שו"ת תעלומות לב חלק ג קצא

אם השליח לא נתברר לו שליחותו ולא רצה לקדש ואח"ך קדש הלא כבר ביארנו לעיל באות הג' ששליח שמתמנה במקום אחר צריך שיהיה מינויו לפני עדים ויתברר לו הדבר ע"י שטר שחתומים בו עדים או ע"פ כתב שיכתוב לו המשלח שמנהו בפני עדים והוא ברור לו שהענין אמת כי הוא צריך לומר שליח פ' אני לקדש את האשה קודם שיתן הקידושין כי אז אפי' אין העדים לפנינו הוא נאמן כיון שעדיין אין הדבר ערוה וכמו שביארנו מדברי מהרימ"ט ז"ל והבאים אחריו. אך אם השליח לא נתברר לו שנתמנה שליח. איך יוכל לומר שליח פ' אני ואין לומר שעכשיו יאמר שליח פ' אני וכשנשמע אחר כך מפי המשלח שמינהו בעדים או שיבאו עדים ויעידו אח"ך שמינהו בפניהם תהיה האשה מקודשת למפרע דאנן בעינן שיתברר שליחותו קודם מעשה הקידושין. וגדולה מזאת כתב הרב הגדול כמהרד"פ ז"ל הו"ד בס' שמחת יו"ט סי' ח' הל' ע"ג וז"ל לא ידעתי מה יושיענו זה שיבאו עדים ויעידו בפיהם אחר שכבר נעשה מעשה הקידו' ע"פ עדות שבשטר וכו' ולא סמכו עדי הקידושין אלא ע"פ אותו שטר וההוא שטרא חספא בעלמא וכו' ואע"פ שאין הדבר צריך ראיה מ"מ כך מבואר בתשו' מהרי"א ז"ל וכו' ע"כ ומה שהשיב לזה מופת דורנו מרן מהריט"א ז"ל שם דמה בכך דבשעת מעשה הקידושין לא סמכו העדים כ"א על שטר השליחות הרי בשעה שמעידים עדי השליחות בפיהם שעשאו שליח הרי איגלאי מלתא למפרע שבשעת הקידושין כבר היה שליח וכו' עי"ש היינו באותו נדון שבא השליח ושטר הרשאה בידו והוא אומר שליח פ' אני ובכגון דא איכא למימר דל מהכא שטר הרשאה השליח נאמן לומר שליח פ' אני שמינה אותי בפני עדים כמו שביארנו לעיל באות ג' וכל זמן שאינו מערער המשלח הוו קידושי ודאי. ועל זה ודאי סומכין בכל קידושין ע"י שליח וכמ"ש הרב ז"ל להלן משא"כ בנ"ד שאין כאן שטר והעדים לא ראו אותו. והשליח בעצמו לא חשבו לכלום והשליכו אחרי גיוו כי חשבו לחספא בעלמא כמו שהוא האמת עוד זאת שכל מעשה השליח בנ"ד הוא מעשה קוף בעלמא כיון שהוא מעיד ואומר שלא קבל שטר ההרשאה ולא הכיר חתימות העדים והמשלח גם לא הכיר כתיבת העד האחד ולא רצה להיות שליח ודחה את אבי הבת כמה פעמים. ועל כרחו נתן אחרי כן הקידושין להפיס דעתו. וזה מן המושכלות הראשו' שאין האדם נעשה שליח אלא ברצונו הפשוט והמוחלט ובפרט שכבר גלה דעתו ששטר ההרשאה ההיא הויא כחרס הנשבר וכדבר שאב"מ. א"כ אף שחזר ונתן הקי' אח"ך ליכא למימר שחזר ונתרצה כיון שמפיו אנו חיין והוא אומר שמתחילה וע"ס לא נתרצה בשליחות ולא עשה כן אלא להפיס דעת אבי הבת הא ודאי דלאו כלום הוא. ואף שנחלקו בשליח הגט שביטל שליחותו ואח"ך נתרצה ונתן הגט מרצונו כי יש סוברי' דבעי מינוי מהבעל מחדש ויש סוברים שא"ץ מינוי חדש עיין ט"ז בסי' קמ"א סק"ב ובס' בית מאיר שם ובפתחי תשובה סי' קנ"ד בסדר הגט סקמ"ג האריך בזה ועיין שדי חמד אות ג' סי' י"ט