הרבה ומדאמרינן והא אמרי משמע דהאי קלא לא אתחזק בב"ד וכו' עי"ש הרי דהרב ז"ל מייתי לה האי דעדיה בצד אסתן גם לענין קידושין ואי ק"ל דהא גבי קדושין פליגי אביי ורבא וקי"ל כוותיהו ולא נקיטינן כרב חסדא אף דעבד עובדא הא כבר תירצה הרשב"ץ ז"ל בח"א סי' קל"ב והובאה ג"כ בקיצור בב"י סי' מ"ב וז"ל במי שטוען שקידש ועדיו במה"י והיא מכחשת נר"ל שאין חוששין כלל לדבריו שהרי חכמים לא נתנו שיעור לדבריהם בין מקום קרוב למקום רחוק וזאת היא ממש ההיא דפ"ק דקידושין דאמרינן והאיכא סהדי באידית ואפי"ה אמרינן השתא מהא ליתנהו קמן לאו היינו דר"ח עדיה בצד אסתן ותאסר והתם בדנפיק קלא עסיקינן כמ"ש המפ' שהקול יצא שיש עדים בדבר ואפ"ה לא חש רב חסדא ואפי' אביי ורבא דחיישי היינו דוקא התם שאינו עדות בקיום הקידושין. אלא אי הוה בהו ש"פ שכבר היינו יודעים בקידושין אבל לקיום הקידושין מפני קול שיש עדים אפי' אביי ורבא מודו דלא חיישינן כלל וכמ"ש המפרשים ואם בקול אין אנו חוששים כ"ש בטענתו של בעל וכו' עכת"ד הרי מבואר דכי אתמר הא אף לענין קידושין אתאמרא ולא פליגי אביי רבא התם אלא לפי שהקידושין הם ברורים והספק הוא אם היה ש"פ אבל בשאר קידושין שהס' הוא אם נתקדשה או לאו אף לדידהו אמרינן השתא מהא ליתנהו קמן ומתירינן לה. ואולם מ"ש הרב מהריט"א אחרי כן שם דמתבאר מתוך דברי הפוס' דלא שייך כל זה אלא בקול בעלמא אבל אי ידעינן בודאי דאיכא עדים אסרינן לה אפילו בשבוייה וכ"ש גבי קידושין והאריך בזה לבאר תשובות הרשב"א שהביא מב"י בסי' מ"ב ויש לי מקום עיון בדבריו ואין הפנאי מסכים להאריך בזה. מ"מ הדין דין אמת כמ"ש הוא ז"ל וכמתבאר מדברי הריב"ש והרשב"ץ שזכרתי מ"מ ודאי דבנ"ד שלא יש לא שטר ולא עדים ששמעו שנתקדשה רק קול בעלמא שלא הוחזק בב"ד ואין כאן אלא השליח שאומר שקדשה בפני פ' ופ' והבת מכחישתו הא ודאי דלכ"ע אמרינן השתא מהא ליתנהו קמן ועדיה בצד אסתן ותאסר ועדותו של השליח הוא כמו עדותו של הבעל בנ"ד כיון דמעיקרא אין שליחותו מבואר כמש"ל ואינו נאמן אחר הקידושין כיון דהוי דבר שבערוה והרי כתב התשב"ץ שם דטפי עדיף קלא מטענתו של בעל כיעו"ש ואם בנ"ד היה שליחותו של השליח כהוגן. אזי ודאי שהיה לנו לחקור את העדים ולברר פיסולם אך מאחר כי שליחות אין כאן אטרוחי בי דינא בכדי ודאי לא מטריחינן ובפרט שמדברי העד הא' המצוי שהעתיק דבריו השליח בכתבו מובן שלא ידע מי הוא המשלח ואינו זוכר את שמו וגם לא זכר את הזמן וגם לא ידע מה שדברו אבי הבת עם השליח בחשאי ובהכרח שלא יוכל לזכור אחרי שעברו עשרת שנים מיום המעשה.