סמ"א מ"מ לא נחלקו אלא כאשר כבר נמנה לשליח כראוי ברצונו הטוב ושוב רצה לבטל שליחותו וחזר ונתרצה אח"ד אבל אם מעיקרא לא נתרצה להיות שליח. ומה שעשה לא עשה אלא לפנים ודאי דכ"ע מודו דאין בו מועיל, ומעתה מבואר יוצא מכל האמור בענין ששליחות זה בטל מעיקרו ואין בו ממש מכמה טעמי תריצי א' שעיקר השליחות היה בשטר ב' שהשטר ההוא לא בא לפני ב"ד. ג' שהעדים החתומי' בו העידו שלא היה המינוי בפניהם אלא חתמו שהמשל' חתם בפניהם וכך כתבו בפירוש בהרשאה. ד' שהשליח לפי זה לא נמנה בפני עדים ובמינוי שלא בפניו לכ"ע בעינן עדים ה' שהמשלח בעצמו מכחיש ואומר שלא מינהו שליח. ו' שהשליח לא רצה לקבל השליחו' וטעמו ונימוקו לפי שלא נודע לו חתימת המשלח ולא הכיר חתימת העדים. ז' שהבת מכחשת ואומרת שלא נתקדשה אלא נשתדכה ואפי' היו הקידושין לפני עדים כשרים. היו הקידושין בטלים כיון שעיקר סמיכתם היה השליחות והשליחות כמאן דליתיה דמי כמו שביארנו כ״ש שאין עדי הקידושין לפנינו ויש בהם כמה ריעותות כמו שנבאר להלן וק"ו הדברים שאין כאן אלא השליח שאומר שנתקדשה בשליחותו (והוא מבאר שלא קבל השליחות) והאשה היא מכחשת. ועתה הוא דבר ערוה ואין דבר שבערוה פחות מב' וע"א בהכחשה לאו כלום הוא ולצאת ידי כל הספקו' נובין ונדון גם בענין הקידושין ועדיו שיש בהם כמה ריעותות אחת לאחת למצוא חשבון. א בענין הקידושין שאין העדים מצוים וריעותות אחרות תחילת דבר המובן מהענין שעתה אין כאן לפני ב"ד אלא השליח שמעיד שקדשה (אף כי לא קבל השליחות ולא כיוין לקדשה באמת ושליחותו חספא בעלמא כמו שביארנו) ואף במונח ששליחותו נעשה ע"פ הדין הגמור ובעדים והמשלח מודה בשליחותו מ"מ הרי האשה מכחשת ואומרת שלא נתקדשה ולא היה אלא שידוכין בעלמא והטבעת ניתנה למתנה לשידוכין כנהוג וע"א בהכחשה לאו כלום הוא וכבר כתב הריב"ש בסי' פ"ב אם השליח אומר קדשתיה למשלח והיא אומרת לא נתקדשתי הנה המשלח אסור בקרובותיה מפני דברי השליח שהוא כמותו והיא מותרת בקרובי המשלח שהרי היא אומרת שלא נתקדשה וכו' עי"ש והו"ד ג"כ בב"י סי' ל"ה ופסקו רמ"א בסס"י ל"ה והדברים ברורים. ובנ"ד גם המשלח מותר בקרובותיה שהרי הוא מכחיש בשליחות וגם השליח לא יוכל להכזיבו. והוא ברור ועיין בתשו' הריב"ש סי' קכ"ג שנביא לקמן בעה"י. ואם לחשך אדם לומר הא כיון שהשליח אומר שקדשה בפני עדים והעדים הם במקום קרוב או רחוק עכ"פ יכול להתברר. החובה מוטלת עלינו להביאם לפנינו ולהכחיש את האשה הנה מלבד שלפי דברי האשה ואביה העדים שזכרם השליח. הם מחללי שבתו' ופסולים לעדות ולא הוצרכנו לקבל עליהם עדות ברורה לפוסלם לעדות. יען לפי מה שנבאר אין אנו צריכים לחפש עליהם לשמוע עדות עדי הקידושין ולפי מה שנתבאר אף אם היו הקידושין בעדים כשרים וכהוגן וכראוי לא היה מועיל לכלום כיון ששליח אין כאן ושליחות אין כאן והכל הבל ובכן מה בצע